עמנואל (עמי) חובב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עמנואל (עמי) חובב (נולד ב-11 באפריל 1933) הוא חוקר פרטי שחקר את פרשת ילדי תימן מטעם הוועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים. בעברו היה קצין מודיעין בצה"ל.

קצין מודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמי חובב (עומד, חמישי משמאל) וחייליו, 1962

עמי חובב נולד בירושלים בשנת 1933 למשפחת מחבוב מיהדות תימן, שהקפידה להנהיג את ביתה על טהרת השפה העברית. אחיו הגדולים ממנו היו לימים מבכירי קרייני החדשות של קול ישראל. אחותו ראומה אלדר הייתה קריינית בכירה, שדרנית ועורכת בקול ישראל בשנים 1988-1948. ידועה בשפתה העברית המוקפדת. אחיו משה חובב היה מבכירי קרייני החדשות וממניחי היסוד של קריינות הרדיו בישראל.

בראשית שנות החמישים התגייס עמי חובב לצה"ל והוצב לשרת חיל המודיעין. בשירותו הגיע לדרגת רב-סרן. היה מפקד חוליית ביטחון שדה בצריפין שהייתה חוליה של יחידת ביטחון השדה של פיקוד המרכז וברבות השנים התמנה להיות מפקד היחידה כקצין הביטחון הפיקודי. לאחר מלחמת ששת הימים שימש קצין ביטחון בממשל הצבאי בשטחים שנכבשו מידי ממלכת ירדן. באמצע שנות ה-60 פרש משירותו בצה"ל והיה לקצין הביטחון של עיריית ירושלים ולאחר מכן לחוקר פרטי.

חוקר פרשת ילדי תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת ילדי תימן היא פרשת היעלמותם בין שנים 1948 ל-1954 של פעוטות בני עולים חדשים, כשני שלישים מהם מיהדות תימן, אשר ברוב המקרים הילדים אושפזו במחנות עולים, במעברות או בבתי חולים, להוריהם נאמר כי הם נפטרו ונקברו, אולם רבים מן ההורים פקפקו בכך וטענו כי הילדים נלקחו מהם לאימוץ ללא ידיעתם והסכמתם. בשנת 1966 היה עמי חובב אחד הפעילים הראשונים של הוועד הציבורי לגילוי ילדי תימן הנעדרים. בעקבות הלחץ הציבורי החליטה ממשלת ישראל על הקמת מספר ועדות חקירה. הוועדה הראשונה שהוקמה בשנת 1967, הייתה בראשות יוסף בהלול, פרקליט מחוז חיפה והצפון, ורב־פקד ראובן מינקובסקי מהמטה הארצי של משטרת ישראל. עמי חובב, שהיה אז חוקר פרטי, נתמנה לחבר בוועדה. לאחר ביקורות קשות על תפקוד ועדה זו, הוקמה בשנת 1988 ועדת שלגי, בראשות השופט משה שלגי, שגם היא ספגה ביקורת ציבורית קשה. ב-1995 הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט יהודה כהן, שבהמשך הוחלף על ידי השופט יעקב קדמי. עמי חובב נתמנה להיות חוקר רשמי מטעם הוועדה. הוועדה פרסמה את מסקנותיה ב-2001. כל הוועדות קבעו כי רובם המכריע של הילדים אכן נפטרו. נגד הוועדות נטען שהן אימצו בקלות רבה מדי מסמכים ועדויות על פטירת הילדים. עמי חובב התייצב להגן על ממצאי הוועדות. בראיון לעיתון "הארץ" שנתן בשנת 2004, שנשא את הכותרת "לא מצאתי קשר, לא מצאתי אפילו עדות אחת לחטיפה", אישר עמי חובב שעשרות מילדי תימן, אולי מאות, הועברו למוסדות שונים למטרת אימוץ - ממצא ששתי הוועדות לא הכלילו לדבריו בדו"חותיהן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]