לדלג לתוכן

הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון הוחל לאחר כיבושם מידי ממלכת ירדן במהלך מלחמת ששת הימים ביוני 1967.

ב-1981 פוצלו סמכויות הממשל הצבאי, כאשר הוקם לצידו המינהל האזרחי שהיה כפוף לממשל הצבאי והופקד על ניהול החיים האזרחיים של תושבי השטחים. מצב זה נותר עד להקמת הרשות הפלסטינית ב-1994 בעקבות הסכמי אוסלו, לאחר הקמתה הועברו לידי הרשות סמכויות המינהל האזרחי וחלק מסמכויות הממשל הצבאי בערים ובכפרים הפלסטינים.

חיילים בבית לחם, 1978

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מחאות בערי הגדה המערבית באפריל 1963 שהביאה לחשש ישראלי מפני נפילת השושלת ההאשמית בהפיכה פרו־נאצריסטית, החלה ישראל בהיערכות ארגונית ומשפטית לאפשרות של כיבוש וכינון ממשל צבאי בגדה המערבית.[1] ב־1963 מינה הרמטכ"ל צבי צור את אלוף במילואים חיים הרצוג למפקד כוחות צה"ל באזור הגדה המערבית המוחזק בידי צה"ל, כהכנה לאפשרות של כיבושם בידי ישראל בעתיד.[2] יחידתו של הרצוג נקראה יחידה 663.[3] ב־1964 ניסח צה"ל את 'תורת הממשל הצבאי בשטחים הכבושים'.[4] הפרקליטות הצבאית הכינה נוסחי חקיקה וצווים לשימוש ממשל צבאי עתידי.[5]

ביוני 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, כבשה מדינת ישראל את חבלי יהודה והשומרון, את רצועת עזה, רמת הגולן וחצי האי סיני. בעוד רמת הגולן וסיני היו לפני המלחמה בריבונות סוריה ומצרים (בהתאמה), הרי שמעמדם המשפטי של שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה היה ועודנו מעורפל. בפועל, הנהיגה ישראל בכל אזורים אלה ממשל צבאי בהתאם לאמנת ז'נבה הרביעית, שקובעת את אופן הממשל בשטחים כבושים שנתפסו במלחמה, יצאו מכלל זה מזרח ירושלים ושטחים נוספים ממזרח לירושלים שסופחו לישראל ולשטח המוניציפלי של ירושלים כבר ב-1967 בצו מיוחד, והחוק הישראלי הוחל עליהם.

ישראל לא הכירה סיפוחם של יהודה ושומרון לממלכת ירדן ב־1950 ולטענתה הם לא היו תחת ריבונות מדינה אחרת קודם כיבושם בידי ישראל, ומכיוון שכך לא ניתן לראות בהם שטח כבוש. ישראל אף אינה צד לאמנת ז'נבה הרביעית מ־1949 ואינה רואה בה כמחייבת אותה. לצד זאת, ישראל מחילה באופן וולנטרי את החלקים ההומניטרים באמנת ז'נבה הרביעית במרחב.[6]

הממשל הצבאי (1967–1981)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־7 ביוני 1967 מונה האלוף חיים הרצוג למפקד כוחות צה"ל באזור הגדה המערבית,[7][2] והוא פרסם מנשר בו נקבע כי "כל סמכות של שלטון חקיקה, מינוי ומינהל לגבי האזור או תושביו תהא מעתה נתונה בידי בלבד ותופעל רק על ידי או על ידי מי שיתמנה לכך על ידי או יפעל מטעמי."[8] במנשר גם נטלה חזקה על רכוש ממשלת ירדן ונקבע כי המיסים באזור ישומלמו למפקד כוחות צה"ל באזור.[8] ב־9 ביוני מונה אל"ם שלמה להט למפקד אזור ירושלים.[9] מפקדתו של הרצוג ישבה במלון אמבסדור שבשייח' ג'ראח במזרח ירושלים.[2] במפקדת הרצוג שימש אל"ם יהושע ורבין כרמ"ט לענייני אזרחיים, ואל"ם רפאל ורדי כרמ"ט לעניינים צבאיים.[10]

ב-15 ביוני הועברו סמכויות תפקיד מפקד כוחות צה"ל באזור הגדה המערבית לאלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס, כשהאגף הצבאי במפקדת הרצוג בוטל והאגף האזרחי היה לאגף במפקדת הפיקוד.[10][2] בפיקוד נוצרו בעקבות כך שני מטות: מטה צבאי ומטה אזרחי, כשבראש המטה האזרחי עומד אל"ם רפאל ורדי.[3][11] הממשל ניהל את ענייני הממשל הצבאי דרך החטיבות המרחביות 4, 5 ו־16,[12] שהיו אחריות לנפות המנהל הירדני: חטמ"ר 4 קיבלה את רמאללה ויריחו, חטמ"ר 5 את נפות ג'נין, טולכרם ושכם, וחטמ"ר 16 את נפות בית לחם וחברון. באוגוסט שוחררה חטמ"ר 4 ונפת רמאללה הועברה לחטמ"ר 16.[13] בנובמבר קיבלה חטיבה 80 את האחריות לבקעת הירדן כבסיס לחטיבת הבקעה.[3]

ב־28 ביוני 1967 החילה ממשלת ישראל את החוק הישראלי על מרחב בן כ־70 קמ"ר מדרום, מזרח וצפון לירושלים המערבית על סמך תיקון לפקודת סדרי השלטון והמשפט שהתקבל יום קודם לכן.[14] בעקבות כך בוטל הממשל הצבאי במרחב שכונה להבא מזרח ירושלים.[15]

ב־20 בדצמבר 1967 הפכה המפקדה למפקדת אזור יהודה ושומרון וורדי מונה למפקד אזור יהודה והשומרון הכפוף לאלוף הפיקוד.[16] מפקדתו כללה שלושה ענפים: כלכלה, שירותים ותחבורה ותיירות, האחרון פורק לאחר זמן קצר. בנוסף הוקמה יחידת היועץ לענייני ערבים, שעברה למעשה מנפת ירושלים.[17] נפות הממשל הצבאי הוכפפו באופן ישיר למפקדה החדשה, והחטיבות הופעלו על ידי לצורכי ביטחון שוטף.[12]

הממשל הצבאי התמקם עם הקמתו במתחם ששימש את מושל מזרח ירושלים הירדנית ברחוב סלאח א-דין.[18] במקום שכנה גם לשכת אלוף פיקוד המרכז וחלק ממפקדת הפיקוד.[10] ב־1971 עבר מטה הממשל למחנה בית אל, והמתחם עבר לשמש את משרד המשפטים.[19]

מיד בתום הקרבות הוטל על מג"ב להחזיר את הסדר הציבורי על כנו בגדה המערבית. גדוד מג"ב הוצב בעיר העתיקה לאבטחת אזור הר הבית והכותל המערבי, וכוחות מג"ב נוספים נפרסו בערי הגדה. ב־1 בספטמבר 1967 קיבלה משטרת ישראל את האחריות לשיטור ביהודה ושומרון ואת האחריות למג"ב במרחב.[3]

בראשית התבססות הממשל הצבאי ניסו הארגונים הפלסטינים ובראשם פת"ח והחזית העממית לשחרור פלסטין להביא להתקוממות עממית נגד הממשל הצבאי. פת"ח הודיע ב־23 ביוני 1967 על העברת מפקדתו העליונה לגדה המערבית ואנשיו הסתננו לגדה דרך בקעת הירדן. כחלק מהמרי האזרחי לא נפתחו מוסדות החינוך ב־1 בספטמבר 1967, והשביתה התרחבה לכלל המגזרים והפכה לשביתה כללית. הממשל הצבאי הצליח לפרק את התשתית הארגונית על ידי מאסרם של רבים מחבריה. בספטמבר 1967 הטיל הממשל הצבאי בשכם עוצר בעיר, הוציא צווי סגירה לעסקים שובתים, וביצע חיפושים ברחבי העיר. בעקבות כך ב־11 באוקטובר נערכה פגישה בין ראשי עיריות שכם, ג'נין, טובאס, טולכרם, סלפית וענבתא לשר הביטחון משה דיין במפקדת יהודה ושומרון, שהביאה לסיום השביתה בשכם ולשבירת המרי האזרחי ביהודה ושומרון.[3]

כאשר החליטה ישראל על הקמת הממשל הצבאי זמן קצר לאחר סיום מלחמת ששת הימים, ההנחה בישראל הייתה שניהול החיים האזרחיים על-ידי הממשל יהיה לתקופה קצרה בלבד ולאחר מספר חודשים הוא יועבר לידיהם של גורמים מקומיים.[20] הציפייה שהייתה בישראל כי הממשל הצבאי יהיה אחראי על ניהול החיים האזרחיים לתקופה קצרה לא התממשה. מרבית האוכלוסייה המקומית הייתה עוינת לישראל, המנהיגים המקומיים המעטים שהחזיקו בגישה שונה לא היו מעוניינים לקחת על עצמם את האחריות, אלא העדיפו פתרון שבו תסופח רצועת עזה לישראל ותוקם מדינה דו-לאומית משותפת.[21] ב-1976 זכו בבחירות לרשויות המקומיות ברוב הערים אנשי אש"ף שהחזיקו בגישה עוינת לישראל ובחירתם הקטינה עוד יותר את הסיכוי להקמת מנהיגות אחרת.

המינהל האזרחי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המנהל האזרחי

כחלק מהסכמי קמפ דייוויד נקבע כי ניהול המנהל האזרחי יבעור לידי מועצה אזרחית פלסטינית. התנאים שנקבעו בהכסכם לא מומשו ככתבם, אך בספטמבר 1981 הביא שר הביטחון אריאל שרון לפני הממשלה החלטה להפריד את המנהל האזרחי מהמסגרת הצבאית־ביטחונית כחלק ממימוש ההסכם.[22] בעקבות כך בנובמבר הועלה מעמד מפקד המנהל האזרחי לתא"ל והוכפף למתאם פעולות הממשלה בשטחים ומשרד הביטחון, בעוד הסמכויות הצבאיות הועברו למפקדי מרחבים ואלוף הפיקוד.[23][24]

מאז שנת 1981 ועד 1994 המנהל האזרחי, שתפקידו היה להחליף את הממשל הצבאי, ולנהל את חיי היומיום האזרחיים של תושבי המקום הערביים. גוף זה הורכב מפקידי ממשלה במשרדים שונים של ממשלת ישראל, אזרחים עובדי צה"ל וקצינים. הרעיון מאחורי הקמתו היה להביא אנשים בעלי ניסיון במינהל ציבורי אזרחי, שייטיבו לנהל את חיי היומיום מקציני הצבא שלא הוכשרו לכך. עם זאת, בידי הממשל הצבאי נותרו סמכויות בהחלטות שעניינן ביטחוני.

מפקדי המנהל האזרחי הראשונים מנחם מילסון וממלא מקומו יגאל כרמון עודדו בתחילת שנות השמונים את הקמת אגודות הכפרים ארגון של ערבים תומכי השתלבות במדינת ישראל, במטרה להעביר אליהם את השליטה האזרחית ביישובים הערביים - בעקבות הסכמי השלום עם מצרים בהם דובר על אוטונומיה ערבית (שלטון אזרחי אך לא ביטחוני) אך בעקבות רציחת אנשי האגודות, חשיפת שחיתות נרחבת, התנגדות נרחבת בקרב האוכלוסייה הערבית לתנועה זו, וחשדנות כלפיה בימין הישראלי, היא פורקה.[25]

מפקד האזור וחליף הריבון ביהודה ושומרון הוא מפקד פיקוד המרכז. המפקד הצבאי הוא היחיד המוסמך לחתום על צווים ראשיים ותקנונים החלים בשטחי הממשל הצבאי.

הרשות הפלסטינית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הרשות הפלסטינית

עם חתימת הסכמי אוסלו ב-1993 (ה'תשנ"ג) הוקמה בהדרגה אוטונומיה פלסטינית בחלק מהשטח. רשות זאת קיבלה את סמכויות המנהל האזרחי, וחלק מסמכויות הממשל הצבאי. עם זאת, במיעוט השטח, באזורים שהוגדרו בהסכמי אוסלו כאזורים בשליטה ביטחונית ישראלית, השליטה ביישובים ערביים נותרו תחת המנהל האזרחי. ביישובים היהודיים באזורים אלו, ההתנהלות האזרחית נעשית בדומה למדינת ישראל באמצעות ועדי ישוב, מועצות מקומיות ועיריות, ואילו המשטרה מתנהלת באופן שמעמדו המשפטי אינו ברור.

חוק ומשפט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הבסיסי ביהודה ושומרון מבוסס על החוק שנהג במרחב טרם כיבושו לצד שכבה של חקיקה צבאית בצו אלוף. עם הקמת הממשל הצבאי ב־7 ביוני 1967 הוציא מפקדו אלוף חיים הרצוג שלושה מנשרים שמהווים את הבסיס המשפטי החוקתי במרחב. המנשר הראשון, מנשר בדבר נטילת השלטון על ידי צה"ל,[26] הכריז על העברת השלטון לידי הממשל הצבאי, בהתבסס על סעיף 43 לאמנות האג. מנשר 2 הודיע על המשך קיום המנהל הירדני שקדם למלחמה.[6]

ממשל מקומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשל המקומי ביהודה ושומרון תחת שלטון ירדן התבסס על חוק המועצות העירוניות הירדני שנחקק ב־1955.[27] החוק הגביל את סמכויות העיריות לאספקת שירותים עירוניים וחקיקת חוקי עזר עירוניים, ושר הפנים הוסמך שלא לאשר את תקציב העיריות, לפטר את ראשי העיריות ולפזר את המועצות העירוניות, להכריז על מועד הבחירות לעיריות, לקבוע את מספר חברי המועצות, ולמנות עד שני חברי מועצה נוספים מטעמו.[4]

בעת מלחמת ששת הימים, עמד מועד כהונתן של המועצות המקומיות לפוג ב־1 בספטמבר 1967, עם תום כהונתן בת 4 שנים שהחלה ב־1963. בעקבות כך פרסם הממשל הצבאי באוגוסט 1967 צו שהאריך את כהונת המועצות המכהנות ודחיית מועד הבחירות עד מתן צו אחר.[28][4] ב־1971 נקבע כי יתקיימו בחירות לרשויות בשני מועדים ב־1972: 28 במרץ בשומרון וביריחו, וב־2 במאי ביהודה. רוב הנבחרים היו מזוהים כנאמני ירדן וכנכונים לשיתוף פעולה עם הממשל הצבאי, כאשר כחמישית מחברי המועצות וראשי עיריות רמאללה, אל-בירה וטולכרם יכלו להיות מוגדרים בעלי גישה פוליטית לאומית פלסטינית אקטיביסטית ומזדהים בגלוי עם הארגונים הפלסטיניים. ב־1974 נערכו בחירות לכשישים מועצות כפרים.[4]

סבב בחירות נוסף תחת הממשל הצבאי התקיים ב־1976. בבחירות אלו היו רוב הזוכים מקרב מועמדי האש"ף. לא נערכו בחירות נוספות תחת הממשל הצבאי עד הקמת הרשות הפלסטינית ומעבר האחריות אליה ב־1995.

ביוני 1967 היו באזור 99 מועצות כפריות. עד 1986 בוטלו שמונה מהן,­ חלקן בתחום ירושלים רבתי, וחלקן בתחום עיריית טולכרם, וכוננו 17 מועצות כפריות חדשות. במרץ 1978 הוציא מפקד האזור צו שאפשר את הקמת אגודות כפרים שנועדו להגביר את שיתוף הפעולה והקשרים עם המועצות הכפריות ועם הכפרים.[29] בשנים 1978 עד 1981 הוקמו שש אגודות כפרים. באמצע שנת 1983, לאחר שחלה ירידה בפעילותן של האגודות בתחום הפוליטי, ולאחר שנתגלו ליקויים בפעילותן בתחום המינהלי והכספי, נקבעה לאגודות מסגרת חדשה לפעילות קהילתית ופעולות פיתוח במיגזר הכפרי.[30]

כפרים ללא מועצות נוהלו על ידי מוח'תארים.[30] חלק מהעיריות ומהמועצות הכפריות חדלו לתפקד במהלך האינתיפאדה הראשונה.[31]

ב־1979 הקים הממשל הצבאי חמישה מועצות אזוריות ליישובים היהודים במרחב: בית אל (לימים מטה בנימין), בקעת הירדן, עציון (לימים גוש עציון), שומרון והר חברון (שהוקמה מעט לאחר השאר).[32][33] ב־1981 הוקמו גם מועצות מקומיות.[34] כממונה על המועצות מונה הממונה על היישובים הישראלים שפעל תחת קמ"ט לענייני פנים של המינהל האזרחי. בתחילת 1996, לאחר הסכמי אוסלו וצמצום המנהל, הועברה היחידה למשרד הפנים כתקן זמני עד לקביעת מעמד האזור במסגרת הסכם קבע.[35]

מושלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מושל תקופת כהונה הערות
מפקד אזור הגדה המערבית
אלוף חיים הרצוג 7 – 14 ביוני 1967 תפקיד במילואים
אלוף עוזי נרקיס 14 ביוני – 20 בדצמבר 1967 כחלק מתפקידו כאלוף פיקוד המרכז
מפקד אזור יהודה והשומרון
אל"ם רפאל ורדי 20 בדצמבר 1967–1 בפברואר 1974 קודם לתא"ל עם הנהגת הדרגה ביולי 1968[36]; לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים וראש אגף כוח אדם
תא"ל אריה שלו אפריל 1974[37]–1 ביולי 1976
תא"ל דוד הגואל 1 ביולי 1976[38]–3 במאי 1978 הועבר מתפקידו על ידי שר הביטחון עזר ויצמן לאחר שדיווחה של מפקדתו, שהכחיש דיווח בטיים כי חיילי צה"ל זרקו רימוני גז בבית ספר בבית ג'אלה, נמצא כוזב[39]
תא"ל בנימין בן אליעזר 3 במאי 1978–29 באוקטובר 1981[40] האחרון לשמש בתפקיד. בנובמבר 1981 הועברו סמכויות המנהל לידי המנהל האזרחי בראשות תא"ל מנחם מילסון והפיקוד על כוחות צה"ל במרחב לידי אלוף הפיקוד.
במקביל לתפקידם כמפקדי פיקוד המרכז
אלוף אורי אור נובמבר 1981 - אוקטובר 1983 לימים סגן שר הביטחון
אלוף אמנון ליפקין־שחק אוקטובר 1983 מ- ינואר 1986 לימים הרמטכ"ל ה־15
אלוף אהוד ברק ינואר 1986 - 1987 לימים הרמטכ"ל ה־14, ראש הממשלה ושר הביטחון
אלוף עמרם מצנע 1987 - 1989 מפקד הפיקוד בזמן האינתיפאדה הראשונה
אלוף יצחק מרדכי 1989 - 1991 לימים שר הביטחון
אלוף דני יתום 1991 - מרץ 1993 לימים ראש המוסד
אלוף נחמיה תמרי מרץ 1993 - ינואר 1994 נהרג בהתרסקות מסוק בעת תפקידו.
אלוף דני יתום ינואר-אפריל 1994 ממלא מקום; לימים המזכיר הצבאי של ראש הממשלה
אלוף אילן בירן אפריל 1994 - מרץ 1996 לימים מנכ"ל משרד הביטחון
אלוף עוזי דיין מרץ 1996 - מאי 1998 לימים סגן הרמטכ"ל ויו"ר המועצה לביטחון לאומי (מל"ל)
אלוף משה יעלון מאי 1998 - יולי 2000 לימים הרמטכ"ל ה־17, ושר הביטחון
אלוף יצחק איתן יולי 2000 - אוגוסט 2002 האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן
אלוף משה קפלינסקי אוגוסט 2002 - ינואר 2005 לימים סגן הרמטכ"ל
אלוף יאיר נוה ינואר 2005 - מאי 2007 תוכנית ההתנתקות ואירועי עמונה; לימים סגן הרמטכ"ל
אלוף גדי שמני מאי 2007 - אוקטובר 2009 לימים נספח צה"ל בארצות הברית
אלוף אבי מזרחי אוקטובר 2009 - מרץ 2012
אלוף ניצן אלון מרץ 2012 - מרץ 2015 לימים ראש אגף המבצעים
אלוף רוני נומה מרץ 2015 - מרץ 2018 לימים פרויקטור הקורונה בנתב"ג
אלוף נדב פדן 7 במרץ 2018 - יולי 2020
אלוף תמיר ידעי יולי 2020 - אוגוסט 2021 לימים סגן הרמטכ"ל
אלוף יהודה פוקס אוגוסט 2021 - 8 יולי 2024 מלחמת חרבות ברזל
אלוף אבי בלוט 8 יולי 2024 - מלחמת חרבות ברזל; מכהן

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • משה אלעד, אם תרצו - זו הגדה: הממשל הישראלי בגדה המערבית בעשור הראשון 1976-1967, חיפה: פרדס, 2016(הספר בקטלוג ULI)
  • לב גרינברג, דמוקרטיה כובשת - התפקיד הפוליטי של הצבא במשטר הדואלי של ישראל, מגזין הכיבוש 2008

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ סגן אינה אברמוב, 1963 – "להקדים משפט למכה" בהיערכות לממשל צבאי – ארגזי הפח במפצ"ר, הפרקליטות הצבאית
  2. ^ 1 2 3 4 ארנון למפרום (ע), חיים הרצוג: הנשיא השישי, מבחר תעודות מפרקי חייו (1918–1997), ירושלים: הוצאת גנזך המדינה, תשס"ט, עמ' 226, מסת"ב 978-965-279-037-8
  3. ^ 1 2 3 4 5 זאב דרורי, אש בקווים: מלחמת ההתשה בחזית המזרחית, 1967–1970, מודן, מערכות ומשרד הביטחון, 2012, עמ' 43–44, 53-61
  4. ^ 1 2 3 4 רונן טראובה, פוליטיקה, משה דיין והסוגיה הפלסטינית בראי הבחירות המקומיות בגדה המערבית 1972, עיונים בתקומת ישראל, כרך 32 (2019), עמודים 7–34
  5. ^ נעמאן חטיב ורס"ן יזהר יצחקי, ארגזי הפח – היערכות הפרקליטות הצבאית למלחמת ששת הימים, באתר צה"ל, 20 בפברואר 2022
  6. ^ 1 2 Shamgar, Meir (1971). "The Observance of International Law in the Administerd Territories". Israeli Yearbook of Human Rights. 26: 429–446. doi:10.1163/9789004219120_019.
  7. ^ הגדה המערבית או יהודה ושומרון – שינוי השם הרשמי ביולי 1968, באתר ארכיון המדינה
  8. ^ 1 2 מנשר בדבר סדרי שלטון ומשפט (אזור הגדה המערבית) (מס' 2)
  9. ^ אל"מ שלמה להט מונה מפקד ירושלים, הארץ, 9 ביוני 1967
  10. ^ 1 2 3 עוזי נרקיס, חייל של ירושלים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991, עמ' 337–340, 356
  11. ^ עוזי בניזמן, מטה הגדה, הארץ, 23 ביולי 1967
  12. ^ 1 2 מפקדת אזור יהודה ושומרון - דין וחשבון לשנת הממשל הראשונה, יוני 1967 – יולי 1968, ירושלים, אוגוסט 1968, עמ' 4–5
  13. ^ שלמה גזית, המקל והגזר, ישראל: זמורה ביתן, 1985, עמ' 67
  14. ^ יעל רונן, ריבונות ברירנית: תחולת המשפט הישראלי במזרח ירושלים, משפט וממשל כ"א, תש"ף
  15. ^ ירושלים העתיקה עוברת היום ממימשל צבאי - למינהל אזרחי, מעריב, 28 ביוני 1967
  16. ^ אל"מ ר. ורדי - מפקד אזור יהודה ושומרון, דבר, 27 בדצמבר 1967
  17. ^ שלמה גזית, המקל והגזר, ישראל: זמורה ביתן, 1985, עמ' 73
  18. ^ בית הממשל הצבאי יוקם בהר הצופים, דבר, 19 בדצמבר 1968
  19. ^ מטה הממשל ליהודה ושומרון יועתק לצומת בית־אל, דבר, 2 ביוני 1971
  20. ^ דב עילם, הצד האזרחי של הממשל הצבאי בעזה, למרחב, 23 באוקטובר 1967
  21. ^ דוד חכם, עזה בגובה העיניים - מבט לאינתיפאדה מבפנים, מודן: משרד הבטחון, 2016, עמ' 64-65
  22. ^ תכנית שרון להפרדת המינהל האזרחי מהצבאי בשטחים תובא ביום א' לממשלה, דבר, 23 בספטמבר 1981
  23. ^ רפיק חלבי, הסתאבות המושלים הצבאיים, ישראל, 1983, כותרת ראשית, 12 בינואר 1983
  24. ^ החלטה 106 של הממשלה השמונה עשרה, 4 באוקטובר 1981
  25. ^ ערבים טובים מאמר של ד"ר הלל כהן - על חדירת המודיעין הישראלי לאוכלוסייה הערבית.
  26. ^ מנשר בדבר נטילת השלטון על ידי צה"ל
  27. ^ חוק העיריות חוק מס' 29 לשנת 1955, לקט חוקים ירדנים א, עמ' 72–111
  28. ^ צו בדבר הארכת כהונתן של הנהלות הרשויות המקומיות (אזור הגדה המערבית) (מס' 80), תשכ"ז-1967, קמצ"ם 6, עמ' 200–201
  29. ^ צו בדבר חוק הנהלת הכפרים מס' 5 לשנת 1954 (תיקון מס' 4) (יהודה והשומרון) (מס' 752) תשל"ח–1978, קמצ"ם 42, עמ' 422–424
  30. ^ 1 2 מבקר המדינה, פעולות קצין המטה לענייני פנים, דין וחשבון שנתי מס' 37 לשנת 1986 ולחשבונות שנת הכספים 1985 עמ' 1213–1214
  31. ^ מבקר המדינה, פעולות קצין מטה לענייני פנים באזור יהודה והשומרון, דוח שנתי 44 לשנת 1993 ולחשבונות שנת הכספים 1992, עמ 1102–1104
  32. ^ צו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון)
  33. ^ צו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783), התשל"ט–1979, קמצ"ם 45, עמ' 88–92
  34. ^ צו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון)
  35. ^ הממונה על היישובים היהודים ביהודה והשומרון, דו"ח שנתי 52א', באתר מבקר המדינה
  36. ^ דרגת תת־אלוף (תא"ל) הונהגה אתמול בצה"ל, למרחב, 23 ביולי 1968
  37. ^ יעקב ארז, אלוף גזית - ראש אגף מודיעין, מעריב, 4 באפריל 1974
  38. ^ תת־אלוף דוד הגואל מפקד יהודה ושומרון, על המשמר, 2 ביולי 1976
  39. ^ מפקד יו"ש הודח בשל דיווח בוזב, דבר, 3 במאי 1978
  40. ^ יוסף צוריאל, פרופסור ינהל מהיום את ענייני יהודה ושומרון – במקומו של תת־אלוף, מעריב, 29 באוקטובר 1981
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הממשל_הצבאי_הישראלי_ביהודה_ושומרון&oldid=42343826"