קול ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו קול ישראל.png
בניין קול ישראל ברחוב הלני המלכה מס' 21 בירושלים
ניידת שידור של קול ישראל
לוח שידורים 1951

קול ישראל היא רשת שידורי הרדיו הממלכתית של מדינת ישראל, שפועלת החל משידור הכרזת העצמאות. "קול ישראל" הופעלה במסגרת רשות השידור עד 14 במאי 2017, ולמחרת, ב-15 במאי, החלה לפעול במסגרת תאגיד השידור הישראלי.

תחנות רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קול ישראל" מפעילה שמונה רשתות שידור: רשת א', שהיא הרשת הראשונה והיחידה שקול ישראל שידר בה בעברית מראשיתו ועד לשנת 1960, הכוללת כיום שידורי מלל בשעות היום; רשת ב', חדשות ואקטואליה; רשת ג', מוזיקה ישראלית; רשת ד', שידורי קול ישראל בערבית; רק"ע (רשת קליטת עלייה) רשת לעולים חדשים, משדרת בגלים קצרים ובמגוון שפות; 88FM שהיא תחנת מוזיקה איכותית, המשדרת מגוון סגנונות מוזיקליים; קול המוסיקה המשדרת בעיקר מוזיקה קלאסית וג'אז ומוזיקה ישראלית; רשת מורשת המשדרת שידורי דת ומסורת; רשת ה', שבעבר הייתה רשת בשפות זרות רבות עבור קהילות היהודים בעולם, ועכשיו משדרת שעה וחצי ביום בלבד שידורים בפרסית.

רשת א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשת א'

רשת א' היא ערוץ הרדיו הראשון של קול ישראל ששידר בעברית. משדרת תוכניות מגוונות בנושאי תרבות, אמנות, ספרות ושירה, מסורת, פולקלור, היסטוריה וייעוץ מומחים. כמו כן, משודרת מדי יום חול התוכנית "בראש צעיר", תוכנית הנוער והסטודנטים הוותיקה.

רשת ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשת ב'

שידורי רדיו של קול ישראל בשני אפיקים במקביל החל בשנות החמישים. בשנת 1960 החל שידורן של פרסומות, כמו גם שינוי של חלוקת התכנים בין שני אפיקי השידור וריכוז תוכניות של מוזיקה פופולרית ומוזיקה "קלה", פופ ומצעדי פזמונים, לצד יומני חדשות. לפיכך החלה התחנה להיקרא גם "הגל הקל". כן שידרה התחנה תסכיתי מתח בהמשכים שהראשון בהם היה "ציפורני הדרקון" לפי ספרו של אלרי קווין משנת 1939 The Dragon's Teeth. זאת בעוד שרשת א' נתפסה כרשת "רצינית" אשר שידרה בעיקר תוכניות אומר ומוזיקה קלאסית.

עם הקמת רשת ג' בשנות ה-70 עבר התחום של מוזיקת הפופ אליה, ורשת ב' הפכה לרשת של חדשות ומוזיקה שקטה. בשנים אלה היא הייתה ידועה בתוכנית המיתולוגית שירים ושערים, שסיפקה עדכונים בשידור חי מהנעשה במגרשי הליגה הלאומית (ואחר כך ליגת העל בכדורגל) בסוף השבוע.

בסוף שנת 2006, התפלגה התוכנית, ששידרה עד אז גם את המשחק המרכזי בערוץ עשר מליגת העל בכדורגל, לשניים, כאשר ביום שבת, שודרו משחקי הכדורגל בשירים ושערים, וביום א' שודרו בתוכנית אחד על אחד משחקי הכדורסל והמשחק המרכזי.

איפיין את הרשת קו של חדשות ואקטואליה. היא הובילה בהאזנה לרדיו בשעות הבוקר והצהריים עם תוכניות אקטואליה כמו "הכל דיבורים".

אמצעי התקשורת האחרים הפנו מדי פעם טענות על התערבות הממשלה וגורמים פוליטיים שונים בתכני הרשת.

רשת ג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשת ג'

רשת ג' נוסדה ביוני 1976 כתחנה ישראלית למוזיקת פופ מכל הסוגים.

בין התוכניות הבולטות ששידרה הרשת היו "קצת אחרת" (רוק ופופ מתקדם), מצעדי הפזמונים (מצעד עברי, לועזי, ומצעד לפזמוני העבר), "על בטוח" ששודרה בשבתות, "אהבה יומיומית" עם יוסי סיאס ועוד. הרשת גם הרבתה לשדר שעשועונים נושאי פרסים כמו "יום יום ים" ו"30 בצל".

הופעתם בשנות ה-90 של ערוצי המוזיקה בכבלים כמו MTV, כמו גם תחנות הרדיו המקומיות גרמו לירידה חדה במספר המאזינים, ובשנת 1997 הייתה כוונה לסגור את הערוץ. בסוף אותה שנה שונתה לגמרי מתכונת השידורים של הרשת, והיא הפכה לתחנה המשדרת מוזיקה ישראלית בעברית בלבד. שינוי זה שיפר משמעותית את אחוזי ההאזנה וכיום היא נחשבת רשת מצליחה.

שידרה מוזיקה לועזית ועברית בתחנת 88FM והשידורים נושאים אופי סולידי יותר.

גל בטוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90, עקב גל תאונות דרכים, הוחלט בקול ישראל להקים תחנה המיועדת לטפל בנושא. לצורך זה הוקצה משדר AM בעכו, ותחנה בשם "גל בטוח" החלה את פעילותה. עם הזמן, התמקמה התחנה באולפנים בחיפה, והפכה לתחנה אזורית לכל דבר. עם תחילת הפעילות של הרדיו האזורי בשנת 1995, שימשה התחנה כמוקד תחרות קשה לתחנת רדיו חיפה. התלונה העיקרית שהושמעה כנגד התחנה הייתה שהיא פועלת בניגוד לתקנות שכן לרשות השידור אין מנדט להפעיל רדיו אזורי, אלא רק רדיו ארצי. בסופו של דבר, בשנת 2003 הוחלט לסגור את התחנה. הדבר עורר התנגדות בקרב עובדי התחנה בחיפה, ואלו המשיכו את פעילותה באופן חצי מחתרתי. כאשר נתגלה הדבר ברשות השידור, יצאה הוראה להפסיק את השידור באופן מיידי, והתחנה הפסיקה את פעילותה באמצע תוכנית.

תולדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כגורם משדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניידת שידור של קול ישראל באבו גוש

השידור הראשון של קול ישראל היה שידור הכרזת העצמאות[1], שאלחריו הכריזה הקריינית ריטה פרסיץ על קול ישראל[2].

הבסיס להקמתו היה הרדיו המחתרתי של ארגון ההגנה - "קול ישראל"[3] (שהחל את דרכו ברחוב בן יהודה בתל אביב ב-13 במרץ 1940) ותחנת "קול ירושלים" שפתחה את שידורה ב-30 במרץ 1936, והופעלה במסגרת המנדט הבריטי. בתחילה התקיימה הפרדה בין הגופים המשדרים[4], והם אוחדו רק במרץ 1950[5]. גם לאחר האיחוד, בוצעו שידורים מצומצמים גם מתכונת אזורית, למשל בנגב[6] ובחיפה[7]. ב-1948, במסגרת ההכנות לטקס הכרזת העצמאות, הוטל על שלושה מהנדסים יהודים להקים משדר משוכלל בתל אביב. הם יסדו בית מלאכה בו יצרו בעצמם את כל החלקים המכניים שהיו דרושים לבניית המשדר, ולאחר ניסויים של כמה ימים הופעל המשדר החדש בתחילת מאי 1948 לקראת ההכרזה הצפויה בתחנת שידור תל חיים[8]. הכנות נוספות בוצעו על מנת לקיים שירות שידור ליישוב היהודי בתקופה שלאחר סיום המנדט הבריטי, כולל תכנון לוח השידורים, תוכן השידורים ואופיים, והיבטים טכניים וטכנולוגיים לביצוע השידורים בפועל. בין השאר נדרשו להימצא חלופות לשני משדרי רדיו שהשלטון הבריטי מסר לעיריית רמאללה[9][10].

השידור הראשון כתחנת הרדיו של מדינת ישראל התקיים במוצאי שבת, 15 במאי 1948[11], כיממה לאחר הכרזת העצמאות. השידור התחיל בשעה שמונה בערב עם בנגינת התקווה, ולאחר מכן דבריו של צבי לוריא, והקלטה של הכרזת העצמאות. לאחר חדשות הערב וחדשות באנגלית, הושמעו בשעה 21:30 דבריו של דוד בן-גוריון[12].

בשבוע הראשון לשידורים, הם נמשכו מהשעה שבע בבוקר ועד עשר בערב. בין התוכניות ששודרו היו פינת נוער, "קול ההגנה", פרקי תנ"ך, תוכנית ערב עם שיחות והופעות אורחים, חדשות בעברית, ערבית ואנגלית[13].

צבי לוריא היה מנהלו הראשון של קול ישראל במדינת ישראל[14] אשר הייתה כפופה בתחילה לכנסת ישראל, והועברה לאחר מספר שבועות תחת המינהל לעתונות, שידור וקולנוע של מדינת ישראל[15][16].

ב-1950 פעילות הרדיו חזרה להתבצע מבניין קול ישראל, לאחר שזה ניזוק במלחמת העצמאות. מהדורת החדשות הראשונה מהבניין שודרה בשני במרץ 1950, ותחילת הפעילות בבניין סימלה גם את השלמת האיחוד עם קול ירושלים[17]. הבניין ברחוב הלני המלכה בירושלים, שהיה בית השידור של הרדיו המנדטורי החל מסוף יוני 1939, משמש עד היום את קול ישראל. בהמשך התווסף גם מתחם שידורים באזור הקריה בתל אביב-יפו, ובבניין "חוטים" בשכונת רוממה בירושלים.

ב-1954 הוקם אולפן קול ישראל בחיפה[18].

ב-1960 החלו שידורי 'הגל הקל', שלימים שונה שמו לרשת ב'. עד להקמת "הגל הקל", הייתה רשת א' ערוץ הרדיו היחידי, מלבד גלי צה"ל, ששידר בעברית בישראל.

בשנים 1960 עד 1962 הוציא קול ישראל את השבועון "רדיו"[19][20].

ב-1963 הופעלה לראשונה ניידת שידור[21].

כמחלקה בתוך רשות השידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1965 הועבר קול ישראל למסגרת "רשות השידור" שמנהלה הכללי הראשון היה חנוך גבתון, זאת לאחר שבשנות המדינה הראשונות פעל "קול ישראל" במסגרת משרד ראש הממשלה.

ב-1976 החלו שידורי רשת ג' - תחנה ישראלית למוזיקת פופ ישראלית ועולמית, ובשנת 1997 היא שינתה הרשת את אופי שידורה לשידורי מוזיקה ישראלית.

ב-1983 החלו גם שידורי קול המוזיקה המתמחה במוזיקה קלאסית.

באמצע שנות השמונים הושלמה הקמת אולפני הרדיו בבניין "חוטים"[22] שהיה סמוך לבניין הטלוויזיה ברוממה, ונקרא על שם מפעל "חוטי ירושלים" אשר פעל בבניין לפני כן[23][24]. לאחר הקמת אולפנים אלו עברה אליהם חטיבת החדשות של קול ישראל מבניין קול ישראל והם שימושו המרכזיים של רשת ב' בירושלים. בין השאר, מאולפנים אלו הוקראו בכל שעה מהדורות החדשות של קול ישראל בתקופת רשות השידור.

ב-1991 החלו שידורי רשת קליטת עלייה.

ב-1995 נוסדה תחנת "קול הדרך", אשר החל מ-2001 נקראת "88FM". התחנה המשדרת ג'אז ומוזיקה עכשווית מן העולם.

בשנת 2006, כשמלאו 70 שנה לשידור העברי הראשון בקול ירושלים, חגג אותו קול ישראל, כממשיכו הטבעי של קול ירושלים, בשחזור פומבי של השידור הראשון מ-30 במרץ 1936, בהשתתפות קריינים וניצבים שאופרו והולבשו בבגדים ובמדים של אותה תקופה. לכבוד האירוע רשות השידור הקימה אתר אינטרנט משני ובו חומרי ארכיון כתובים ומוקלטים[25].

בשנת 2008 חגג קול ישראל, במסגרת חגיגות 60 השנה למדינה, 60 שנות שידור. ביזמת קול ישראל ראה אור אלבום מהודר בשם "קול ישראל מירושלים ...1948 - 2008 /// מדינה מאחורי המיקרופון". הספר שנכתב על ידי איזי מן, למרות התאריכים המופיעים בכותרתו, מתחיל את הסקירה ההיסטורית משנת 1936, ומתאר את תולדות קול ירושלים וקול ישראל ברצף אחד. בספר מופעים צילומים ותעודות היסטוריים, חלקם נדירים. ב-2010 נחתם הסכם בין ארכיון רשות השידור למכון היודאיקה של אוניברסיטת הרווארד שבו יעבור הארכיון תהליך של דיגיטציה ושהאוניברסיטה תשמר את תוכני הארכיון לצורכי מחקר[26].

ב-2010 הושמע בקול ישראל קמפיין לפלאפל מוסקו - קמפיין שנועד להראות את כוחו והצלחתו של הפרסום ברדיו[27][28].

ב-2011 הפעילה קול ישראל מערך של 53 משדרי FM בפריסה ארצית. לאורך השנים ירדה איכות השידור של רשתות קול ישראל עקב התיישנות והחלשות משדרים. במרץ 2012 חתמה קול ישראל עם בזק על הסכם לשדרוג טכנולוגי והרחבת הפריסה הארצית על משדרי ה-FM של הרשת. על פי תוכנית הפיתוח ובמסגרת הרפורמה ברשות השידור, צפוים להתווסף כ-150 משדרים בפריסה ארצית ובסך הכל יכלול המערך יותר מ-200 משדרים שיעבירו את רשתות הרדיו. במסגרת השדרוג מוקמים. שני אתרי שידור חדשים לחיזוק הכיסוי ביהודה ושומרון ובערבה (אפרת ועין יהב)[29].

ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014[30], ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור[31], ובכלל זה סגירת "קול ישראל" ובמקביל, פתיחת גוף משדר חדש (תאגיד השידור הישראלי) שבו ימשיך ויתקיים השידור הציבורי. ב-20 בספטמבר 2016 אישרה מועצת התאגיד כי רשתות הרדיו וקול ישראל ישודרו בגן הטכנולוגי בירושלים[32].

השידור האחרון של תוכניות אקטואליה בקול ישראל היה ב-10 במאי 2017, והסתיים בשעה 19:00. שידור התוכניות בחלק מתחנות קול ישראל המשיך גם לאחר סיום שידורי האקטואליה ועד ל-14 במאי 2017. עדכוני החדשות בכל שעה שודרו עד יום ראשון 14 במאי בשעה 23:00, ב-15 במאי בשעה 06:00 התחדשו השידורים תחת תאגיד השידור הישראלי.

ב-14 במאי 2017 הגיש קובי ברקאי את מהדורת החדשות האחרונה של קול ישראל בתחנה 88FM שעוד נשארה פעילה ואמר: ״שידורי 'קול ישראל' החלו בשלושים במארס 1936, ונמשכו עד להקמת המדינה", וציטט קטע מתוך "מגילת האש" של ביאליק, ממנה הקריאה השחקנית חנה רובינא בשידור הראשון של רשת שידורי הרדיו הממלכתית של ישראל, בימי המנדט הבריטי. לאחר מכן המשיך: "בשמם של עורכי החדשות ושל הקריינים לדורותיהם, אנחנו נפרדים מכם לשלום ואומרים בפעם האחרונה מרשות השידור: 'זה סוף החדשות מקול ישראל".

תחנת 88FM היא התחנה האחרונה מתחנות קול ישראל ששידרה תוכניות עד שהושלם המעבר שלה לתאגיד השידור הישראלי. התוכנית האחרונה ששודרה בקול ישראל הייתה פרוגרסיב וחיות אחרות בהגשת בועז כהן שאירח רבים מאנשי התחנה ומאזינים רבים בתוכנית הסיום. בתום התוכנית נפסקו השידורים לפרק זמן קצר של 6 שעות בין השעות 00:00 ל-06:00 ב-15 במאי 2017. שאר התחנות שידרו מוזיקה ברצף ללא תוכניות או הפסיקו את שידוריהן.

בתאגיד השידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הוראת חוק השידור הציבורי הישראלי[33], שידורי הרדיו של תאגיד כאן נקראו קול ישראל. מהדורות החדשות בתאגיד נפתחות במילים "כאן קול ישראל".

גלריית תמונות של אולפני קול ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קול ישראל מירושלים - רוממה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קול ישראל בתל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איזי מן, קול ישראל מירושלים...1948 - 2008 /// מדינה מאחורי המיקרופון, המו"ל דפוס פרינטיב ירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קול ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היום תוכרז מדינת ישראל בישיבה חגיגית של מועצת העם, דבר, 14 במאי 1948
  2. ^ יוסי רפאלי, יותר מוסיקה קלאסית ברדיו, דבר, 30 במאי 1976
  3. ^ "בג' באדר ב' 13.3.1940 החלה תחנה סודית זו בפעולתה, ושם קורא לה, תחנת "קול ישראל"." ספר תולדות ההגנה, חלק ראשון כרך ג'. הוצאת עם עובד, 1972, עמ' 140
  4. ^ עובדי קול ישראל תומכים בדרישת אנשי קול ירושלים , על המשמר, 10 בספטמבר 1948
  5. ^ קול ישראל פותח היום שידוריו מירושלים, מעריב, 2 במרץ 1950
  6. ^ יורחבו שידורי קול ישראל, הצופה, 27 באוגוסט 1948
  7. ^ אולפן קול ישראל בחיפה, הצופה, 15 באפריל 1954
  8. ^ קול ישראל- כל ההתחלה
  9. ^ במוצאי שבת יופעל הרדיו של המדינה העברית, הבריטים מסרו לעירית ראמללה את 2 המשדרים, המשקיף, 12 במאי 1948
  10. ^ תחנת השידור של המדינה העברית, הצופה, 12 במאי 1948
  11. ^ קול ישראל, הצופה, 16 במאי 1948
  12. ^ שידור הבכורה של קול ישראל, תחנת השידור של המדינה, דבר, 16 במאי 1948
  13. ^ קול ישראל התוכנית הזמנית של השידורים, על המשמר, 19 במאי 1948
  14. ^ ד"ר סולובייצי'ק - מנהל קול ישראל, דבר, 30 ביוני 1948
  15. ^ ד"ר סולובייצ'יק קיבל לידו את קול ישראל, מעריב, 29 ביוני 1948
  16. ^ קול ישראל עובר מסמכות כנסת ישראל לסמכות המדינה, על המשמר, 30 ביוני 1948
  17. ^ הושלמה העברתם של שידורי ישראל לירושלים, הצופה, 3 במרץ 1950
  18. ^ אולפן קול ישראל נחנך בחיפה, דבר, 21 באפריל 1954
  19. ^ הממשלה אישרה הוצאת עתון הרדיו, חרות, 11 ביולי 1960
  20. ^ רדיו ייסגר בשבוע הבא, דבר, 19 בינואר 1962
  21. ^ משדר נייד של קול ישראל יופעל לראשונה בנחל עוז, דבר, 7 באוקטובר 1963
  22. ^ ברוך מאירילפיד : כל התוכניות ישודדו החודש בצבע, מעריב, 5 במאי 1983
  23. ^ נועם דביר, העתיד העגום של בניין הטלוויזיה ברוממה, באתר הארץ, 18 ביולי 2012
  24. ^ אילנה באום, החוטים החדשים של קול ישראל, מעריב, 15 בדצמבר 1986
  25. ^ ראו כאן.
  26. ^ מירב קריסטל, ארכיון רשות השידור יישמר בהארוורד, באתר ynet, 17 באוגוסט 2008
  27. ^ חגי מטר, מי משקיע 400 אלף שקל בקמפיין לפלאפל שלא קיים?, באתר עכבר העיר, 28 במאי 2010
  28. ^ חני יודל, הפלאפל הפיקטיבי שטיגן "קול ישראל", באתר nrg‏, 26 במאי 2010
  29. ^ שלי פריצקר, קול ישראל גם בפריפריה: רשות השידור משדרגת את משדרי ה-FM, באתר כלכליסט, 21 במרץ 2012
  30. ^ חוק השידור הציבורי, התשע”ד-2014, ס"ח 2471 מ-11 באוגוסט 2014
  31. ^ גילי איזיקוביץ, הכנסת אישרה את חוק רשות השידור החדש, באתר הארץ, 29 ביולי 2014
  32. ^ יונתן כיתאין, ‏שידורי הרדיו של תאגיד השידור יחלו מהגן הטכנולוגי בירושלים, באתר גלובס, 20 בספטמבר 2016
  33. ^ s:חוק השידור הציבורי הישראלי#סעיף 63


קואורדינטות: 31°46′58.80″N 35°13′25.36″E / 31.7830000°N 35.2237111°E / 31.7830000; 35.2237111