קול ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°46′58.80″N 35°13′25.36″E / 31.7830000°N 35.2237111°E / 31.7830000; 35.2237111

סמליל קול ישראל
בניין קול ישראל ברחוב הלני המלכה מס' 21 בירושלים
ניידת שידור של קול ישראל
לוח שידורים 1951
בול שהונפק במלאת יובל שנים לקול ישראל

קול ישראל הוא רשת שידורי הרדיו הממלכתית של מדינת ישראל. "קול ישראל" מופעל במסגרת רשות השידור מתוקף חוק רשות השידור.

תחנות רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קול ישראל" מפעיל שמונה רשתות שידור: רשת א', שהיא הרשת הראשונה והיחידה שקול ישראל שידר בה בעברית מראשיתו ועד לשנת 1960, הכוללת כיום שידורי מלל בשעות היום; רשת ב', חדשות ואקטואליה; רשת ג', מוזיקה ישראלית; רשת ד', שידורי קול ישראל בערבית; רק"ע (ר"ת: רשת קליטת עלייה) רשת לעולים חדשים, משדרת בגלים קצרים ובמגוון שפות; 88FM, תחנת מוזיקה איכותית, המשדרת מגוון סגנונות מוזיקליים; קול המוסיקה, מוזיקה קלאסית, ג'אז ומוזיקה ישראלית; רשת מורשת, שידורי דת ומסורת; רשת ה', שבעבר הייתה רשת בשפות זרות רבות עבור קהילות היהודים בעולם, ועכשיו משדרת שעה וחצי ביום בלבד שידורים בפרסית.

רשת א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשת א'

רשת א' היא ערוץ הרדיו הראשון של קול ישראל ששידר בעברית. משדרת תוכניות מגוונות בנושאי תרבות, אמנות, ספרות ושירה, מסורת, פולקלור, היסטוריה וייעוץ מומחים. כמו כן, משודרת מדי יום חול התוכנית "בראש צעיר", תוכנית הנוער והסטודנטים הוותיקה.

רשת ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשת ב'

שידורי רדיו של קול ישראל בשני אפיקים במקביל החל בשנות החמישים. בשנת 1960 החל שידורן של פרסומות, כמו גם שינוי של חלוקת התכנים בין שני אפיקי השידור וריכוז תוכניות של מוזיקה פופולרית ומוזיקה "קלה", פופ ומצעדי פזמונים, לצד יומני חדשות. לפיכך החלה התחנה להיקרא גם "הגל הקל". כן שידרה התחנה תסכיתי מתח בהמשכים שהראשון בהם היה "ציפורני הדרקון" לפי ספרו של אלרי קווין משנת 1939 The Dragon's Teeth. זאת בעוד שרשת א' נתפסה כרשת "רצינית" אשר שידרה בעיקר תוכניות אומר ומוזיקה קלאסית.

עם הקמת רשת ג' בשנות ה-70 עבר התחום של מוזיקת הפופ אליה, ורשת ב' הפכה לרשת של חדשות ומוזיקה שקטה. בשנים אלה היא הייתה ידועה בתוכנית המיתולוגית שירים ושערים, שסיפקה עדכונים בשידור חי מהנעשה במגרשי הליגה הלאומית (ואחר כך ליגת העל בכדורגל) בסוף השבוע.

בסוף שנת 2006, התפלגה התוכנית, ששידרה עד אז גם את המשחק המרכזי בערוץ עשר מליגת העל בכדורגל, לשניים, כאשר ביום שבת, שודרו משחקי הכדורגל בשירים ושערים, וביום א' שודרו בתוכנית אחד על אחד משחקי הכדורסל והמשחק המרכזי.

כיום מאפיין את הרשת קו של חדשות ואקטואליה. היא מובילה בהאזנה לרדיו בשעות הבוקר והצהריים עם תוכניות אקטואליה כמו "הכל דיבורים".

אמצעי התקשורת האחרים מפנים מדי פעם טענות על התערבות הממשלה וגורמים פוליטיים שונים בתכני הרשת.

רשת ג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשת ג'

רשת ג' נוסדה ביוני 1976 כתחנה ישראלית למוזיקת פופ מכל הסוגים.

בין התוכניות הבולטות ששידרה הרשת היו "קצת אחרת" (רוק ופופ מתקדם), מצעדי הפזמונים (מצעד עברי, לועזי, ומצעד לפזמוני העבר), "על בטוח" ששודרה בשבתות, "אהבה יומיומית" עם יוסי סיאס ועוד. הרשת גם הרבתה לשדר שעשועונים נושאי פרסים כמו "יום יום ים" ו"30 בצל".

הופעתם בשנות ה-90 של ערוצי המוזיקה בכבלים כמו MTV, כמו גם תחנות הרדיו המקומיות גרמו לירידה חדה במספר המאזינים, ובשנת 1997 הייתה כוונה לסגור את הערוץ. בסוף אותה שנה שונתה לגמרי מתכונת השידורים של הרשת, והיא הפכה לתחנה המשדרת מוזיקה ישראלית בעברית בלבד. שינוי זה שיפר משמעותית את אחוזי ההאזנה וכיום היא נחשבת רשת מצליחה.

כיום משודרת מוזיקה לועזית ועברית בתחנת 88FM והשידורים נושאים אופי סולידי יותר.

גל בטוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90, עקב גל תאונות דרכים, הוחלט בקול ישראל להקים תחנה המיועדת לטפל בנושא. לצורך זה הוקצה משדר AM בעכו, ותחנה בשם "גל בטוח" החלה את פעילותה. עם הזמן, התמקמה התחנה באולפנים בחיפה, והפכה לתחנה אזורית לכל דבר. עם תחילת הפעילות של הרדיו האזורי בשנת 1995, שימשה התחנה כמוקד תחרות קשה לתחנת רדיו חיפה. התלונה העיקרית שהושמעה כנגד התחנה הייתה שהיא פועלת בניגוד לתקנות שכן לרשות השידור אין מנדט להפעיל רדיו אזורי, אלא רק רדיו ארצי. בסופו של דבר, בשנת 2003 הוחלט לסגור את התחנה. הדבר עורר התנגדות בקרב עובדי התחנה בחיפה, ואלו המשיכו את פעילותה באופן חצי מחתרתי. כאשר נתגלה הדבר ברשות השידור, יצאה הוראה להפסיק את השידור באופן מיידי, והתחנה הפסיקה את פעילותה באמצע תוכנית.

תולדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניידת שידור של קול ישראל באבו גוש

השידור הראשון של קול ישראל היה שידור הכרזת העצמאות[1]. הבסיס להקמתו היה הרדיו המחתרתי של ארגון ההגנה - "קול ישראל"[2] (שהחל את דרכו ברחוב בן יהודה בתל אביב ב-13 במרץ 1940) ותחנת "קול ירושלים" שפתחה את שידורה ב-30 במרץ 1936, והופעלה במסגרת המנדט הבריטי. בתחילה התקיימה הפרדה בין הגופים המשדרים[3], והם אוחדו רק במרץ 1950[4]. גם לאחר האיחוד, בוצעו שידורים מצומצמים גם מתכונת אזורית, למשל בנגב[5] ובחיפה[6].

ב-1948, במסגרת ההכנות לטקס הכרזת העצמאות, הוטל על שלושה מהנדסים יהודים להקים משדר משוכלל בתל אביב. הם יסדו בית מלאכה בו יצרו בעצמם את כל החלקים המכניים שהיו דרושים לבניית המשדר, ולאחר ניסויים של כמה ימים הופעל המשדר החדש בתחילת מאי 1948 לקראת ההכרזה הצפויה בתחנת שידור תל חיים[7].

הכנות נוספות בוצעו על מנת לקיים שירות שידור ליישוב היהודי בתקופה שלאחר סיום המנדט הבריטי, כולל תכנון לוח השידורים, תוכן השידורים ואופיים, והיבטים טכניים וטכנולוגיים לביצוע השידורים בפועל. בין השאר נדרשו להימצא חלופות לשני משדרי רדיו שהשלטון הבריטי מסר לעיריית רמאללה[8][9]. השידור הראשון כתחנת הרדיו של מדינת ישראל התקיים במוצאי שבת, 15 במאי 1948[10], כיממה לאחר הכרזת העצמאות. השידור התחיל בשעה שמונה בערב עם בנגינת התקווה, ולאחר מכן דבריו של צבי לוריא, והקלטה של הכרזת העצמאות. לאחר חדשות הערב וחדשות באנגלית, הושמעו בשעה 21:30 דבריו של דוד בן-גוריון[11].

בשבוע הראשון לשידורים, הם נמשכו מהשעה שבע בבוקר ועד עשר בערב. בין התוכניות ששודרו היו פינת נוער, "קול ההגנה", פרקי תנ"ך, תוכנית ערב עם שיחות והופעות אורחים, חדשות בעברית, ערבית ואנגלית[12].

צבי לוריא היה מנהלו הראשון של קול ישראל במדינת ישראל[13]., וזאת הייתה כפופה בתחילה לכנסת ישראל, והועברה לאחר מספר שבועות תחת המינהל לעתונות, שידור וקולנוע של מדינת ישראל[14][15].

ב-1950 פעילות הרדיו חזרה להתבצע מבניין קול ישראל, לאחר שזה ניזוק במלחמת העצמאות. הבניין ברחוב הלני המלכה בירושלים, שהיה בית השידור של הרדיו המנדטורי החל מסוף יוני 1939, משמש עד היום את קול ישראל. בהמשך התווסף גם מתחם שידורים באזור הקריה בתל אביב-יפו.

ב-1954 הוקם אולפן קול ישראל בחיפה[16].

ב-1960 החלו שידורי 'הגל הקל', שלימים שונה שמו לרשת ב'. עד להקמת "הגל הקל", הייתה רשת א' ערוץ הרדיו היחידי, מלבד גלי צה"ל, ששידר בעברית בישראל.

בשנים 1960 עד 1962 הוציא קול ישראל את השבועון "רדיו"[17][18].

ב-1963 הופעלה לראשונה ניידת שידור[19].

ב-1965 הועבר קול ישראל למסגרת "רשות השידור" שמנהלה הכללי הראשון היה חנוך גבתון, זאת לאחר שבשנות המדינה הראשונות פעל "קול ישראל" במסגרת משרד ראש הממשלה.

ב-1976 החלו שידורי רשת ג' - תחנה ישראלית למוזיקת פופ ישראלית ועולמית, ובשנת 1997 היא שינתה הרשת את אופי שידורה לשידורי מוזיקה ישראלית.

ב-1983 החלו גם שידורי קול המוזיקה המתמחה במוזיקה קלאסית.

ב-1995 נוסדה תחנת "קול הדרך", אשר החל מ-2001 נקראת "88FM". התחנה המשדרת ג'אז ומוזיקה עכשווית מן העולם.

בשנת 2006, כשמלאו 70 שנה לשידור העברי הראשון בקול ירושלים, חגג אותו קול ישראל, כממשיכו הטבעי של קול ירושלים, בשחזור פומבי של השידור הראשון מ-30 במרץ 1936, בהשתתפות קריינים וניצבים שאופרו והולבשו בבגדים ובמדים של אותה תקופה. לכבוד האירוע רשות השידור הקימה אתר אינטרנט משני ובו חומרי ארכיון כתובים ומוקלטים[20].

בשנת 2008 חגג קול ישראל, במסגרת חגיגות 60 השנה למדינה, 60 שנות שידור. ביזמת קול ישראל ראה אור אלבום מהודר בשם "קול ישראל מירושלים ...1948 - 2008 /// מדינה מאחורי המיקרופון". הספר שנכתב על ידי איזי מן, למרות התאריכים המופיעים בכותרתו, מתחיל את הסקירה ההיסטורית משנת 1936, ומתאר את תולדות קול ירושלים וקול ישראל ברצף אחד. בספר מופעים צילומים ותעודות היסטוריים, חלקם נדירים. ב-2010 נחתם הסכם בין ארכיון קול ישראל למכון היודאיקה של אוניברסיטת הרווארד שבו יעבור הארכיון תהליך של דיגיטציה ושהאוניברסיטה תשמר את תוכני הארכיון לצורכי מחקר[21].

ב-2010 הושמע בקול ישראל קמפיין לפלאפל מוסקו - קמפיין שנועד להראות את כוחו והצלחתו של הפרסום ברדיו[22][23].

ב-2011 הפעילה קול ישראל מערך של 53 משדרי FM בפריסה ארצית. לאורך השנים ירדה איכות השידור של רשתות קול ישראל עקב התיישנות והחלשות משדרים. במרץ 2012 חתמה קול ישראל עם בזק על הסכם לשדרוג טכנולוגי והרחבת הפריסה הארצית על משדרי ה-FM של הרשת. על פי תוכנית הפיתוח ובמסגרת הרפורמה ברשות השידור, צפוים להתווסף כ-150 משדרים בפריסה ארצית ובסך הכל יכלול המערך יותר מ-200 משדרים שיעבירו את רשתות הרדיו. במסגרת השדרוג מוקמים. שני אתרי שידור חדשים לחיזוק הכיסוי ביהודה ושומרון ובערבה (אפרת ועין יהב)[24].

ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014[25], ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור[26], ובכלל זה סגירת "קול ישראל" ובמקביל, פתיחת גוף משדר חדש (תאגיד השידור הישראלי) שבו ימשיך ויתקיים השידור הציבורי. ב-20 בספטמבר 2016 אישרה מועצת התאגיד כי רשתות הרדיו וקול ישראל ישודרו בגן הטכנולוגי בירושלים[27].

גלריית תמונות של אולפני קול ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קול ישראל מירושלים - רוממה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קול ישראל בתל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איזי מן, קול ישראל מירושלים...1948 - 2008 /// מדינה מאחורי המיקרופון, המו"ל דפוס פרינטיב ירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קול ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היום תוכרז מדינת ישראל בישיבה חגיגית של מועצת העם, דבר, 14 במאי 1948
  2. ^ "בג' באדר ב' 13.3.1940 החלה תחנה סודית זו בפעולתה, ושם קורא לה, תחנת "קול ישראל"." ספר תולדות ההגנה, חלק ראשון כרך ג'. הוצאת עם עובד, 1972, עמ' 140
  3. ^ עובדי קול ישראל תומכים בדרישת אנשי קול ירושלים , על המשמר, 10 בספטמבר 1948
  4. ^ קול ישראל פותח היום שידוריו מירושלים, מעריב, 2 במרץ 1950
  5. ^ יורחבו שידורי קול ישראל, הצופה, 27 באוגוסט 1948
  6. ^ אולפן קול ישראל בחיפה, הצופה, 15 באפריל 1954
  7. ^ קול ישראל- כל ההתחלה
  8. ^ במוצאי שבת יופעל הרדיו של המדינה העברית, הבריטים מסרו לעירית ראמללה את 2 המשדרים, המשקיף, 12 במאי 1948
  9. ^ תחנת השידור של המדינה העברית, הצופה, 12 במאי 1948
  10. ^ קול ישראל, הצופה, 16 במאי 1948
  11. ^ שידור הבכורה של קול ישראל, תחנת השידור של המדינה, דבר, 16 במאי 1948
  12. ^ קול ישראל התוכנית הזמנית של השידורים, על המשמר, 19 במאי 1948
  13. ^ ד"ר סולובייצי'ק - מנהל קול ישראל, דבר, 30 ביוני 1948
  14. ^ ד"ר סולובייצ'יק קיבל לידו את קול ישראל, מעריב, 29 ביוני 1948
  15. ^ קול ישראל עובר מסמכות כנסת ישראל לסמכות המדינה, על המשמר, 30 ביוני 1948
  16. ^ אולפן קול ישראל נחנך בחיפה, דבר, 21 באפריל 1954
  17. ^ הממשלה אישרה הוצאת עתון הרדיו, חרות, 11 ביולי 1960
  18. ^ רדיו ייסגר בשבוע הבא, דבר, 19 בינואר 1962
  19. ^ משדר נייד של קול ישראל יופעל לראשונה בנחל עוז, דבר, 7 באוקטובר 1963
  20. ^ ראו כאן.
  21. ^ מירב קריסטל, ארכיון רשות השידור יישמר בהארוורד, באתר ynet, 17 באוגוסט 2008
  22. ^ חגי מטר, מי משקיע 400 אלף שקל בקמפיין לפלאפל שלא קיים?, באתר עכבר העיר, 28 במאי 2010
  23. ^ חני יודל, הפלאפל הפיקטיבי שטיגן "קול ישראל", באתר nrg‏, 26 במאי 2010
  24. ^ שלי פריצקר, קול ישראל גם בפריפריה: רשות השידור משדרגת את משדרי ה-FM, באתר כלכליסט, 21 במרץ 2012
  25. ^ חוק השידור הציבורי, התשע”ד-2014, ס"ח 2471 מ-11 באוגוסט 2014
  26. ^ גילי איזיקוביץ, הכנסת אישרה את חוק רשות השידור החדש, באתר הארץ, 29 ביולי 2014
  27. ^ יונתן כיתאין, ‏שידורי הרדיו של תאגיד השידור יחלו מהגן הטכנולוגי בירושלים, באתר גלובס, 20 בספטמבר 2016