עקב חורף
 עקב חורף
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | נציים |
| סוג: | עקב |
| מין: | עקב חורף |
| שם מדעי | |
 Buteo buteoליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
 ירוק כהה: במהלך השנה כולה ירוק בהיר: אזור קינון כחול: תפוצה בחורף | |
| |
.jpg)
.jpeg)
עקב חורף (שם מדעי: Buteo buteo) הוא דורס יום ממשפחת הנציים ובסוג עקב. בלעז נקרא עקב אירופאי או עקב מצוי.
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקב חורף נפוץ בכל אירופה, מרכז אסיה עד למזרח סיביר ויפן. מספר פריטים נודדים אף לאפריקה, צפון הודו, בורמה, מלזיה וסין. למין זה יש מגבלת סיבולת לקור, ועם ירידת הטמפרטורה הוא יורד בגובה באזור המחיה שלו או נוטש אותו לגמרי עד העונה הבאה. הוא שוכן באזורים הרריים ומישוריים כאחת, וזקוק לסביבה מיוערת כדי לבנות את קינו. באירופה הוא נפוץ מאוד - המין השני בתפוצתו אחרי בז מצוי. משערים כי באירופה ורוסיה קיימים לפחות מיליון זוגות פוריים. בישראל עקב חורף הוא חולף וחורף מצוי.
מראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העקב הוא עוף דורס ממוצע בגודלו, כאשר אורכו של בוגר: 57-45 ס"מ ומוטת הכנף: 130-110 ס"מ. בתעופה יזוהה על יד כנפיו הרחבות וזנבו הקצר והפרוס, כנפיו חומות באזור הכתף ולבנות מפוספסות באזור החזה, קצות כנפיו כהות עד שחור. ממבט עילי גבו וראשו חומים.
לעקב חורף מספר מופעי ניצוי, באירופה ניתן לזהותו בטעות כאית צרעים או כעקב מכנסיים.
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]העקב אינו חי בלהקות, אך סביר שמספר פריטים, 15 לכל היותר, יחברו יחד בנחלה שופעת מזון או לצורך נדידה. העקב בהיותו עוף איטי, מפסיד במאבקי טריטוריה לעופות קטנים אך מהירים ותוקפניים ממנו, כבזיים, ועורביים שונים, המתקיפים אותו בזוגות או בשלישיות כדי להתיש את העוף הגדול מהם, ומסוגלים אף להורגו בטופריהם ובמקורם.
העקב מרבה לדאות, ומשתמש בתרמיקות (מערבולות אוויר המסתובבות על צירן) כדי לחסוך באנרגיה ולהתקדם במרחב השמיים.
קולו של העקב מזכיר יללת חתול ונשמעת: "פי-איי" מתמשך, שנשמע בעיקר בשעת דאייה. בקן נשמעים לעיתים שריקות וצפצופים.
בגלל גודלו הבינוני ואופיו, עקב החורף הוא לעיתים הבחירה הראשונה באימוני בזיארות (ציד באמצעות עופות דורסים). הוא עצלן ודורש אימון ממושך ולכן מתאים למתחילים בענף, שאחר כך עוברים לאמן עופות מהירים ופעילים יותר.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המזון נצרך בהתאם לפאונה המקומית, מתבסס בעיקר על ארנבאים, שפנאים, עכבריים ומכרסמים שונים, חדפיים, ואף טורפים קטנים כסמוריים.
העקב מעופף איטי, על כן מאתר את טרפו בשעת מנוחה על עצים בשטח פתוח, ואז שועט עליו ולוכדו. הוא ידוע כדורס סובלני המסוגל לחכות שעות עד להופעת טרפו, צבע נוצותיו מסווה אותו בין העצים.
לעיתים יאתר מזון בתעופה או בחיפוש על הקרקע. לעקב שיטה ייחודית ללכוד רמשים ותולעים, הוא מגיע לשדות חרושים ומעובדים, ואז "רוקד" מעלה ומטה קרוב לקרקע, ומדמה בקול משק הכנפיים וברוח הנוצרת ירידת גשם. מבחר השדה שיוצא מהקרקע לכבוד הגשם, נטרף חיש על ידו.
בעיתות רעב יצוד גם עופות חלשים וינבור בפגרים.
כמות המזון הממוצעת ליום היא 140 גרם בקירוב, היא משתנה בהתאם לעונה, לטמפרטורה ולגודל העוף.
בעבר היה ניצוד המין על ידי ציידי פסיוניים, שחשבו שהמין מזיק להצלחת שללם. אך רק לעיתים רחוקות ניזון המין מעופות אלו, ומספריו מעטים מידי כדי להזיק.
אותו הדין גם לגבי שומרי עדרים, מאחר שלעיתים רחוקות מאוד תוקף המין טלאים וגדיים צעירים, לרוב הוא "מחכה" לתמותתם הטבעית. כיום עקב חורף הוא עוף מוגן ברוב ארצות אירופה ואסורה הפגיעה בו לפי חוק.
האוכלוסייה היציבה של המין באירופה, סבלה במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 מירידה דרסטית במספריה, זאת בעקבות התפרצות המיקסומטוזיס (מחלה שהוצגה לאירופה על ידי האדם ופוגעת רק בארנבאים) בצרפת ובאנגליה, שחיסלה תוך פחות מעשור כ-95% מהארנבאים במדינות אלו. העקבים לא נפגעו ישירות מהמחלה, אלא מהמעבר לאכילת פגרי הארנבים שרוססו בחומרי הדברה.
האוכלוסייה במערב אירופה שוקמה וחזרה למספריה הראשוניים רק בשנות ה-80 של המאה ה-20, עם חזרתם של הארנבים.
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העקב הוא מונוגמי. סבורים כי זוגות עקבים נפרדים לעיתים נדירות, וכי הזיווג הוא לכל חייו. כמרבית העופות הדורסים, הצלחת הרבייה תלויה בעיקר באספקת המזון, ופחות תלויה במזג האוויר ובהפרעות סביבתיות נוספות כרעש, זיהום, חשמל וכו'.
בעונת הרבייה נחזה בעקב מבצע תצוגות תעופה ייחודיות: מעוף יחידי אקרובטי הכולל נסיקה כמעט אנכית, או מעוף זוגי המשלב נגיעות כנף וצווחות רמות.
העקב מגיע לבגרות המינית כבר בשנתו הראשונה, אך שכיח יותר שיתרבה פעם ראשונה רק בשנתו השלישית. קן חדש נבנה כל שנה על צמרות העצים. התטולה כוללת 3-2 ביצים המוטלות בהפרשים של 3 ימים. הדגירה נעשית על ידי הנקבה בלבד. הגוזלים מסוגלים לעוף כעבור 7 שבועות מבקיעתם ו-6 שבועות לאחר מכן הם כבר עצמאים לחלוטין.
תת-מינים ותפוצתם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- B. b. buteo - מרבית אירופה – מפינלנד בצפון, עד טורקיה במזרח ובדרום וספרד במערב. חורף מדרום אזור זה, כולל בישראל.
- עקב מזרחי (B. b. vulpinus) - צפון סקנדינביה, מערב רוסיה, קווקז, ומרכז אסיה. חורף בדרום סהרה ובדרום אסיה. נפוץ גם בישראל.
- B. b. arrigonii - קורסיקה וסרדיניה.
- B. b. rothschildi - האיים האזוריים.
- B. b. insularum - האיים הקנריים.
- B. b. menetriesi - אזור הקווקז ומזרח טורקיה.
- B. b. bannermani - קייפ ורדה
- B. b. refectus - מערב סין וההימלאיה
- B. b. touoshimai - איי מריאנה
- B. b. oshiroi - איי יפן הדרום-מערביים (דייטו וריוקיו)
- B. b. japonicus - מונגוליה, מנצ'וריה, יפן, טיבט והודו. חורף בדרום אסיה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עקב חורף, באתר ITIS (באנגלית)
- עקב חורף, באתר NCBI (באנגלית)
- עקב חורף, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- עקב חורף, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- עקב חורף, באתר GBIF (באנגלית)
- עקב חורף בתוך מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל ע"ש יהורז כשר
- עקב חורף מזרחי בתוך מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל ע"ש יהורז כשר
