לדלג לתוכן

האיים הקנריים

האיים הקנריים (קהילה אוטונומית)
Comunidad Autónoma de Canarias
רכס בלאס פאלמאס דה גראן קנריה
מדינה ספרדספרד ספרד
מושל פרננדו קלוויחו,
הקואליציה הקנארית
רשות מחוקקת Canarian Parliament עריכת הנתון בוויקינתונים
מחוזות בקהילה האוטונומית 2
בירת הקהילה האוטונומית סנטה קרוס דה טנריפה, לאס פאלמאס דה גראן קנריה
שפה רשמית ספרדית (בניב קנרי)
תאריך ייסוד 10 באוגוסט 1982
שטח 7,493 קמ"ר (דירוג: 13)
 ‑ הנקודה הגבוהה טיידה עריכת הנתון בוויקינתונים
 ‑ הנקודה הנמוכה צפון האוקיינוס האטלנטי עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה
 ‑ בקהילה האוטונומית 2,228,862 (דירוג: 8, 2024)
 צפיפות 280 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 28°17′26″N 15°40′08″W / 28.29056°N 15.66889°W / 28.29056; -15.66889
אזור זמן UTC
http://www.gobcan.es

לחצו כדי להקטין חזרה

גליסיהאסטוריאסקסטיליה ולאוןקנטבריהחבל הבסקיםלה ריוחהנווארהאראגוןקטלוניהמדריד (קהילה אוטונומית)אקסטרמדורהקסטיליה-לה מנצ'הולנסיה (קהילה אוטונומית)האיים הבלארייםאנדלוסיהמורסיה (קהילה אוטונומית)סאוטהמלייההאיים הקנרייםמדיירהצרפתאנדורהפורטוגלמרוקואלג'יריהסהרה המערביתמאוריטניה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האיים הקנריים (ספרדית Las Islas Canarias) הם ארכיפלג ספרדי הנמצא באוקיינוס האטלנטי, קצת יותר מ-100 ק"מ מחופה הדרום-מערבי של מרוקו בצפון-מערב אפריקה. האיים הקנריים הם בין 17 הקהילות האוטונומיות של ספרד. הארכיפלג מורכב מ-7 איים ראשיים ועוד איים ואיונים קטנים, הקרויים גם בשם: הארכיפלג הקנרי (El Archipiélago Canario). כלכלת האיים מבוססת רובה ככולה על תיירות.

השטח הכולל של הארכיפלג הוא 7,447 קמ"ר, אורך החופים הכולל הוא 1,583 קילומטרים ומספר התושבים, נכון ל-2006, הוא כ-2 מיליון נפשות (כ-4.5% מכלל אוכלוסיית ספרד).

הארכיפלג מורכב משבעה איים ראשיים: טנריפה (Tenerife), לה פלמה (La Palma), לה גומרה, אל איירו (El Hierro), שמרכיבים את מחוז סנטה קרוס דה טנריפה (אנ'), ומנגד גראן קנריה (Gran Canaria), פוארטוונטורה (Fuerteventura) ולנסרוטה וכן שישה איונים שמרכיבים את מחוז לאס פאלמס (אנ'). האי טנריפה הוא הגדול ביותר (2,059 קילומטרים רבועים). אל איירו הוא הקטן והמערבי ביותר. הנקודה הגבוהה ביותר היא הפסגה של הר הגעש טיידה בטנריפה - 3,718 מטרים מעל פני הים והיא גם הנקודה הגבוהה ביותר בספרד.

לקהילה האוטונומית הקנרית שתי ערים המתחלקות בתואר "ערי בירות" ובסמכויות: סנטה קרוס דה טנריפה, בירת מחוז סנטה קרוס דה טנריפה (אנ') ולאס פאלמאס דה גראן קנריה, בירת מחוז לאס פאלמס (אנ').

האיים מתאפיינים בהרי געש רבים, חלקם פעילים, ובשמורות טבע של יערות מחטניים ויערות סובטרופיים. חוף הדיונות מספלומס (Maspalomas) הוא אתר תיירות מפורסם. באיים שורר אקלים סובטרופי, המשקעים נדירים באיים המזרחיים, בעוד שבלה פאלמה, במערב הארכיפלג, כמות המשקעים השנתית עולה על 1,200 מילימטרים. אין נהרות באיים, אך ישנם נחלים רבים.

בטנריפה נמצא הפארק הלאומי טיידה שהוכרז כאתר מורשת עולמית. זהו פארק המתאפיין בנוף געשי מיוחד, עם סלעי בזלת שחורים וצבעוניים המזדקרים מתחתית לוע הר הגעש טיידה שגובהו 3,718 מטרים.

ארגון אונסק"ו הכריז על האיים: לנסרוטה (1993), אל איירו (2000), לה פלמה (2002), גראן קנריה (כשליש מן האי, בחלק הדרום מערבי, 2005), פוארטוונטורה (2009) ולה גומרה (2012) כשמורה ביוספרית. בנוסף, "הפארק הכפרי" אנאגה במסיב אנאגה (מאסיסו דה אנאגה, Macizo de Anaga, שהוא רכס הרים בצפון מזרח האי טנריפה) הוגדר על ידי אונסק"ו (ביוני 2015) כשמורה ביוספרית.

תושבי האיים המקוריים היו הגואנצ'ים שעסקו בדיג, בלקט פירות, בחקלאות ובגידול צאן. הכיבוש הספרדי הגיע ב-1402, אך גם קודם הפליגו לאיים ספינות ממיורקה, מפורטוגל ומג'נובה. בתחילת המאה ה-15 החלו להגיע לאיים (באישור הכס הקדוש והכתר הספרדי) משלחות מאורגנות בשאיפה להשיג עבדים ואוצרות. הגואנצ'ים ניהלו מאבק חריף בכיבוש ולכן הוא ארך כמאה שנים והסתיים ב-1496, כשאחרוני הילידים נכנעו, והאיים סופחו לממלכת קסטיליה (ספרד).

כיבוש האיים הקנריים היה קדימון לכיבוש יבשת אמריקה, והתאפיין בשעבוד האוכלוסייה המקומית, כפיית הנצרות והרס התרבות המקומית והתערבבות עם האוכלוסייה הילידית. בשל מיקומם האסטרטגי הפכו האיים לתחנת מעבר למשלחות הסחר בדרכן להודו, לאפריקה ולאמריקה, מה שהביא שגשוג כלכלי למגזרים מסוימים באוכלוסייה המקומית. במהלך המאה ה-19 זכו המושבות הספרדיות באמריקה לעצמאות מדינית, מה שגרם למשבר כלכלי באיים, שהביא להגירת רבים מהתושבים לארצות אמריקה. בתחילת המאה ה-20 החלו חברות אנגליות לגדל בננות באיים. ב-1927 חולקו האיים לשתי פרובינציות בגלל העוינות בין שתי אליטות, בסנטה קרוס ובלאס פאלמס, ומאז שתי הערים הללו משמשות עד היום כערי הבירה של האיים הקנריים. בשלהי שנות ה-70 (תחילת עידן הדמוקרטיה בספרד) פעל באיים ארגון טרור בדלני בשם FAG שדרש עצמאות מדינית מלאה לאיים. ואולם, הוא לא זכה לתמיכת הציבור וחדל מפעילותו. ב-1982 קיבלו האיים מעמד של קהילה אוטונומית.

הבעיה העיקרית עמה מתמודדים בימינו תושבי איים הקנריים (שהם חלק מספרד ומהאיחוד האירופי) היא הצפה מסיבית של מהגרים אפריקנים המגיעים לחופיהם. בכל שנה יותר ויותר מהגרים חסרי מסמכים מפליגים לאיים בסירות רעועות מחופי מרוקו ומאוריטניה, מהם רבים טובעים באוקיינוס. בשלושת החודשים הראשונים של 2006 הצליחו להגיע לחוף 2,371 מהגרים, כאשר כמעט מחצית המספר הזה נספו.

מספרי תיירים שביקרו באיים הקנריים ב-2023:

רוב התיירים מגיעים בטיסות לחמישה נמלי תעופה מרכזיים, נמל התעופה גראן קנריה, נמל התעופה טנריפה דרום-ריינה סופיה, נמל התעופה לנסרוטה, נמל התעופה טנריפה צפון-עיר הלגונה, ונמל התעופה פוארטוונטורה.

נכון לשנת 2024, אוכלוסיית האיים הקנריים מנתה כ-2,238,754 תושבים.

  • טנריפה: 959,189 תושבים
  • גראן קנריה: 869,984 תושבים
  • לנסרוטה: 163,230 תושבים
  • פוארטוונטורה: 126,676 תושבים
  • לה פלמה: 85,382 תושבים
  • לה גומרה: 22,507 תושבים
  • אל איירו: 11,786 תושבים

הדת באיים הקנריים היא ברובה הגדול נוצרית קתולית.[1] בטנריפה נולדו שני קדושים נוצרים-קתוליים חשובים: פדרו דה סן חוסה בטאנקור וז'וזה דה אנשייטה שפעלו כמיסיונרים בגואטמלה ובברזיל, בהתאמה. פעמיים בשנה – ב-2 בפברואר ובלילה שבין ה-14 ל-15 באוגוסט – חוגגים בבזיליקה של קאנדלאריה, המוקדשת לבתולה המבורכת של קאנדלאריה (שהיא הקדושה המגינה של האיים הקנריים), את חג הבתולה הברוכה. כמו כן, קיים באיים מיעוט של נוצרים פרוטסטנטים.

הדתות האחרות הן: אסלאם, הינדואיזם, דתות סיניות (אנ'), בודהיזם, יהדות, הדת המורמונית, הדת הבהאית, דת אפרו-אמריקאית (אנ') והדת הנאו-פגאנית – כנסיית העם הגואנצ'י.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 F. Díez de Velasco, ed. Religiones entre continentes: Minorías religiosas en Canarias, Barcelona, Icaria, 2008