פאדל אוף מאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פאדל אוף מאד
Wes Scantlin Puddle of Mudd 2009.jpg
מוקד פעילות קנזס סיטי, מיזורי, ארצות הברית
שנות פעילות 1993 - היום
סוגה רוק אלטרנטיבי
פוסט-גראנג'
גראנג'
נו-מטאל
חברת תקליטים

Universal Music Group

Flawless/Geffen Records
www.puddleofmudd.com
חברים
ווסלי סקאנטלין
דאג ארדיטו
קריסטיאן סטון
ריאן יירדון
חברים לשעבר
פול פיליפס
גרג אופצ'רץ'
ג'ימי אלן
קני בורקט
שון סמון

פאדל אוף מאדאנגלית: Puddle of Mudd) היא להקת נו-מטאל אמריקאית מקנזס סיטי, מיזורי, ארצות הברית. בתחילתה, הלהקה הצליחה בעיקר ברדיו, בה הושמעה לרוב בתוכניות של מוזיקת רוק. אלבומם המרכזי, שנקרא "Come Clean" מכר למעלה מחמישה מיליון עותקים. פאדל אוף מאד שיחררה שלושה אלבומים עיקריים, ועוד שני אלבומים עצמאיים. אלבומם האחרון, שנקרא "Famous", ראה אור ב-2007.

ארבעת חברי הלהקה הם: ווסלי סקאנטלין (Wesley Scantlin), דאג ארדיטו (Doug Ardito), כריסטיאן סטון (Christian Stone) וריאן יירדון (Ryan Yerdon).

חברי הלהקה בעבר הם: פול פיליפס (Paul Phillips), גרג אופצ'רץ' (Greg Upchurch), ג'ימי אלן (Jimmy Allen), קני בורקט (Kenny Burkett) ושון סמון (Sean Samon).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאדל אוף מאד הוקמה בשנת 1993 על ידי ווסלי סקאנטלין (Wes Scantlin) (זמר/גיטרה). שמה של הלהקה (פירושה בעברית: שלולית של בוץ) הושפע ממקרה השיטפון הגדול של 1993, אשר הציף את חדר החזרות של הלהקה בבוץ. אלבומם הראשון, שנקרא "Stuck", ראה אור ב-1994, ב-V&R Records. האלבום, שכלל יצירות מקוריות של הלהקה, הופק על ידי פוֹם ( PoM) ואִי.ג'יי רוס (E.J. Rose), והוקלט בסטודיו "Red House" השוכן בלורנס, קנזס. האלבום הצליח ברמה המקומית - בקנזס סיטי בעיקר, אך לא מעבר לכך.

ב-1997, ללא ג'ימי אלן, שיחררה הלהקה את אלבומה השני, "Abrasive", על ידי חברת התקליטים "Hardknocks Records". האלבום כלל 11 שירים, כולם נכתבו על ידי הלהקה.

שני האלבומים הראשונים היו היחידים שהשתמשו בצלילי גיטרה "מלוכלכים", ריפים חזקים ותיפוף כבד (גראנג'), לעומת האלבומים הבאים ששיחררו.

עסקי המוזיקה של סקאנטלין החלו כאשר של עותק של הדמו שלו נשלח לפרד דורסט. דורסט יצר עמו קשר, ולאחר ששמע שהלהקה של סקאנטלין התפרקה, החליט להביאו לקליפורניה, כדי לנסות להקים איתו להקה חדשה ביחד.

אחד מהאנשים הראשונים שסקאנטלין פגש היה דאג ארדיטו, מתמחה צעיר בחברת "Interscope Records". ארדיטו דאז היה חלק מלהקה מבוסטון שנקראה "Throat Culture". כשסקאנטלין שמע שארדיטו מנגן על גיטרה בס החליט לעבוד איתו, אך עדיין היו זקוקים לגיטריסט ולמתופף.

פרד דורסט החליט לקשר בין הצמד, שחיפש נגנים, לגיטריסט פול פיליפס, שהכיר מעירו ג'קסונוויל. גם פיליפס היה קודם לכן חבר בלהקה שנקראה "Happy Hour". לאחר שקיבל הודעה מדורסט, עזב את הקולג', והחליט להצטרף לפאדל אוף מאד. גם מתופף גויס מהעיר ג'קסונוויל.

הארבעה החלו לנגן יחד חלק מהשירים הישנים של הלהקה, יחד עם עוד כמה שירים חדשים. דורסט רשם את הלהקה בחברת התקליטים החדשה שלו "Flawless Records".

לרוע המזל, החלו סכסוכים עם המתופף מג'קסונוויל, וג'וש פריס (Josh Freese), חבר בלהקות א פרפקט סירקל ו-The Vandals (גם חבר לשעבר בלהקת Guns N' Roses), ביצע את התיפוף באלבום הבא של פאדל אוף מאד. מאוחר יותר הלהקה ביצעה מבחני במה בחיפוש אחר מתופף חדש. לבסוף נבחר גרג אופצ'רץ', חבר לשעבר בלהקת "Eleven", שגם עשה סיבוב הופעות יחד עם כריס קורנל.

הפריצה וההצלחה במיינסטרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאדל אוף מאד שיחררה את אלבומה הראשי, שנקרא " Come Clean", ב-28 באוגוסט 2001. הסינגל המוביל של האלבום, שנקרא "Control", תפס את תשומת הלב של חובבי מוזיקת הרוק ברחבי העולם והיה להצלחה, למרות האגרסיביות של השיר. השיר היה גם לשיר הנושא של סדרת ה-Survivor Series 2001 של תאגיד ה-WWE, העוסק בתחום הפקת מופעי היאבקות מקצועית.

השיר השני באלבום, שנקרא "Blurry", הפך לסינגל המצליח ביותר של הלהקה, בהגיעו למקום החמישי ב-Billboard Hot 100, ולמקום השמיני במצעדי השירים בבריטניה. השיר הפך לשיר הפתיחה של משחק הפלייסטיישן 2 אייס קומבט 5 (Ace Combat 5: The Unsung War). גם השיר "Drift & Die" הופץ כסינגל והיה למצליח בקרב חובבי הרוק, והופיע במקום ה-13 ב-Billboard Hot 100.

הלהקה יצאה לסיבוב הופעות באירופה יחד עם להקת גודסמאק. פאדל אוף מאד הייתה גם חלק מסיבוב ההופעות ה-Family Values 2001, לצד הלהקות: סטון טמפל פיילוטס, לינקין פארק וסטיינד.

מכירות האלבום הצליחו. וב-31 בינואר 2003, האלבום זכה בתואר "אלבום פלטינה משולש" (Triple Platinum), בארצות הברית, אשר הוענק לו על ידי התאחדות תעשיית ההקלטות של אמריקה (Recording Industry Association of America, בקיצור: RIAA). בסוף 2006, סך המכירות היו למעלה מ-5 מיליון עותקים ברחבי העולם.

האלבומים Life On Display ו-Famous[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך, פאדל אוף מאד הוציאו את האלבום "Life On Display", אשר כלל שני להיטים מרכזיים: "Away From Me" ו-"Heel Over Head". האלבום מכר 706,191 עותקים - נפילה ניכרת ביחס לאלבום הקודם. מאוחר יותר הגיטריסט פול פיליפס עזב את הלהקה בעקבות שוני בדרכי החשיבה שלו ושל הסולן ווסלי סקאנטלין. ב-2004, השיר "Away From Me" אפיין את התוכנית The O.C.

השיר "Nothing Left to Lose" שבאלבום, היה לשיר הנושא של סדרת ה-2004 Royal Rumble, של תאגיד ה-WWE.

ב-24 ביולי 2007, שיחררה הלהקה את "Famous EP", גרסה של האלבום "Famous", שהיה עתיד לצאת. כמו כן פאדל אוף מאד שיחררה גרסה אקוסטית של השיר "Blurry", ושיר חדש בשם "Merry Go Round".

האלבום המלא של "Famous" ראה אור ב-9 באוקטובר 2007. האלבום כלל את הסינגל המצליח "Psycho".

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ווסלי סקאנטלין (Wesley Scantlin) - סולן, ונגן גיטרה (1993-היום).
  • דאג ארדיטו (Doug Ardito) - נגן גיטרה בס, וזמר ליווי (1998-היום).
  • כריסטיאן סטון (Christian Stone) - הגיטריסט המוביל (2006-היום).
  • ריאן יירדון (Ryan Yerdon) - מתופף (2007-היום).

חברים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פול פיליפס (Paul Phillips) - הגיטריסט המוביל (1998-2005).
  • גרג אופצ'רץ' (Greg Upchurch) - מתופף (2000-2005).
  • ג'ימי אלן (Jimmy Allen) - הגיטריסט המוביל (1993-1994), (2005-2006).
  • מארק ביסטני (Mark "Moke" Bistany) - מתופף (2005-2007).
  • קני בורקט (Kenny Burkett) - מתופף (1993-2000).
  • שון סמון (Sean Samon) - נגן גיטרה בס (1993-2000).

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אלבום
1994 Stuck
1997 Abrasive
2001 Come Clean
2003 Life on Display
2007 Famous
2009 Volume 4: Songs in the Key of Love & Hate
2011 re:(disc)overed

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סינגל
2001 "Control"
2002 "Blurry", "Drift & Die", "She Hates Me"
2003 "Away from Me"
2004 "Heel Over Head", "Spin You Around"
2007 "Famous", "Psycho"
2008 "We Don't Have to Look Back Now", "Livin' On Borrowed Time"

בי-סיידס (B-Sides)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Bleed"
  • "Daddy"
  • "Life Ain't Fair"
  • "Cast Away"
  • "Miracle"
  • "Reason"

דמואים (Demos)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Chemical Head Change"
  • "Gimp"
  • "Hip New Groove"
  • "Pussy Perfume"
  • "Sex Hate"
  • "Where U Gonna Go?"
  • "Overdose"
  • Down On Me"
  • "Bitter End"
  • "Stuck"

שירי כיסוי (Cover Songs)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאדל אוף מאד בוויקישיתוף