פאוזי נימר
פאוזי אחמד נימר (בערבית: فوزي النمر; 30 בדצמבר 1935, עכו - 2013, עזה) היה מחבל ערבי ישראלי שעמד בראש חוליית טרור שביצעה 22 פיגועים באזור חיפה ורצחה שלושה יהודים. הוא נידון ל-27 מאסרי עולם, אך שוחרר מהכלא הישראלי בעסקת ג'יבריל ומילא תפקידים בכירים באש"ף.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נימר נולד בעכו למשפחה מוסלמית והיה הבכור מבין עשרה ילדים. למד בבית ספר יסודי במשך שלוש שנים. בבגרותו עבד כנהג משאית שכיר ולאחר מכן כנהג מונית שכיר בקו שירות. במהלך עבודתו כנהג נימר פגש את סימונה פינטו, יהודייה נשואה ומבוגרת ממנו בתשע שנים שעבדה בבית קפה בנהריה והחל לחזר אחריה. סימונה נענתה לחיזוריו, התגרשה מבעלה, התאסלמה והתחתנה עמו, חרף חרם שהטילה עליה משפחתה. מסימונה נולדו לנימר בת ובן שגדלו בנהריה. בתקופת מגוריו בנהריה עבד נימר כנהג, ובמקביל וללא ידיעת בני משפחתו, עמד בראש חוליית טרור שכונתה לימים "החוליה העכואית" שביצעה 22 פיגועים באזור שבין חיפה לחדרה ורצחה 3 יהודים. הפיגועים כללו את מתקפת הטרור בחיפה שכללה הנחת מטעני חבלה בצמוד למבני מגורים, והפעלתם בשני ימים עוקבים, התקפות בהן נרצחו שני יהודים: רחל ברסלר, וחיים מניקוביץ, הנחת מטעני חבלה במשאיות ורכבי הסעה ציבורית, באחת מהן נרצח ויקטור גואטה, הנחת מטעני חבלה על פסי רכבת, פגיעה בשנאי חשמל ופגיעה בבתי הזיקוק.[1][2][3][4] יעדי הפיגועים היו פגיעה ביהודים על ידי תקיפת בתי מגורים וכלי תחבורה, וכן פגיעה בתשתיות נפט, מים, חשמל ותחבורה.[1][4]
לאחר שחיל הים תפס את אחד ממשלוחי אמצעי החבלה שהועברו לחוליה מסוריה בדרך הים נעצרו בנובמבר 1969 חברי החוליה. משפטם התקיים בבית המשפט הצבאי בלוד.[5] על שישה מהם נגזרו מאסרי עולם. נימר עצמו נידון ל-27 מאסרי עולם. בשנת 1985 שוחרר בעסקת ג'יבריל והתקבל בעיר הולדתו עכו כגיבור.
זמן קצר לאחר שחרורו עבר למלא תפקידים בכירים במפקדת אש"ף בתוניסיה. לאחר הסכם אוסלו עבר לרשות הפלסטינית. בשנותיו האחרונות סבל מאלצהיימר והתגורר בעזה, שם מת בשנת 2013 ונקבר לאחר סירוב הרשויות לבקשת משפחתו לקברו בישראל. עשרות מערביי עכו ציינו בעיר את יום ה-40 למותו.[3]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מאסרו נודו אשתו וילדיו בסביבת מגוריהם בנהריה וילדיו נמסרו למוסד בתנאי פנימייה. מאוחר יותר היגרה אשתו לקנדה בניסיון לשלב את ילדיו בקהילה היהודית במונטראול. בתו חזרה בתשובה בשנות העשרים לחייה, הצטרפה לחסידות חב"ד ומתגוררת בישראל. בנו ביקר את אביו בתוניס כשזה שימש כעוזרו של יאסר ערפאת.[7] מאוחר יותר התחתן עם בת דודתו המוסלמית ומתגורר בעכו.[7] הבן עומד במרכזו של הסרט הדוקומנטרי "משפטי חיים" שיצא בשנת 2013.[8] לימים שבה גם אשתו של נימר לישראל.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד זוהר, מפקד החבלנים שפעלו בצפון - נשוי עם יהודיה, מעריב, 21 בנובמבר 1969
- יפה ברנס, בעכו העתיקה כיבדו את המחבל שמת, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 30 במאי 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 דוד זוהר (ארכיון מעריב), מפקד החבלנים שפעלו בצפון - נשוי עם יהודיה, מעריב, 21 בנובמבר 1969
- ^ 'עם סגירת הגיליון' עמודים 111-112, עמליה ברנע, הוצאת כתר, 2005]
- ^ 1 2 יפה ברנס, בעכו העתיקה כיבדו את המחבל שמת, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 30 במאי 2013
- ^ 1 2 רחל לב חיים מניקוביץ ויקטור גואטה (האתר הממשלתי לזכר חללי פעולות איבה)
- ^ אהרון פריאל, מאסר עולם ל-6 ערבים ישראליים חברי חוליית המחבלים מעכו, מעריב, 1 ביוני 1970
- ^ ישראל הפציצה את אבא שלי בעזה, והחמאס הפציץ את אמא שלי באשדוד (2013, אתר אשדוד נט)
- ^ 1 2 [6]
- ^ אריאנה מלמד, "משפטי חיים": סרט מייאש, והיאוש בכלל לא נוח, באתר ynet, 21 ביולי 2013