פונטן-דה-ווקלוז

**פונטן דה ווקלוז** (קומונה)
**Fontaine-de-Vaucluse**
	סמל פונטן-דה-ווקלוז סמל פונטן-דה-ווקלוז
	נהר סורג והכפר פונטן דה ווקלוז
	נהר סורג והכפר פונטן דה ווקלוז
מדינה	צרפת
חבל	פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור
מחוז	ווקלוז
שטח	7.14 קמ"ר
גובה	68-652 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בקומונה	567 (1 בינואר 2021)
‑ צפיפות	90 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות	43°55′23″N 5°7′37″E / 43.92306°N 5.12694°E
אזור זמן	UTC +1
	https://islesurlasorguetourisme.com
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; פונטן דה ווקלוז

פונטן דה ווקלוז (בצרפתית: Fontaine-de-Vaucluse, תרגום: המעיין של ווקלוז) הוא כפר וקומונה במחוז ווקלוז שבדרום צרפת. ידוע בשל המעיין בעל השפיעה הגדולה הנובע בו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המים השופע משך התיישבות אנושית כבר מתקופות קדומות והיה מושא פולחן חשוב. במקום נמצאו שרידים מהתקופה הנאוליתית. נהר הסוֹרְג שימש כדרך מסחר עבור היוונים של מסליה ובהמשך את הרומאים.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטירה שמעל לכפר נבנתה במאה ה-7. במאה ה-10 הוקם מנזר במקום. המנזר נהרס במאה ה-11, אולם מאוחר יותר נבנה מחדש.

המשורר פטרארקה חי בכפר בשנים 1337 עד 1349 (לפי מקור אחר מ-1339 עד 1353). שם כתב את שירי הקנסיונרה (Canzoniere).

בחג המולד של 1353 נכנסה חבורה של בוזזים לכפר והעלתה אותו באש. הכפר יושב מחדש רק במאה ה-15.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזכות שפע המים הפך פונטן דה ווקלוז למרכז חשוב של תעשיית הנייר. טחנת הנייר הראשונה הוקמה במאה ה-15, האחרונה נסגרה ב-1974.

המעיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעיין, שהכפר קרוי על שמו, הוא המעיין בעל השפיעה הגדולה ביותר בצרפת, בין 630 ל-700 מיליון מ"ק לשנה (לשם השוואה, שפיעת מעיינות הדן היא כ-240 מיליון מ"ק לשנה). השפיעה חזקה במיוחד בתקופה קצרה באביב באורך של כחמישה שבועות, המתחילה בדרך כלל בחודש מרץ. המעיין מהווה מוצא יחיד לאקוויפר קרסט המשתרע על שטח של 1,100 קמ"ר.

במשך שנים רבות לא היה ידוע גודלו האמיתי של האגם התת-קרקעי. צוללנים שצללו בו השתמשו ברובוטים שחקרו את עומקו של האגם. רק בשנת 1985 התברר העומק של הסיפון הראשי - 308 מטר.