לדלג לתוכן

פונקציה סתומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במתמטיקה, פונקציה סתומה היא פונקציה המוגדרת על ידי משוואה, ולא באופן ישיר. לפעמים אפשר לפתור את המשוואה ולהציג את הפונקציה באופן מפורש, אבל במקרים רבים ההצגה המפורשת פחות סימטרית מן המשוואה, ואין בה תועלת. משפט הפונקציה הסתומה מספק תנאים לקיומה של פונקציה המוגדרת באופן סתום על ידי מערכת משוואות, ואף מאפשר לחשב את הנגזרות שלה.

לדוגמה, משוואת המעגל מגדירה שתי פונקציות - ו-. את הנגזרת של לפי אפשר לחשב ישירות מן המשוואה הקושרת את שני המשתנים: ולכן .

עקומים מפורסמים רבים מוגדרים בצורה הפשוטה ביותר על ידי פונקציות סתומות:

הלמניסקטה של ברנולי
  • בקואורדינטות קרטזיות:
  • בקואורדינטות פולאריות:

כאשר פרמטר קבוע כלשהו המשפיע על גודל וצורת העקום. ככל ש-a גדול יותר כך העקום גדול ומתוח יותר.

העלה של דקארט
  • בקואורדינטות קרטזיות:
  • בקואורדינטות פולאריות:
השבלול של פסקל
  • בקואורדינטות קרטזיות:
  • בקואורדינטות פולאריות:

הפרח של גראנדי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרח של גראנדי (7 עלים)
  • בקואורדינטות קרטזיות:
  • בקואורדינטות פולאריות: או בצורה כללית:

נגזרת של פונקציה סתומה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר שיטות לגזירת פונקציה ומציאת הנגזרת שלה.

נגזרת של פונקציה מורכבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי גישה אחת המשמשת אותנו למציאת הנגזרת של פונקציה סתומה, נכתוב , ואז . לאחר שלקחנו נקודה זו בחשבון, נתייחס לגודל כפונקציה מורכבת של המשתנה הבלתי תלוי . למשל, כאשר נגזור את המכפלה נגזור כאילו שהפונקציה היא פונקציה ידועה. כלומר:

שימוש בנגזרות חלקיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי גישה אחרת, כל משוואה שמתארת פונקציה סתומה ניתן להביא לצורה (למשל על ידי העברת אגפים). היות שהפונקציה היא אפס באופן זהותי, גם וכן . למעשה, הביטוי האחרון הוא הדיפרנציאל השלם של הפונקציה, שעל פי הגדרתו ניתן להצגה בצורה הבאה:

, וכמובן שבגלל טרנזיטיביות יחס השוויון מתקיים . נחלק את שני אגפי המשוואה ב- ונקבל . כדי למצוא את הנגזרת של הפונקציה הסתומה, נרצה לבודד את , וכאשר נצליח לעשות זאת, בדיוק נמצא את הנגזרת הסתומה. על ידי העברת אגפים, וחלוקה ב- נקבל:

.

דוגמה:

נניח שנתונה המשוואה הסתומה , נעביר אגפים כדי לקבל את הצורה , וכעת נגדיר .

נשתמש בזהות שפיתחנו, ולשם כך נמצא תחילה את ו-:

, .

עתה נציב את הנגזרות החלקיות לנוסחה שפיתחנו קודם לכן:

שיטה לגזירה של פונקציה סתומה עם שני משתנים (וגם יותר)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהינתן משוואה המתארת פונקציה בעלת 2 משתנים (לא משנה אם המשוואה מפורשת או נתונה בצורה סתומה):

  1. מבודדים את האפס - כלומר, מעבירים את כל האיברים לאגף אחד (לא חשוב איזה), כך שבאגף האחר יהיה רק אפס.
  2. מגדירים את האגפים כפונקציה חדשה של שלושה משתנים , כמובן ששני אגפי המשוואה שווים, ולכן הפונקציה החדשה שווה לאפס.
  3. כעת נשתמש בנוסחה:

זאת למעשה הנגזרת של לפי , ובאותו אופן נמצא את לפי :

בנוסף, ניתן לקבל גם כן את הנגזרת של לפי וכן הלאה... (כאילו ש- הוא הפונקציה ו- היא המשתנה.)

וכעת דוגמה:

נתונה המשוואה: ונניח שאנו רוצים את הנגזרת של לפי

  1. כעת יש לגזור את לפי ולגזור את שוב, הפעם לפי , ואז להציב בנוסחה.

יכול להיות (לדוגמה) שהנגזרת של אחד המשתנים (נניח ) לפי משתנה מסוים (נניח ), תהיה תלויה בין היתר גם במשתנה עצמו אשר אותו אנו גוזרים , ולכן אם מבקשים מאיתנו למצוא את הנגזרת של לפי בנקודה מסוימת, לדוגמה - אזי עלינו להציב במשוואה המקורית . לאחר שנקבל את , נוכל להציב את שלושתם בנגזרת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]