פוסט-רוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פוסט רוק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פוסט רוק (Post Rock) הוא סגנון מוזיקלי שנחשב לתת זרם ברוק, המתאפיין בשימוש לא-מסורתי בכלי נגינה כגון גיטרה, בס, תופים, וכלים נוספים, ועומס מוזיקלי רב. תחושת ה"עומס" מתקבלת מכך שפעמים רבות המוזיקה נעשית בשכבות-על-שכבות רבות של כלים, מה שמקנה עושר מוזיקלי גדול ליצירות. סגנון זה התפתח בקרב קהילת האינדי רוק, בלייבלים קטנים ועצמאיים, לרוב. המונח "פוסט-רוק" עצמו נטבע על ידי המבקר סיימון ריינולדס, בגיליון 123 של עיתון המוזיקה האקספרימנטלית הבריטי, Wire. לפי ריינולדס, פוסט רוק הוא "סגנון המשתמש בכלי נגינה 'רוקיסטיים' עבור מוזיקה לא רוקיסטית, למשל: שימוש בגיטרות לא ליצירת ריפים ואקורדים, אלא לטקסטורות וגוונים מוזיקליים". בין מפתחי הז'אנר ניתן למנות אומנים מאמצע שנות השמונים כגון קוקטו טווינס, ו-Talk Talk, שיצרו מוזיקה אינסטרומנטלית ומורכבת, שהושפעה רבות ממוזיקה קלאסית, מוזיקה אלקטרונית, וג'אז. בישראל, להקת "לבנון" ניגנה בסגנון דומה.[1]

הגדרתו הרחבה והכללית של הפוסט רוק הניחה תחתיה מגוון רחב של זרמים מוזיקליים עד כדי כך שלעיתים קשה להבין מהו המכנה המשותף בין ההרכבים השונים הרואים עצמם, או במקרים מסוימים אשר עיתונאים וחובבי מוזיקה רואים אותם, כהרכבי פוסט רוק. מצד אחד ניתן לראות הרכבים שיוצרים מוזיקת גיטרות איטית מעגלית ובעלת גוונים פסיכדלים כגון Slint (אנ') ו-Mogwai (אנ'). אלו מתאפיינות בנגינת גיטרה מלנכולית, בדרך כלל בעלת גוון מעגלי. להקת לבנון הישראלית משתייכת לנישה הזו.

מאפיין נוסף של זרם הפוסט רוק הוא השילוב של כלי תזמורת קלאסיים ובעיקר של כלי מיתר יחד עם הכלים המסורתיים של להקת רוק ליצירה של קטעים ארוכים, איטיים ומלאי רגש. מבין הלהקות שעשו שימוש רב בכלי מיתר במוזיקה שלהם ניתן למנות את MONO, Godspeed You! Black Emperor, Sigur Ros והלהקה הישראלית אבלון[2].

לעומתם, קיים הזרם ששואב השראתו מהקראוטרוק של שנות השבעים, מג'אז אוונגארדי, וממלחינים מינימליסטים כמו סטיב רייך וטרי ריילי (Terry Riley). אחת הלהקות הבולטות והפעילות בנישה זו היא Tortoise (אנ').

הפוסט רוק היה נוכח משמעותית בעיקר בארצות הברית בשנות התשעים. לעומת זאת הרכבים רבים באירופה הושפעו מתפיסה זו של מוזיקה הרואה בשבירת המבנה הקלאסי של השיר ויצירת מבנה חדש כחלק חשוב בתהליך הכתיבה, אלו הביאו להתפתחותו של הפוסט רוק האלקטרוני בסוף שנות התשעים. לגרסה האירופאית-אלקטרונית של הפוסט רוק מאפיינים דומים. גם כאן מקורות ההשראה הם לרוב המינימליזם המעגלי של סטיב רייך, אוונגארד לסוגיו, בנייה רב שכבתית של שירים, ולעיתים ניתן אף לשמוע מנגינות מעגליות-מלנכוליות בגיטרה. אחד האלבומים המרכזיים של הפוסט-רוק האלקטרוני הוא The Amateaur View של ההרכב To Rococo Rot. מייצגי הזרם האלקטרוני של הפוסט רוק בארץ הם הרכב זגונדר.

להקות פוסט רוק מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פוסט-רוק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ להקת לבנון באתר הבמה, גון בן ארי ולבנון מציגים: "דם, יזע ודמעות", באתר וואלה!
  2. ^ AVALON, AVALON (באנגלית)
P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.