צעצוע שתחתיתו מחודדת או מעוגלת באופן המאפשר את סיבובו. בקרב היהודים נהוג לשחק בחג החנוכה בסביבון בעל ארבעה צדדים, שעל כל אחד מהם אחת מאותיות נגה"פ (נס גדול היה פה) לציון נס החנוכה. בסביבונים בחוץ לארץ נכתב לרוב "נס גדול היה שם".
ככל הנראה איתמר בן-אב"י חידש את המילה בהיותו בן חמש. כך כתב בזיכרונותיו: "פתאום קפצתי לקראת הורתי: 'אמא! אמא! הנה מצאתי סביבון לחנוכה'. אמי חיבקתני והעתירה עלי נשיקות מרוב התפעלות: 'מה יפה המלה אשר יצרת, בני!'. הנה כך נוצר הסביבון, השגור זה עשרות שנים בפי כל ילדי העברים."
כעשר שנים אחרי המועד שבו טען בן אב"י כי חידש את המילה היא הופיעה במאמרו של הסופר דוד ישעיהו זילברבוש, שפורסם בכ"ט בכסלו תרנ"ח בעיתון "הצפירה": "הנה טרם הודעתי מה שם המתנה הטובה שיש לי בבית גנזי. הנני ואגיד: סביבון שמה. הוא הוא השם אשר אני קורא בעברית במשקל שפיפון לכלי צעצועים של הילדים בחנוכה שקורין דראֶדיל בלעז."
לנוכח דברים אלו, המהווים עדותה הכתובה הקדומה ביותר של המילה, היו שטענו כי בן אב"י איננו מחדשה. עם זאת כיום מקובל להאמין כי בן אב"י הוא יוצר המילה, וייתכן בהחלט שזילברבוש הגה את המילה אף הוא, מבלי לדעת על המצאתו של בן אב"י.
