פורטל:יפן/גאוגרפיה/שיקוקו
שיקוקו (ביפנית: 四国, מילולית: "ארבע המחוזות") הוא האי הקטן מבין ארבעת האיים המרכזיים של יפן בשטחו ובאוכלוסייתו. אורכו כ-225 קילומטר, ורוחבו משתנה בין 50 ל-150 קילומטר. אוכלוסייתו מנתה 4,141,955 איש בשנת 2005. שם האי מתייחס לארבעה מחוזות אשר נמצאו בעבר על האי: אווה, טוסה, סנוקי ואיו. המחוזות האלה נקראים היום אהימה, קאגווה, קוצ'י וטוקושימה.
האי בעל שטח של 18,800 קילומטר רבוע, המדרג אותו במקום ה-50 בעולם. אוכלוסייתו, כ-4.2 מיליון בני אדם. רכס הרים החוצה את האי ממזרח למערב מחלק אותו לשני אזורים. מרבית אוכלוסיית האי מרוכזת באזור הצפוני, ובאזור זה נמצאות הערים הגדולות של האי, כולל מצויאמה, העיר הגדולה של האי המונה (נכון ל-2005) 512,982 תושבים. מישורי אדמת סחף בצפון-מזרח האי מאפשרים גידולי אורז, חיטה, שעורה ופירות שונים. התעשייה באזור מפותחת יחסית וכוללת מחצבי נחושת. האזור הדרומי, הגדול בשטחו, הררי ברובו ובקושי מאוכלס. היערות באזור משמשים את תעשיית הנייר. הנקודה הגבוהה של האי היא הר אִישִיזוּצִ'י בגובה 1,982 מטר.
האי מחובר לאי הונשו השכן בעזרת רשת גשרים. החלק המרכזי של האי, בו נמצא מחוז קגאווה, מחובר למחוז אוקיאמה בעזרת רשת גשרים אשר הוקמו בשנת 1988. העיר נרוטו בצפון-מזרח מחוברת לעיר קובה ולאזור קנסאי כולו בעזרת שני גשרים תלויים דרך האי אוואג'י, המפורסם ביניהם הוא גשר אקשי-קייקיו. בנוסף, על האי ארבעה שדות תעופה פנימיים, והוא מחובר לאיים השכנים בדרכים ימיות.