שדה תעופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נמל התעופה פרנקפורט, גרמניה.
שדה התעופה של העיירה צירומנדידי, מדגסקר.
שלט הכוונה לנוסעים יוצאים ליעדים מחוץ ליעדי שנגן בקליארי סרדיניה איטליה.
נמל התעופה של סן פרנסיסקו בלילה.

שדה תעופה הוא מתחם המאפשר למטוסים לנחות, להמריא ולחנות. מקובלת ההבחנה בין נמל תעופה, המשמש לטיסות בינלאומיות, ובין שדה תעופה, המשמש לטיסות מקומיות, ומטבע הדברים הוא קטן יותר.

בשדה התעופה ישנם מספר מרכיבים עיקריים: מגדל פיקוח הכולל מכ"ם, מסלול נחיתה והמראה, אזור לטיפול טכני ותחזוקת המטוס, ואזור חניה למטוסים. נמל תעופה כולל גם שירותי מכס וביקורת דרכונים.

ישנם שדות תעופה אזרחיים ושדות תעופה צבאיים. שדות התעופה האזרחיים לרוב מכילים טרמינל (בית נתיבות) גדול המאפשר לממתינים למטוס לחכות בנוחות. לרוב יש שם שירותים מסחריים רבים. המעבר בין הטרמינל למטוס מתבצע לרוב באמצעות אוטובוס או שרוול מטוס.

בשדות תעופה צבאיים יש לרוב דירים תת-קרקעיים שבהם מאוחסן המטוס ומתוחזק. דירים תת-קרקעיים אלו נועדו להגנה על המטוס מנזקי מזג האוויר ולמנוע את חשיפתו למטוסי אויב.

שדות תעופה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדות התעופה העיקריים בישראל נבנו בתקופת המנדט הבריטי, והורחבו ופותחו על ידי מדינת ישראל. ניתן לסווג את שדות התעופה בישראל ל־3 קבוצות:

נמלי תעופה בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו שדות תעופה שמקיימים באופן סדיר טיסות בינלאומיות

שדות תעופה שמשמשים רק או בעיקר לטיסות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשדות: מגידו, שדה תימן וקריית שמונה אין מגדלי פיקוח. הפיקוח האווירי בבן-גוריון, ראש פינה, חיפה ואילת מנוהל על ידי רשות שדות התעופה, הפיקוח בשאר השדות התעופה מנוהל על ידי חיל האוויר הישראלי.

שדות התעופה הצבאיים העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פינוי סיני כחלק מהסכם השלום עם מצרים נבנו בנגב, כתחליף לשדות התעופה שהיו בסיני, שלושה שדות תעופה צבאיים חדשים: עובדה, רמון ונבטים. שדה עובדה משמש לעתים גם לתעופה אזרחית פנים-ארצית ולעתים רחוקות גם לחו"ל (לרוב בעבור מטוסי נוסעים שאינם יכולים לנחות באילת עקב המסלול הקצר יחסית).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]