פורטל:נצרות/מאמר נבחר/14
לפי ארבע הבשורות בברית החדשה, צליבת ישו ומותו על הצלב, הוא האירוע המסיים את חייו הארציים לקראת קימתו לתחייה. הצליבה היא התרחשות יסודית ובסיסית בתאולוגיה הנוצרית - מותו של ישו על הצלב מסיים את יסוריו ("הפסיון"), ונחשב, יחד עם תחייתו, לשלב הכרחי בדרך לגאולת בני האדם. בשל חשיבותה העניקה הצליבה לנצרות את סמלה - הצלב. לפי המסורת הנוצרית התרחשה הצליבה בגבעת הגולגולתא, אשר שכנה בתקופת בית שני מחוץ לחומות ירושלים. בדרך כלל מזוהה מיקומה של הגבעה בכנסיית הקבר שברובע הנוצרי, הנחשבת לאחת הכנסייות החשובות והקדושות ביותר בעולם. לפי חישוביו של אייזק ניוטון, ארעה הצליבה ביום 23 באפריל 34, אולם חישובים שנערכו בשנת 1990, קבעו את מועד האירוע ליום שישי, 3 באפריל. צליבת ישו, על שלביה השונים, כמו הפסיון, ולמעשה כמו כל חייו, היא נושא בעל חשיבות מרכזית בתולדות האומנות הנוצרית והאומנות האירופית והמערבית בכלל. המעמד זכה לתיאור נרחב בכל האמצעים האומנותיים הוויזואליים כמו ציור ופיסול, וכן במוזיקה ובספרות.