פורטל:נצרות
|
הדת הנוצרית נוסדה בארץ ישראל לפני כאלפיים שנה, והתבססה על דמותו של ישו. במהלך ארבע המאות הראשונות לספירה, ובמיוחד אחרי הפיכת הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית במאה הרביעית לספירה, הפכה הנצרות לדת הדומיננטית באירופה ובעולם המערבי. במהלך התקופה הקולוניאלית (מסוף ימי הביניים ועד אמצע המאה ה-20) התפשטה הנצרות למקומות היישוב בהן הוקמו קולוניות אירופיות, וכיום רוב הנוצרים אינם תושבי העולם המערבי. מספר הנוצרים נאמד כיום 2.1 מיליארד מאמינים. בדומה לדתות נוספות, מעבר לאמונה הדתית, הנצרות היא גם כלי שלטוני, ובתקופות שונות אף שימשה להגדרה ריבונית. המבנה ההיררכי בנצרות מדגיש ביתר שאת את השימוש בדת ככלי שלטוני מעבר לאמונה דתית. במהלך השנים התפלגו הנוצרים לפלגים שונים על רקע ויכוחים בעניין עיקרי האמונה, אופיו והרכבו של הממסד הדתי הנוצרי, וכן בעניין מנהגים ודרכי פולחן. |
כנסיית דורמיציון היא כנסייה של המסדר הבנדיקטיני הממוקמת על הר ציון, בירושלים, בקרבת שער ציון קבר דוד ובסמוך לחומה הדרומית של העיר העתיקה. הברית החדשה לא מספרת מה עלה בגורלה של מרים, אם ישו וכך התפתחו מסורות שונות אודות קורותיה. מותה ועלייתה של מרים לשמים מתוארים בחיבור אפוקריפי "הירדמות מרים" מהמאה השנייה. לפי חיבור זה, הבתולה לא מתה כדרך כל אדם, ותחת זאת נפלה עליה תרדמת נצח, שלאחריה הובאה למנוחתה ומשם נאספה לזרועות בנה בשמים. אחת המסורות רואה את הר ציון כמקום בו הלכה מרים לישון את שנתה האחרונה ממנה לא התעוררה. אבן הפינה לכנסיית הדורמיציון הונחה בטקס חגיגי ב-1900 והיא נחנכה ב-1910. גרמי מדרגות מובילים אל הקריפטה, ובה פסלה של מרים כשהיא שוכבת רדומה.
 |
| דגלי הוותיקן ברחובות הרובע הנוצרי בירושלים, בעת ביקור האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בישראל בשנת 2009. |
- בניינים ואדריכלות: אדריכלות גותית - בזיליקת הבשורה - כנסיית הקבר הקדוש - קתדרלת נוטרדאם - קתדרלת סטפנוס הקדוש - קתדרלת קלן - קתדרלת שארטר
- אזורים גאוגרפיים: הר אתוס - ויה דולורוזה - נצרת
- אישים: מטאו ריצ'י - פרנסיסקו חאווייר
- דת וביקורת המקרא: תאוריית שני המקורות - צליבת ישו
דיר חג'לה - הקתיסמה - כנסיית יוחנן בהרים - קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה - סבאס - הבפטיסטריום של פירנצה - גרמה - ביקור האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בישראל - דורמיציון - אלפונס רטיסבון - מנזר המצלבה - הבשורה של יהודה - משמורת ארץ הקודש - סטטוס קוו (המקומות הקדושים) - קתדרלת ויטוס הקדוש - אמאוס ניקופוליס - כנסיית כל העמים - בזיליקת הבית הקדוש - בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו - ההרים הקדושים - גרמה - אדריכלות כנסיות
כחלק ממאבקו בנצרות, הפקיע קיסר רומא יוליאנוס הכופר את כל הרכוש שקיבלה הכנסייה מידי הקיסר קונסטנטינוס. הוא טען, באירוניה, שהוא עושה זאת משום שהוא רוצה לסייע לכנסייה לשמור על אידאל העוני שלה.
סטטוס קוו הוא הכינוי המקובל להסדרי החזקה והשימוש במקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל, אשר נקבעו ב"הצהרת הסטטוס קוו" בשנים 1852 ו-1856, תוך אימוץ המצב בשטח מאז שנת 1757. ההסדר הוא תולדה של תהליכים ותהפוכות היסטוריים, והוא קשור במידה רבה לעושרן ולכוחן של העדות הנוצריות בארץ, כמו גם להיקף נוכחותן בה מבחינה מספר מאמיניהן. מקור שמו של ההסדר במונח הלטיני "סטטוס קוו" (Status quo), שמשמעותו "המצב הקיים".
הסדר הסטטוס קוו קובע בפירוט רב את הבעלות והחזקה של העדות הנוצריות השונות באתרים בהם הוא חל, מפרט את זכויות הפולחן והתפילה של כל אחת מהן, וכן את הזכויות העומדות למי מהן לנקותם ולתחזקם. עוד קובע ההסדר את זכויותיהם של העדות הנוצריות השונות באתרים הנמצאים בחזקת עדה אחרת, את הדין החל באזורים הנתונים לחזקה משותפת, וכללים נוספים רבים הנוגעים לאתרים הקדושים ולניהולם היום-יומי.
הסדר הסטטוס קוו מתייחס כיום לכנסיית הקבר, כולל דיר אל סולטאן, לקבר מרים ולכנסיית העלייה, שלושתם בירושלים, וכן לכנסיית המולד בבית לחם. במקור התייחס ההסדר גם לכותל המערבי ולקבר רחל, אך בתהליך שהחל בשנת 1967 שוב אינו חל בהם
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם אֶל־בֵּית־פַּגֵּי וּבֵית־הִינִי אֶל־הַר הַזֵּיתִים וַיִּשְׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ אֶל־הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמּוּלְכֶם וְהָיָה כְּבֹאֲכֶם שָׁמָּה וּמְצָאתֶם עַיִר אָסוּר אֲשֶׁר לֹא־יָשַּׁב עָלָיו אָדָם אוֹתוֹ הַתִּירוּ וְהָבִיאוּ׃ וְכִי־יֹאמַר אֲלֵיכֶם אִישׁ לָמָּה תַעֲשׂוּ זֹאת וַאֲמַרְתֶּם הָאָדוֹן צָרִיךְ לוֹ וְהוּא מַהֵר יְשַׁלְּחֶנּוּ הֵנָּה׃ וַיֵּלְכוּ וַיִּמְצְאוּ הָעַיִר אָסוּר אֶל־הַשַּׁעַר בַּחוּץ עַל־אֵם הַדָּרֶךְ וַיַּתִּירוּהוּ... וַיָּבִיאוּ אֶת־הָעַיִר אֶל־יֵשׁוּעַ וַיָּשִׂימוּ עָלָיו אֶת־בִּגְדֵיהֶם וַיֵּשֶׁב עָלָיו׃ וְרַבִּים פָּרְשׂוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם עַל־הַדָּרֶךְ וַאֲחֵרִים כָּרְתוּ עֲנָפִים מִן־הָעֵצִים וַיִּשְׁטְחוּ עַל־הַדָּרֶךְ׃ וְהַהֹלְכִים לְפָנָיו וְאַחֲרָיו צָעֲקוּ לֵאמֹר הוֹשַׁע־נָא בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוֹה׃ בְּרוּכָה מַלְכוּת דָּוִד אָבִינוּ הַבָּאָה (בְּשֵׁם יְהוֹה) הוֹשַׁע־נָא בַּמְּרוֹמִים: וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ יְרוּשָׁלַיִם אֶל־בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַיַּרְא וַיִּתְבּוֹנֵן עַל־הַכֹּל וְהַיּוֹם רָפָה לַעֲרוֹב וַיֵּצֵא אֶל־בֵּית־הִינִי עִם־שְׁנֵים הֶעָשָׂר."
— הבשורה על-פי מרקוס 11, 1-11
יום ראשון של הדקלים או "יום ראשון של כפות התמרים", הוא חג נוצרי החל ביום ראשון שלפני הפסחא והפותח את השבוע הקדוש. החג מציין אירוע המופיע בכל ארבעת ספרי הבשורה - כניסתו של ישו כמנצח לירושלים ולבית המקדש, כשהוא רכוב על סיח (או עיר או אתון) שמעולם לא רכבו עליו. ישו הגיע אל בית פגי שעל הר הצופים, ומשם המשיך אל העיר עצמה. ייתכן שנכנס אליה דרך שער הרחמים, מקום כניסת המשיח על פי המסורת היהודית, אך סביר יותר, כי נכנס בכניסה הדרומית לעיר, שהובילה ישירות אל בית המקדש. החג קרוי על שמם של הענפים שבהם הקביל העם את פניו של ישו.
להלן קטגוריות המשנה שתחת קטגוריית נצרות בוויקיפדיה:
הכנסייה האנגליקנית - נצרות אוריינטלית - נצרות קופטית - הכנסייה האתיופית האורתודוקסית - הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית - הכנסייה האפוסטולית הארמנית - נצרות מזרחית קתולית (מלכיתים) - הכנסייה האמיתית של ישו - מורמונים - אוונגליזם - קלוויניזם - אנבפטיסטים - לותרניזם - מנוניטים - אגודת הידידים - בפטיזם - מתודיזם - אדוונטיזם - איימיש
|
|
האיגרות האחרות |
|
חמשת החומשים: |
ספרות ההיסטוריה: |
ספרות החכמה: |
נביאים גדולים: |
נביאים קטנים: |
ערך ראשי - ישו
לידה ונעורים - הבשורה למרים - הביקור - לידת ישו - סגידת הרועים - שלושת האמגושים - טבח התמימים - הבריחה למצרים - ישו הנער בבית המקדש
תחילת פעולתו של ישו - טבילת ישו - פיתויו של ישו - החתונה בקנה - הדרשה על ההר - ההשתנות
ישו בירושלים - הסעודה האחרונה - הפסיון של ישו - סטיגמטה - צליבת ישו - קבורת ישו - תחיית ישו
_-_The_Last_Supper_(1495-1498).jpg)
שנים עשר השליחים: פטרוס הקדוש - אנדראס הקדוש - יעקב בן זבדי - יוחנן בן זבדי - ברתולומאוס הקדוש - פיליפוס הקדוש - מתי - תומאס הקדוש - יעקב בן חלפי - יהודה איש קריות - תדאוס הקדוש - שמעון הקנאי - מתיאס הקדוש
אחרים: מרים המגדלית - פאולוס - יוסף הקדוש - אבות הנצרות
אפיפיורים: פיוס האחד עשר - פיוס השנים עשר - יוחנן העשרים ושלושה - פאולוס השישי - יוחנן פאולוס הראשון - יוחנן פאולוס השני - בנדיקטוס השישה עשר - רשימת אפיפיורים
מרינוס הקדוש הוא הקדוש המגן של הרפובליקה של סן מרינו ושל העיר סן מרינו. לפי המסורת המקובלת הוא היה סתת בן האי ראב בדלמטיה, כיום בקרואטיה, אשר נמלט מארץ מולדתו כדי להציל עצמו מרדיפות הקיסר דיוקלטיאנוס, והתיישב בהר טיטאנו. בעלת האדמה, פליקיסימה, גבירה מרימיני, התנצרה עם 53 אחרים מבני קהילתה, לאחר שמרינוס ריפא את בנה הנכה, וריסימו, ועם מותה הורישה את השטח לקהילה. בשנת 313 מינה הבישוף של רימיני את מרינוס לבישוף. לפי המסורת היו מילותיו האחרונות של הקדוש "הנני מותיר אתכם חופשיים משניהם". באימרה זו התכוון הקדוש לאפיפיור ולקיסר הרומי. האימרה הייתה לאחד היסודות בתחושת העצמאות של סן מרינו, והמילה "LIBERTAS" ("חירות") הייתה למוטו הלאומי.
רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום: קצרמרים להרחבה - ערכים מבוקשים.
