פורטל:נצרות
|
הדת הנוצרית נוסדה בארץ ישראל לפני כאלפיים שנה, והתבססה על דמותו של ישו. במהלך ארבע המאות הראשונות לספירה, ובמיוחד אחרי הפיכת הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית במאה הרביעית לספירה, הפכה הנצרות לדת הדומיננטית באירופה ובעולם המערבי. במהלך התקופה הקולוניאלית (מסוף ימי הביניים ועד אמצע המאה ה-20) התפשטה הנצרות למקומות היישוב בהן הוקמו קולוניות אירופיות, וכיום רוב הנוצרים אינם תושבי העולם המערבי. מספר הנוצרים נאמד כיום 2.1 מיליארד מאמינים. בדומה לדתות נוספות, מעבר לאמונה הדתית, הנצרות היא גם כלי שלטוני, ובתקופות שונות אף שימשה להגדרה ריבונית. המבנה ההיררכי בנצרות מדגיש ביתר שאת את השימוש בדת ככלי שלטוני מעבר לאמונה דתית. במהלך השנים התפלגו הנוצרים לפלגים שונים על רקע ויכוחים בעניין עיקרי האמונה, אופיו והרכבו של הממסד הדתי הנוצרי, וכן בעניין מנהגים ודרכי פולחן. |
קתדרלת ויטוס הקדוש היא קתדרלה גותית בפראג, צ'כיה, ומושב הארכיבישוף של פראג. שמה המלא של הקתדרלה הוא קתדרלת ויטוס הקדוש, וצלאב הקדוש ואדאלברט הקדוש. היא נמצאת במרכז מצודת פראג ומכילה קברים רבים של מלכי בוהמיה. זוהי הקתדרלה הגותית העתיקה ביותר במרכז אירופה והכנסייה הגדולה ביותר בפראג.
לקתדרלת ויטוס הקדוש הייתה השפעה רבה על פיתוח הסגנון הגותי המאוחר, האופייני למרכז אירופה. חברי הסדנה של פארלר ובני משפחתו - שהיו מעורבים בבניית הקתדרלה - תכננו מספר כנסיות ומבנים ברחבי מרכז אירופה. הדוגמאות כוללת את קתדרלת שטנפסדום בווינה, קתדרלת שטרסבורג (בשטראסבורג), כנסיית מרקו הקדוש בזאגרב וכנסיית ברברה הקדושה בקוטנה הורה (אף היא בצ'כיה). הסגנונות הגותיים האזוריים של סלובניה, צפון קרואטיה, אוסטריה, צ'כיה, פולין ודרום גרמניה הושפעו מאוד מתכנוניו של פארלר.
- בניינים ואדריכלות: אדריכלות גותית - בזיליקת הבשורה - כנסיית הקבר הקדוש - קתדרלת נוטרדאם - קתדרלת סטפנוס הקדוש - קתדרלת קלן - קתדרלת שארטר
- אזורים גאוגרפיים: הר אתוס - ויה דולורוזה - נצרת
- אישים: מטאו ריצ'י - פרנסיסקו חאווייר
- דת וביקורת המקרא: תאוריית שני המקורות - צליבת ישו
דיר חג'לה - הקתיסמה - כנסיית יוחנן בהרים - קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה - סבאס - הבפטיסטריום של פירנצה - גרמה - ביקור האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בישראל - דורמיציון - אלפונס רטיסבון - מנזר המצלבה - הבשורה של יהודה - משמורת ארץ הקודש - סטטוס קוו (המקומות הקדושים) - קתדרלת ויטוס הקדוש - אמאוס ניקופוליס - כנסיית כל העמים - בזיליקת הבית הקדוש - בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו - ההרים הקדושים - גרמה - אדריכלות כנסיות
בלטינית הכינוי לכומר קתולי הוא "פונטיפקס" והאפיפיור מכונה בתואר פונטיפקס מקסימוס. תארים אלו נלקחו במקור מהדת הרומית הפגנית שבה הפונטיפקס היה חבר הכוהנים החשוב ביותר ומנהיגם היה הפונטיפקס מקסימוס, בזמנו של אוגוסטוס המשרה הפכה לאחד מתאריו של הקיסר עד זמנו של גרטיאנוס שוויתר על התואר ומאז הוא אומץ על ידי האפיפיורים.
סטטוס קוו הוא הכינוי המקובל להסדרי החזקה והשימוש במקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל, אשר נקבעו ב"הצהרת הסטטוס קוו" בשנים 1852 ו-1856, תוך אימוץ המצב בשטח מאז שנת 1757. ההסדר הוא תולדה של תהליכים ותהפוכות היסטוריים, והוא קשור במידה רבה לעושרן ולכוחן של העדות הנוצריות בארץ, כמו גם להיקף נוכחותן בה מבחינה מספר מאמיניהן. מקור שמו של ההסדר במונח הלטיני "סטטוס קוו" (Status quo), שמשמעותו "המצב הקיים".
הסדר הסטטוס קוו קובע בפירוט רב את הבעלות והחזקה של העדות הנוצריות השונות באתרים בהם הוא חל, מפרט את זכויות הפולחן והתפילה של כל אחת מהן, וכן את הזכויות העומדות למי מהן לנקותם ולתחזקם. עוד קובע ההסדר את זכויותיהם של העדות הנוצריות השונות באתרים הנמצאים בחזקת עדה אחרת, את הדין החל באזורים הנתונים לחזקה משותפת, וכללים נוספים רבים הנוגעים לאתרים הקדושים ולניהולם היום-יומי.
הסדר הסטטוס קוו מתייחס כיום לכנסיית הקבר, כולל דיר אל סולטאן, לקבר מרים ולכנסיית העלייה, שלושתם בירושלים, וכן לכנסיית המולד בבית לחם. במקור התייחס ההסדר גם לכותל המערבי ולקבר רחל, אך בתהליך שהחל בשנת 1967 שוב אינו חל בהם
"אני מאמין באלוהים אחד, האב הכול יכול, בורא שמיים וארץ, כל הגלוי וכל הסמוי. ובאדון אחד, ישוע המשיח, בן יחיד לאלוהים, אשר נולד מן האב לפני כל הדורות. אל מאל, אור מאור, אל אמת מאל אמת. לא נברא כי אם מולד; עצמו עצם האב ועל ידו נעשה הכל, בעבורנו, בני האדם, ולמען ישענו ירד מן השמיים; ובמעשה רוח הקודש נהיה בשר ברחם מרים הבתולה והיה לאדם. נצלב למעננו, סבל בימי פונטיוס פילאטוס, ונקבר. וביום השלישי קם לתחיה כדבר הכתוב, ועלה השמיימה, והוא יושב לימין האב. ושוב ישוב בהוד לשפוט את החיים ואת המתים ולא יהיה קץ למלכותו. אני מאמין ברוח הקודש, האדון, המחייה, הנובע מהאב ומהבן. לו סוגדים ולו נותנים יקר - כלאב וכלבן, והוא אשר דיבר בפני הנביאים. אני מאמין בכנסייה האחת, הקדושה, הקתולית והשליחית, ואני מכיר בכך שישנה טבילה אחת למחילת החטאים, ומצפה לתחיית המתים ולחיי העולם הבא. אמן."
— תפילת אני מאמין
תפילת אני מאמין, המוכרת גם כתפילת "קרדו" (Credo) על שמה של המילה הראשונה בנוסחה הלטיני, היא הצהרת האמונה הנוצרית והיא חלק מסעודת האדון, או המיסה הנוצרית.
להלן קטגוריות המשנה שתחת קטגוריית נצרות בוויקיפדיה:
הכנסייה האנגליקנית - נצרות אוריינטלית - נצרות קופטית - הכנסייה האתיופית האורתודוקסית - הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית - הכנסייה האפוסטולית הארמנית - נצרות מזרחית קתולית (מלכיתים) - הכנסייה האמיתית של ישו - מורמונים - אוונגליזם - קלוויניזם - אנבפטיסטים - לותרניזם - מנוניטים - אגודת הידידים - בפטיזם - מתודיזם - אדוונטיזם - איימיש
|
|
האיגרות האחרות |
|
חמשת החומשים: |
ספרות ההיסטוריה: |
ספרות החכמה: |
נביאים גדולים: |
נביאים קטנים: |
ערך ראשי - ישו
לידה ונעורים - הבשורה למרים - הביקור - לידת ישו - סגידת הרועים - שלושת האמגושים - טבח התמימים - הבריחה למצרים - ישו הנער בבית המקדש
תחילת פעולתו של ישו - טבילת ישו - פיתויו של ישו - החתונה בקנה - הדרשה על ההר - ההשתנות
ישו בירושלים - הסעודה האחרונה - הפסיון של ישו - סטיגמטה - צליבת ישו - קבורת ישו - תחיית ישו
_-_The_Last_Supper_(1495-1498).jpg)
שנים עשר השליחים: פטרוס הקדוש - אנדראס הקדוש - יעקב בן זבדי - יוחנן בן זבדי - ברתולומאוס הקדוש - פיליפוס הקדוש - מתי - תומאס הקדוש - יעקב בן חלפי - יהודה איש קריות - תדאוס הקדוש - שמעון הקנאי - מתיאס הקדוש
אחרים: מרים המגדלית - פאולוס - יוסף הקדוש - אבות הנצרות
אפיפיורים: פיוס האחד עשר - פיוס השנים עשר - יוחנן העשרים ושלושה - פאולוס השישי - יוחנן פאולוס הראשון - יוחנן פאולוס השני - בנדיקטוס השישה עשר - רשימת אפיפיורים
יוסף הקדוש או יוסף מנצרת או יוסף מבית דוד או יוסף הנגר, היה על-פי הברית החדשה, בעלה של מרים אימו של ישו. אף שלא היה אביו הביולוגי של ישו, היה יוסף אביו המאמץ. יוסף נחשב לקדוש נוצרי כבר מראשית ימיה של הכנסייה, אולם עד שלהי ימי הביניים לא זכה לפופולריות רבה. רק לאחר שנת 1399, עת הפרנציסקנים החלו לחגוג את יום חגו, עלתה הפופולריות שלו, והיא אף גברה כאשר הדומיניקנים עשו כן גם הם. בהיותו נגר, נחשב יוסף לקדוש המגן של הפועלים. מלבד יום חגו של יוסף בלוח הקתולי החל ב-19 במרץ, קבע האפיפיור פיוס ה-12 בשנת 1955 יום חג נוסף המוקדש ל"יוסף הפועל". יום זה חל ב-1 במאי כמשקל נגד לחגיגות האחד במאי הקומוניסטיות.
רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום: קצרמרים להרחבה - ערכים מבוקשים.
