פורטל:תולדות עם ישראל/נושא נבחר/2
שיבת ציון התרחשה מספר עשורים לאחר חורבן בית המקדש, בשנת 538 לפנה"ס, כשהורשו יהודי בבל לחזור לארץ ישראל. וזאת הודות להכרזת כורש, שליט האימפריה הפרסית אשר כבשה את האזור. כורש העניק ליהודים את הזכות לעבוד את אלוהיהם בירושלים, ולנהל בעצמם אוטונומיה יהודית, תחת שלטון פקידיו. בהצהרה, כפי שהובאה בספר דברי הימים קרא כורש לגולי בבל: "מי בכם מכל עמו ה' אלוהיו עמו ויעל". כ-50,000 איש עלו לארץ בעקבות הכרזת כורש, רובם, ככל הנראה, נמנו על עניי בבל. שכן, חלק גדול מהיהודים בחר להישאר בבבל מסיבות כלכליות. תהליך שיבת הגולים ליהודה התחולל ב-110 השנים מאז הכרזת כורש, והוא ידוע בשם: "שיבת ציון".
