פיברואדנומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פיברואדנומה
Breast fibradenoma (1).jpg
תחום אונקולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 345779 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D018226, D018226
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פיברואדנומהאנגלית: Fibroadenoma) הוא הגידול השפיר השכיח ביותר של השד. פיברואדנומה של השד הם גושים המורכבים מרקמה סיבית ובלוטית (אדנומה). בשד קיימים ה-Lobules, בועיות שמייצרות חלב ו-Ducts, צינורות שנושאים את החלב לפיטמה. פיברואדנומות מתפתחות מה-Lobules. הרקמה הבלוטית וה-Ducts צומחים מעל ל-Lobule ויוצרים גוש מוצק. גם סרטן השד יכול להופיע כגוש, ולכן רופאים עשויים להמליץ על דגימת רקמה (ביופסיה) כדי לשלול סרטן בחולים מבוגרים. שלא כמו סרטני השד, הפיברואדנומה היא גוש שקל להסיר אותו וקצוותיו מוגדרים.

לעיתים קוראים לפיברואדנומה עכבר השד בשל הניידות הגבוהה שלה בשד.

קליניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרה הטיפוסי הוא הנוכחות של גוש ללא כאבים, מציק, בודד, ונייד שגדל לאט בשד של אישה בגיל הפוריות. בשד הגברי, גידולי fibroepithelial הם נדירים מאוד, והם בעיקר גידולי phyllodes. קיימים דיווחי מקרה נדירים ביותר של הפיברואדנומה בשד הגברי, לעומת זאת מקרים אלה עשויים להיות קשורים לטיפול ב antiandrogen.[1]

בדיקה והדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיברואדנומה

פיברואדנומה מאובחנת בדרך כלל באמצעות בדיקה קלינית, אולטרסאונד או ממוגרפיה, ולעיתים קרובות דגימה ביופסית בעזרת מחט של הגוש.

אטיולוגיה ואפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו גידול השד הנפוץ ביותר בקרב נשים בגיל ההתבגרות. מתרחש גם במספר קטן של נשים בגיל הבלות. השכיחות של הפיברואדנומה יורדת עם העלייה בגיל, באופן כללי היא מופיעה לפני גיל שלושים. פיברואדנומה באופן חלקי תלויה בהורמונים, לעיתים קרובות יש נסיגה לאחר הפסקת הווסת. הפיברואדנומה הוא היפווסקולרית (דלה בכלי דם) לעומת סרטנים אחרים ובמיוחד הממאירים. צריכה גבוהה יותר של פירות וירקות, מספר גבוה יותר של לידות, שימוש בגלולות למניעת הריון ופעילות גופנית מתונה קשורים בתדירות נמוכה יותר של פיברואדנומה.

פתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט מקרוסקופי של הפיברואדנומה בשד

ציטולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאי האבחון בביופסית מחט מורכבים מתאי סטרומה בשפע, המופיעים כגרעינים דו קוטביים חשופים, במהלך כל הדגימה; גיליונות של תאי אפיתל די אחידים בגודל, המסודרים בדרך כלל בשני דפוסים, כמו קרן צבי או בדפוס חלת דבש. גיליונות אפיתל אלה נוטים להראות מכתים כחול Metachromatic טיפוסי על מכתים Diffuke. תאי Foam ותאי Apocrine גם ניתן לראות, אם כי אלה הן תכונות שמשמשות פחות לאבחון.

מקרוסקופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתשעים אחוז מהפיברואדנומות הן פחות משלושה סנטימטרים בקוטר. רוב רובם של עשרה האחוזים הנותרים שקוטרם ארבעה סנטימטרים או יותר מתרחש בעיקר אצל נשים מתחת לגיל עשרים. הגידול הוא עגול או דמוי ביצה, אלסטי ויש לו משטח חלק. בדרך כלל החתך של פני השטח מופיע כאחיד ויציב, והוא אפור לבן או שזוף בצבע. סוג ה-Pericanalicular הקשה ועם כמוסה שלמה, לעומת ה-Intracanalicular הרך שאין לו כמוסה שלמה.

מיקרוסקופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיברואדנומה הוא גידול שפיר מורכב משני אלמנטים: אפיתל וסטרומה. הגידול הוא קשרי וכמוס שנכלל בשד. התרבות האפיתל מופיעה ביחידת הצינור הטרמינלי ומתוארת כחללים המוקפים בסטרומה פיברופלסטית. בהתאם לקשר בין שני המרכיבים האלה ישנן שתי תכונות היסטולוגיות עיקריות: Intracanalicular ו-Pericanalicular. לרוב שני הסוגים נמצאים באותו הגידול. א. Intracanalicular fibroadenoma: התפשטות סטרומה שולטת ודוחסת את הצינוריות, שהם לא סדירים ומצטמצמים לחריצים. ב. Pericanalicular fibroadenoma : הסטרומה הסיבית מתרבה מסביב חללי הצינוריות, כך שהם יישארו עגולים בחתך.

הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הפיברואדנומות נשארות במקומן, ובמעקב על ידי הרופא. חלקן מטופלות על ידי כריתה כירורגית. הגידולים מוסרים עם חלק קטן של רקמת השד הנורמלית אם החקירות שלפני הניתוח מובילות למסקנה כי צריך לעשות זאת. כמות קטנה של רקמה נורמלית יש להסיר במקרה שהנגע יתברר כגידול Phyllodes בבדיקה מיקרוסקופית.

מכיוון שביופסית מחט נחשבת כדרך אבחון אמינה, חלק מהרופאים מחליטים לא להסיר את הגידול ומעדיפים לעקוב אחרי הגידול ולהתבונן בו לאורך זמן באמצעות בדיקות קליניות וממוגרפיה, לקבוע קצב הצמיחה של הגידול. שיעור צמיחה של פחות משישה עשרה אחוזים לחודש בנשים מתחת לגיל חמישים, ושיעור צמיחה של פחות משלושה עשרה אחוזים לחודש בנשים מעל חמישים שנה פורסמו כשיעורי צמיחה בטוחים להמשך טיפול לא ניתוחי ותצפית קלינית.

חלק מהפיברואדנומה מגיבים לטיפול עם Ormeloxifene.

הפיברואדנומה לא הוכחה כחוזרת על עצמה לאחר כריתה מלאה או הופכת לגידולי Phyllodes שמחייבים כריתה חלקית או שלמה.

ישנם גם טיפולים טבעיים כדי לצמצם פיברואדנומה, כגון Fibrosolve, אבל אין מחקרים ברורים שנעשו כדי להוכיח את יעילותם.

טיפול אולטרסאונד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחרונה הוכר באירופה טיפול אלטרנטיבי שנקרא Ecotherapy שמשתמש באולטרסאונד ממוקד בעוצמה גבוהה לטיפול בפיברואדנומה בשד. השיטה הזו מסתמכת על חימום רקמות להרס תאי הפיברואדנומה. ה-Ecotherapy הייתה בשימוש במשך זמן רב בטיפול גידולים שונים כגון ערמונית, כבד ורחם שם הוכחה יעילותה. גלי אולטרסאונד בתדירות גבוהה נמצאים בשימוש לתקופה קצרה של זמן תחת סימולציה כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר. ישיבות מרובות עשויות להידרש כדי להשיג תוצאות אופטימליות. חברה צרפתית, Theraclion, מפתחת מכשיר Echotherapy לטיפול בגידולים שפירים, במיוחד בפיברואדנומה בשד.

מחקר נוסף על היעילות והשימוש בשיטה מוסיף להתבצע.

קור קיצוני להרוס רקמות פגועות (Cryoablation)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-FDA אשרה ב-2001 Cryoablation (השימוש בקור קיצוני להרס של רקמה) של הפיברואדנומה כאלטרנטיבה בטוחה, יעילה ופולשנית באופן מינימלי, כדי לפתח הסרה כירורגית. בתהליך ההדמיה, האולטרה סאונד משמש מדריך בדיקה לתוך המסה של רקמת השד. לאחר מכן טמפרטורות קרות מאד משמשות כדי להרוס את התאים הלא תקינים, ובמשך הזמן התאים נספגים בחזרה לתוך הגוף. התהליך יכול להתבצע בסביבה משרדית עם הרדמה מקומית בלבד ויוצר באופן משמעותי פחות צלקות מאשר ניתוחים פתוחים, ואין עיוות של רקמת השד. מחקר ממכון הודו למדעי הרפואה בניו דלהי הוכיח כי 30% מהפיברואדנומות יכולים להראות רגרסיה עם טיפול של 3 חודשים של Ormeloxifene. המינון בשימוש במחקר אקראי זה היה 30 מ"ג ביום למשך 3 חודשים. אגודת מנתחי שד האמריקנית ממליצה על הקריטריונים הבאים להקמת מטופל כמועמד לCryoablation של הפיברואדנומה:

  1. הנגע חייב להיות נראה לעין באופן סונוגרפי.
  2. אבחון הפיברואדנומה חייב להיות מאושר בהיסטולוגיה.
  3. הנגע חייב להיות פחות מארבעה סנטימטרים בקוטר.

תמונות של הפיברואדנומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידאו של פיברואדנומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Shin SJ, Rosen PP (יולי 2007). [1126:BPOFWD2.0.CO;2 "Bilateral presentation of fibroadenoma with digital fibroma-like inclusions in the male breast"]. Arch. Pathol. Lab. Med. 131 (7): 1126–9. PMID 17617003. doi:10.1043/1543-2165(2007)131[1126:BPOFWD]2.0.CO;2.