פידליה ברידג'ס
.jpg) | |
| לידה |
19 במאי 1834 סיילם (מסצ'וסטס), ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1923 (בגיל 88) כנען, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
האחווה הפרה-רפאליטית |
| הושפעה על ידי |
ויליאם טרוסט ריצ'רדס |
  | |
פידליה ברידג'ס (באנגלית: Fidelia Bridges; 19 במאי 1834 - 14 במאי 1923) הייתה אמנית אמריקאית מסוף המאה ה-19. היא הייתה ידועה בציורים מפורטים ועדינים של פרחים, צמחים וציפורים בסביבתם הטבעית. אף שהחלה כציירת שמן, צברה מוניטין בציור בצבעי מים. היא הייתה האישה היחידה מבין קבוצה של שבעה אמנים בשנים הראשונות של האגודה האמריקאית לצבעי מים. חלק מיצירותיה פורסמו כאיורים בספרים ובכתבי עת ובכרטיסי ברכה.[1]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פידליה ברידג'ס נולדה בסיילם, מסצ'וסטס, להנרי גרדינר ברידג'ס (1789–1849), רב חובל,[2] ולאלייזה (צ'דוויק) ברידג'ס (1791-1850).[3] [4] היא התייתמה בגיל חמש עשרה כאשר אמה ואביה מתו בתוך חודשים אחד מהשני [2] [5] . ב-1849 חלה הנרי ברידג'ס ונלקח למקאו הפורטוגלית, שם מת בדצמבר. אלייזה מתה במרץ 1850.
בני הזוג הותירו ארבעה ילדים, אליזה, אליזבת, פידליה והנרי. הם גרו ברחוב אסקס 100, הידוע כ"בית ההארחה פידליה ברידג'ס", אך עברו לבית זול יותר באותו רחוב לאחר מות הוריהם. אחותה הגדולה של פידליה, אליזה, הייתה מורה בבית ספר והפכה לאפוטרופוסית של אחיה הקטנים.[5]
פידליה החלה לצייר במהלך החלמתה ממחלה. היא הפכה לחברה של האמנית ובעלת בית הספר לאמנות אן ויטני. לאחר שהבריאה, פידליה הפכה לעוזרת שהתגוררה בביתו של ויליאם אוגוסטוס בראון, קוויקר שהיה בעל ספינה לפני שעבר לברוקלין, ניו יורק, שם הפך לסוחר מצליח.[2] גם בני משפחת ברידג'ס עברו לברוקלין, וב-1854 הקימה אלייזה שם בית ספר. אלייזה מתה בשנת 1856 משחפת, ופידליה ואחותה הגדולה אליזבת ניהלו את בית הספר.[5]
תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולם פידיליה ברידג'ס נטשה במהרה את ההוראה כדי להתרכז בשיעורי הציור שלה. בשנת 1860, לאחר שקיבלה השראה מחברתה אן ויטני, היא נרשמה לאקדמיה של פנסילבניה לאמנויות יפות בפילדלפיה עם ויליאם טרוסט ריצ'רדס והתקרבה מאוד למשפחתו. עד 1862, היה לה סטודיו משלה במרכז העיר פילדלפיה. לאחר שנשארה ידידה של משפחת ריצ'רדס, היא ליוותה אותם במסעות לאגם ג'ורג' וליהי ואלי של פנסילבניה וניו ג'רזי. ריצ'רדס היה חסיד האחווה הפרה-רפאלית וסגנונו הושפע מהם מאוד.[5]
דרך ריצ'רדס, ברידג'ס פגשה אוצרי מוזיאונים ופטרוני האמנויות, שכמה מהם הפכו לאספנים של ציוריה. היא הציגה את יצירותיה באקדמיה לאמנויות של פנסילבניה .[6]
בשנת 1865, ברידג'ס עזבה את פילדלפיה והקימה סטודיו בקומה העליונה של ביתה של משפחת בראון בברוקלין, שם גם אן וויטני עבדה והתגוררה עם חברתה אדליין מאנינג, ציירת מבוסטון.
לימודים ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית היא למדה שנה ברומא וחיה וטיילה עם אדלין מאנינג ואן ויטני.[6] היא שמרה על סגנונה של יצירות בוטניות מורכבות בשמן. ברידג'ס חזרה לארצות הברית בסתיו 1868. עבודותיה הוצגו אז באקדמיה הלאומית לעיצוב. בשנת 1871, צבעי מים היו מדיום פופולרי מכובד והיא זכתה לפרסום במהירות בתיאורי צבעי מים של פרחים וציפורים. התמונות שלה, לעומת זאת, לא היו רק רפרודוקציות צילומיות של מה שראתה. בדמיונה של האמנית האמיתית, היא החדירה לנושאים שלה משמעות פואטית עמוקה.[7] ברידג'ס "שילבה את מזג הרומנטיקה עם טכניקה של מדען", לפי הביוגרפיה של פרדריק שרף עליה.
ברידג'ס נחשבה למומחית בתחומה והתמקדה ביופי ובשלווה של פרטים זעירים בטבע. אחד מהאתרים המועדפים עליה היה סטרטפורד, קונטיקט, שם היא נהנתה מפרחי הבר ומחומרים אחרים בכרי הדשא של האזור. הציפורים שנמצאו בצומח של גדות נהר הוסאטון היו נושא מועדף לציוריה. היא עשתה כמה מהציורים הטובים ביותר בסצנות מביקוריה בקיץ מ-1871 עד 1888 עם אוליבר אינגראהם ליי ומשפחתו. היא התגוררה בסטרטפורד, קונטיקט ב-1890. [8]
היא נבחרה לעמיתת האקדמיה הלאומית לעיצוב בשנת 1873 ושנה אחת לאחר מכן הפכה לאישה היחידה מבין שבעה אמנים באגודה האמריקאית לציירים בצבעי מים (האגודה האמריקאית לצבעי מים).היא הציגה את עבודתה באופן ספורדי מ-1863 עד 1908.[2]
היא איירה את ״הציפורים״ של ג'ון בורו בהוצאת Scribner's Monthly ב-1877. [9] הצלחה זו הובילה בסופו של דבר לעבודה כמעצבת במשרד של פראנג. לתפקיד זה עיצבה ברידג'ס כרטיסי חג המולד והיא שמרה על העבודה עד 1899.
ברידג'ס ביקרה באנגליה בין 1879 ל-1880. במהלך אותה תקופה היא ביקרה את אחיה הנרי, שעבד שם כטועם תה ונסע לסין. עבודותיה, ששיקפו אסתטיקה מזרחית עם רקע פשוט וקומפוזיציות א-סימטריות, הוצגו באקדמיה המלכותית לאמנויות. חלק מהיצירות שלה דומות לזו של סדרת פרחים וציפורים של אמני הדפסי העץ היפני. [10]
לאחר ביקורה הממושך באנגליה, חזרה ברידג'ס לבית משפחת בראון, שם המשיכה לעבוד ולחיות רוב הזמן. היא עבדה שנה כאומנת לשלוש בנותיו של מארק טוויין החל מ-1883; טוויין היה גם אספן של יצירותיה.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברידג'ס מעולם לא נישאה, אבל היו לה חברים טובים ומערכות יחסים לאורך חייה. [11] היא עברה לכנען, קונטיקט בשנת 1892 והתגוררה בקוטג' על גבעה, המשקיפה על נחל וגן פרחים יפהפה שמשך ציפורים והפך לנושא לציורים רבים. היא ניהלה אורח חיים שקט, ומדי פעם טיילה לאירופה ולניו יורק. היא המשיכה להציג את יצירותיה, כולל באגודה האמריקאית לציירים, האקדמיה לאמנויות יפות של פנסילבניה והאקדמיה הלאומית לעיצוב.
עד מהרה היא הפכה לדמות מוכרת, גבוהה, אלגנטית, יפהפייה אפילו בשנות השישים לחייה, שערה אסוף לאחור, הלבוש שלה תמיד רשמי, גם כשהייתה מציירת בשדות או רוכבת על אופניים בעיר. חייה היו שקטים וחסרי ראוותנות, חברותיה רווקות בנות עידון ובעלות חיבה ספרותית ואמנותית שאליהן הצטרפה לפיקניקים ביער ותה אחר הצהריים.
יחד עם האמן הווארד פייל, ברידג'ס הפכה לחברה באיגוד היערנות האמריקאי, שנוסד כדי להגן על יערות בארצות הברית בעקבות קריאה של הנשיא תיאודור רוזוולט.[12]
ברידג'ס מתה בעקבות שבץ מוחי רק כמה ימים לפני שמלאו לה שמונים ותשע, ב-14 במאי 1923, בקונטיקט.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_FB_LCCN2016652336.jpg)
.jpg)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Manthorne, Katherine, Fidelia Bridges: Nature into Art, Lund Humphries, 2023. מסת"ב 978-1848225480
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Obituary: Fidelia Bridges" New York Times. May 15, 1923.
- ^ 1 2 3 Dearinger, David B (2004). Paintings and Sculpture in the Collection of the National Academy of Design. Hudson Hills Press
- ^ Lindsay Ride; May Ride; Bernard Mellor (1 November 1995). An East India Company Cemetery: Protestant Burials in Macao. Hong Kong University Press. p. 10
- ^ A Forgotten Master Artist, Fidelia Bridges. Salem Patch.
- ^ 1 2 3 Edward T. James; Janet Wilson James; Paul S. Boyer (1 January 1971). Notable American Women, 1607–1950: A Biographical Dictionary. Harvard University Press. p. 238
- ^ 1 2 Carol Kort and Liz Sonneborn. A to Z of American Women in the Visual Arts. New York: Facts on File, 2002. pp. 32-33.
- ^ William Farrand Felch; George C. Atwell; H. Phelps Arms. The Connecticut Magazine. Connecticut Magazine Company; 1900. p. 583–588.
- ^ David Bernard Dearinger. Paintings and Sculpture in the Collection of the National Academy of Design: 1826-1925. Hudson Hills; 2004
- ^ Scribner's Monthly for 1877-1878: Out-of-Door Papers" Denton Journal. December 8, 1877. p. 1.
- ^ Katherine E. Manthorne. The Voice of Nature. Newington-Cropsey Cultural Studies Center.
- ^ Carol Kort and Liz Sonneborn. A to Z of American Women in the Visual Arts. New York: Facts on File, 2002. pp. 32-33
- ^ Forestry Society Grows: Many New Adherents to the Cause of Woodlands." The Washington Post. April 16, 1907. p. 15.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "פידליה ברידג'ס".