תאודור רוזוולט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תאודור רוזוולט
27 באוקטובר 1858; ניו יורק - 6 בינואר 1919; מחוז נסאו, ניו יורק, ארצות הברית (בגיל 60)
T Roosevelt.jpg

תאודור רוזוולט
שם בשפת המקור Theodore Roosevelt
מדינה ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בת-זוג
נשיא ארצות הברית ה-26
תקופת כהונה 14 בספטמבר 1901 - 3 במרץ 1909 (7 שנים ו-24 שבועות)
סגן צ'ארלס וורן פיירבנקס
הקודם בתפקיד ויליאם מקינלי
הבא בתפקיד ויליאם האוורד טאפט
סגן נשיא ארצות הברית ה-25
תקופת כהונה 4 במרץ 1901 - 14 בספטמבר 1901 (27 שבועות ו-6 ימים)
הקודם בתפקיד גארט הוברט
הבא בתפקיד צ'ארלס וורן פיירבנקס
תחת נשיא ארצות הברית ויליאם מקינלי
מושל ניו יורק ה-33
תקופת כהונה 1 בינואר 1889 - 31 בדצמבר 1900 (12 שנים)

תאודור "טדי" רוזוולטאנגלית: Theodore "Teddy" Roosevelt‏; 27 באוקטובר 18586 בינואר 1919), הנשיא ה-26 של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית (19011909). לפני כן כיהן כמושל מדינת ניו יורק וכסגן הנשיא.

חתן פרס נובל לשלום לשנת 1906 על תרומתו לחתימת הסכם פורטסמות' בין יפן לרוסיה, ובעל מדליית הכבוד של הקונגרס על חלקו במלחמת ארצות הברית-ספרד.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזוולט נולד במנהטן שבניו יורק, בנם השני למשפחה בת ארבעה ילדים של תיאודור רוזוולט האב, שהיה איש עסקים אמיד, ומרתה בולוץ', בת למשפחת בעלי אחוזות מג'ורג'יה. מוצאו מצד אביו היה הולנדי, ומצד אמו מוצאו כולל מקור סקוטי, אנגלי, צרפתי וגרמני. אחיו הצעיר, אליוט, היה אביה של מי שלימים תהיה הגברת הראשונה של ארצות הברית, אלינור רוזוולט, רעייתו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. בילדותו סבל מבריאות לקויה הכוללת אסתמה וליקויי עיניים, ואת מרבית לימודיו עשה בביתו, בהנחיית מורים פרטיים. במהלך השנים שלאחר מכן, ובזכות אימונים מפרכים, הצליח רוזוולט להתגבר על מחלות ילדותו ופיתח חוסן גופני כביר, אותו ניצל בפעילות ספורטיבית מאומצת שנהייתה לאחד מהרגליו הידועים.

בשנים 18721873 ערך סיורים באירופה עם בני משפחתו, ולאחר מכן התגורר במשך תקופה קצרה בגרמניה. לאחר שהעביר את רוב ילדותו בחינוך ביתי על ידי הוריו ועל ידי מורים פרטיים, החל ללמוד באוניברסיטת הרווארד בשנת 1876 וסיים את לימודיו ב-1880. לאחר מכן החל לימודי משפטים באוניברסיטת קולומביה, שאותם לא אהב ממילא, ולבסוף נשר לצורך כניסה לפוליטיקה. החל מינואר 1882 ועד לדצמבר 1884 ייצג את המחוז ה-21, שכיסה חלק ממנהטן, בבית המחוקקים של מדינת ניו יורק. ב-1886 התמודד ללא הצלחה לראשות עיריית ניו יורק.

שירותו הצבאי וקריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1887 מונה לסגן שר הצי תחת הנשיא ויליאם מקינלי. חרף היותו פוליטיקאי והשתלבותו בקבינט המלחמתי, הרי שעם פרוץ מלחמת ארצות הברית-ספרד בה השתלט צבא ארצות הברית על מושבות ספרדיות לשעבר בפיליפינים ובקובה בשנת 1898, התגייס רוזוולט לצבא בדרגת קולונל (אלוף משנה), והראה גבורה יוצאת דופן כשפיקד בעצמו על ההסתערות על גבעת סן חואן. שנים לאחר מותו, ב-2001, הוענקה לו על התנהגות זו מדליית הכבוד, עיטור הגבורה הגבוה ביותר של הצבא האמריקאי.

לאחר שחזר כגיבור מלחמה ושימש כמפכ"ל משטרת ניו יורק ונציב שירות המדינה בארצות הברית, נבחר בנובמבר 1898 למושל מדינת ניו יורק. בשנת 1900 נבחר כסגנו של הנשיא ויליאם מקינלי, אשר רץ מטעם המפלגה הרפובליקנית במערכת בחירות בה התמודד מקינלי מול הנואם הנודע, ויליאם ג'נינגס ברייאן.

נשיאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזוולט נכנס לתפקידו לאחר רציחתו של הנשיא ויליאם מקינלי, ב-6 בספטמבר 1901, על ידי אנרכיסט פולני בשם ליאון צ'ולגוש. בעת כניסתו לתפקיד בגיל 42 שנים ועשרה חודשים היה רוזוולט לנשיא ארצות הברית הצעיר ביותר עד אז, ונחשב כך עד בחירתו של ג'ון פיצג'רלד קנדי.

בתחום מדיניות הפנים הוא השתלב בגל הפרוגרסיבי שעלה בארצות הברית. הוא כינה את עיקרי מדיניות הפנים שלו בביטוי "עסקה הוגנת" שהפך לסיסמתו בבחירות לנשיאות של 1904. במסגרתה לחם במונופולים הגדולים והחזקים של "הברונים השודדים" שנוצרו במהלך "העידן המוזהב" ("The gilded age") אחרי מלחמת האזרחים, והחל במסע נמרץ לאכיפת חוק שרמן (שנחקק ב-1890), ועל כך זכה בכינוי "מכסח המונופולים" ("trust-buster"). הוא גם קידם חקיקה בתחום הרגולציה, כמו "חוק הפיקוח על הבשר", "חוק המזון הנקי והתרופות" שסלל את הדרך להקמת מנהל המזון והתרופות האמריקאי ושני חוקים לפיקוח על תעריפי הרכבת, אשר הייתה האמצעי הכמעט בלעדי להובלת משאות בתקופה ההיא.

רוזוולט היה הנשיא הראשון שהקנה לנושא שימור הסביבה חשיבות לאומית. הוא הקצה יותר אדמות פדרליות לשימור מכל קודמיו יחד, והקים 5 פארקים לאומיים ובעקבות חקיקת "חוק העתיקות" ב-1906 את 18 אתרי ההנצחה הלאומיים הראשונים, ביניהם הגרנד קניון (שאחר כך הפך לפארק לאומי). בעקבות מסע קמפינג בן שלושה ימים שערך עם איש הסביבה ג'ון מיור השתכנע לפעול להעברת השליטה על פארק יוסמיטי לידי הממשלה הפדרלית.

תוצאות הבחירות ב-1904
תאודור רוזוולט במדי צבא ארצות הברית

זמן קצר לאחר בחירתו, היה לנשיא השני שהזמין אזרח אפרו אמריקאי לבית הלבן, כאשר אירח לארוחת ערב את המנהיג האפרו-אמריקאי והסופר בוקר טי. וושינגטון (הראשון היה לינקולן, שאירח את פרדריק דגלאס). אולם הזעם הציבורי הגזעני בדרום בעקבות פרסום הפגישה גרם לו להימנע מחזרה על אירוע דומה. רוזוולט היה גם הראשון שמינה לקבינט הנשיאותי מזכיר יהודי, כאשר מינה את ב-1906 את אוסקר שטראוס לתפקיד מזכיר המסחר והעבודה.

במדיניות החוץ דגל רוזוולט במדיניות אימפריאליסטית ובהתאם לסיסמה (אותה טבע עוד לפני היותו נשיא) "דבר בלחש אך שא עמך מקל גדול", פעל לחיזוק כוחה הצבאי של ארצות הברית ובייחוד הצי. הוא אף יזם את המסע של "הצי הלבן הגדול" מסביב לעולם, שנמשך יותר משנה החל מסוף 1907, על מנת להפגין את כוחה הימי של ארצות הברית.

רוזוולט יזם את חידוש כרייתה של תעלת פנמה, וכדי להתגבר על קשיים שהערימו שלטונות קולומביה (שאזור התעלה היה חלק ממנה באותה עת) סייע למורדים באזור להשיג עצמאות מקולומביה בנובמבר 1903, ושלח ספינות אמריקניות בשביל למנוע הגעת חיילים קולומביאנים. יומיים אחרי הכרזת העצמאות הכירה ארצות הברית בעצמאותה של פנמה ותוך זמן קצר הגיעה להסכם עם הממשלה הזמנית על חכירת אזור התעלה לנצח תמורת תשלום כספי קבוע.

ב-1904 הרחיב את דוקטרינת מונרו במה שמכונה "מסקנת רוזוולט" וקבע שזכותה של ארצות הברית להתערב כ"שוטר בינלאומי" במשברים בחצי הכדור המערבי בהן מדינות נקלעות למצב של חוסר יכולת לפרוע חובות. בנובמבר 1904 הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1904 נבחר לכהונה שנייה.

בשנת 1905 תיווך בין יפן לרוסיה והביא לחתימת הסכם פורטסמות' שהביא לסיום מלחמת רוסיה-יפן. על כך זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1906.

לאחר הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזוולט פרש מתפקידו ב-1909 לאחר שתי תקופות כהונה, וזמן קצר אחרי תום תקופת כהונתו יצא למסע ציד באפריקה בראש משלחת גדולה. במקומו נבחר ויליאם האוורד טאפט שהיה מזכיר ההגנה בממשלו ואשר זכה לתמיכתו הפעילה. אולם במהלך כהונתו של טאפט נוצר קרע בין השניים, כמו גם בין טאפט לבין כל המחנה הפרוגרסיבי במפלגה הרפובליקנית שלא היה מרוצה ממדיניותו של טאפט.

ב-1910 נאם בסורבון בפריז את גדול נאומיו "האדם בזירה":

"לא המבקר חשוב, וגם לא מי שמצביע על מעידתם של חזקים או על האופן שבו היו צריכים לפעול. השבח מגיע לאנשים הנאבקים בזירה, שפניהם מכוסים באבק, יזע ודם; ששואפים כל הזמן, שטועים שוב ושוב. מפני שאין מאמץ בלי טעויות;לאלה שמנסים, שמתלהבים, שמקדישים עצמם למען מטרה ראויה; אלה שבמקרה הטוב מצליחים ובמקרה הגרוע נכשלים – אך לפחות עושים זאת בשעה שהעזו וניסו, כך שמקומם לעולם לא יהיה לצד הנשמות הקרות ומוגות הלב שלא ידעו מעולם ניצחון או הפסד"

הבחירות לנשיאות ב-1912[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאום וקופסת המשקפיים אשר בלמו את הקליע שכוון לרוזוולט במסע הבחירות ב-1912

לקראת הבחירות לנשיאות ב-1912 החליט רוזוולט להתמודד שוב על מועמדות המפלגה הרפובליקנית מול טאפט, ומול הסנאטור רוברט לה פולט שעמד בראש המחנה הפרוגרסיבי במפלגה הרפובליקנית בסנאט. לאחר נאום קטסטרופלי של לה פולט שחיסל את סיכוייו, רוב המחנה הפרוגרסיבי התלכד סביב רוזוולט. בשנה זו התקיימו לראשונה פריימריז לבחירת צירי ועידת המפלגה הרפובליקנית בחלק ממדינות ארצות הברית, ורוזוולט זכה ברובם המוחלט. אולם ברוב המדינות צירי הוועידה עדיין נבחרו על ידי בוסים מפלגתיים ובזכותם זכה טאפט שוב במינוי בוועידת המפלגה.

רוזוולט ותומכיו פרשו מהמפלגה הרפובליקנית והקימו את "המפלגה הפרוגרסיבית" (שנודעה גם כ" Bull Moose Party" אחרי שרווזוולט אמר בתשובה לשאלה של עיתונאי שהוא "בריא כמו זכר של מוס"), והוא עמד בראשה בבחירות לנשיאות. בזמן מסע הבחירות שלו, בעת ביקור במילווקי, נורה תאודור רוזוולט בחזהו. הכדור עבר דרך קופסת משקפיו ועותק של נאומו בן חמישים העמודים שקופל לשניים, לפני שפגע בנשיא לשעבר. למרות זאת המשיך רוזוולט לנאום במשך שעה וחצי. לאחר הנאום נבדק על ידי רופאיו והוחלט כי הפגיעה אינה כה חמורה, וכי עדיף להשאיר את הכדור בגופו מאשר להסתכן בהסרתו.

בשל הפיצול שהתהווה במחנה הרפובליקני ניצח לבסוף בבחירות 1912 המועמד הדמוקרטי וודרו וילסון עם 42% מהקולות שהקנו לו 435 אלקטורים, ואילו רוזוולט זכה במקום השני עם 27% מהקולות שהקנו לו 88 אלקטורים. טאפט נדחק למקום השלישי עם 23% מהקולות ורק 8 אלקטורים. זו הייתה הפעם האחרונה שמועמד ממפלגה שלישית עבר מועמד של אחת משתי המפלגות הגדולות לנשיאות.

בשנת 1912 כיהן רוזוולט כנשיא האגודה ההיסטורית האמריקאית.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1880 נישא רוזוולט לאליס האת'וויי לי, שנפטרה ב-14 בפברואר 1884, יומיים לאחר שילדה את בתם אליס.

ב-1886 נישא שנית, לאדית קרמיט קארו. נולדו להם חמישה ילדים: תאודור, קרמיט, אתל, ארצ'יבלד וקוונטין. בנם הבכור שירת כגנרל בצבא ארצות הברית ועוטר במדליית הכבוד של הקונגרס. בנם הצעיר קוונטין נפל כטייס בחזית אירופה במלחמת העולם הראשונה.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנניו של טדי רוזוולט בהר ראשמור

היסטוריונים רבים מחשיבים את רוזוולט לאחד מגדולי הנשיאים שהיו לאומה האמריקאית, ובסקרים שונים שמו עולה בעקביות בחמישייה הפותחת של הטובים בנשיאי ארצות הברית בכל הזמנים. הוא נחשב למייסד התנועה הפרוגרסיבית בארצות הברית.

רוזוולט הוא אחד מארבעת הנשיאים שדיוקנם מונצח באנדרטת הר ראשמור.

על שם תאודור (טדי) רוזוולט נקרא טדי הדובון, Teddy Bear, וזאת משום שכאשר יצא לציד, באחד מימי 1902, חס על חייו של גור דובים שתפס, וכך הפך לגיבור לאומי.

הוא היה שאר בשר רחוק של הנשיא הדמוקרטי פרנקלין דלאנו רוזוולט, ודודה של רעייתו אלינור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתימת תאודור רוזוולט