פיוטר
 | |
| אגרטל שעשוי מסגסוגת פיוטר | |
| מרכיבים | בדיל (מ-85 עד 99 אחוז), נחושת (1 עד 4 אחוז), עופרת (או אנטימון ו/או ביסמוט) |
|---|---|
| טמפרטורת היתוך | 225-240°C |
| צבע | כסוף |
פיוטר (בעברית: בְּדוֹלֶת) הוא סגסוגת מתכתית, שעשויה בדרך כלל מ-85 עד 99 אחוז בדיל, 1 עד 4 אחוז נחושת, המשמש כמקשיח, עם תוספת של עופרת לדרגות הנמוכות של הסגסוגת, שיש להם גוון כחול. באופן מסורתי, היו שלוש דרגות איכות של פיוטר, שנועדו לשימושים שונים, למשל לתכשיטים וכלי שולחן. המשתנה ביניהם היה אחוז החומרים בתערובת. בתערובות מודרניות מערבבים בדיל עם נחושת, אנטימון ו/או ביסמוט, בניגוד לעופרת.
מבחינה חיצונית, פיוטר הוא מתכת בהירה מבריקה שדומה מאוד במראה לכסף. כמו כסף, פיוטר גם יתחמצן לאפור עמום במשך הזמן אם יונח ללא טיפול. פיוטר הוא סגסוגת מאוד חשילה, והיא רכה מספיק כדי לפסל בה עם כלי יד, כמו כן אפשר לעצב אותה עם חבטות ולחיצות. בגלל התכונות האלו, פיוטר לא יכול לשמש להכנת כלים מעצמו. לפיוטר יש נקודת התכה נמוכה של בערך 225-240 מעלות צלזיוס, תלוי בריכוזים של החומרים בתערובת.
שימוש בפיוטר היה נפוץ מימי הביניים עד להתפתחות הייצור של זכוכית במאות ה-18 וה-19. פיוטר היה באותה תקופה החומר העיקרי שממנו עשו כלי שולחן עד לייצור של החרסינה. ייצור המוני של מוצרי זכוכית הביא לכך שהם החליפו את הפיוטר בחיי היום יום. השימוש בפיוטר נפסק בהדרגה עד שלא היה קיים בשנת 1850. במאה ה-20 השימוש בפיוטר חזר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיוטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
