פיטר ארטסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיטר ארטסן
Pieter Aertsen
Pieter Aertsen 006.jpg
לידה 1508
אמסטרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 ביוני 1575 (בגיל 67 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה אודה קרק עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Aertgen van Leyden עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות The Egg Dance, חנות של קצב והבריחה למצרים, Christ with Mary and Martha, Still Life with Meat and the Holy Family, חנות של קצב עם המשפחה הקדושה המחלקת צדקה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Pieter Pietersz the Elder, Aert Pietersz, Dirk Pietersz עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פיטר ארטסן, חנות הקצב, עם המשפחה הקדושה. 1551

פיטר ארטסן (Pieter Aertsen) (אמסטרדם, 1508 - 3 ביוני 1575) היה צייר הולנדי בסגנון המנייריזם הצפוני. המציא את סצנת הז'אנר המונומנטלית, המשלבת דומם וציור ז'אנר ולעיתים קרובות כוללת גם סצנה מקראית ברקע. הוא היה פעיל בעיר הולדתו אמסטרדם אך עבד תקופה ארוכה באנטוורפן, אז מרכז חיי האמנות בהולנד. [1]

סצינות הז'אנר שלו השפיעו על ציור הבארוק הפלמי המאוחר, על ציורי טבע דומם ההולנדי וגם על האיטלקי. [2] סצנות האיכרים שלו קדמו כמה שנים לציורים הידועים בהרבה שהופקו באנטוורפן על ידי פיטר ברויל האב. [3]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא חונך אצל אלרט קלאס. לאחר מכן הוא נסע לדרום הולנד והתגורר באנטוורפן, תחילה עם בן ארצו יאן מנדיין. ארטסן הפך לחבר בגילדת סנט לוק באנטוורפן. בספרים הרשמיים של הגילדה הוא רשום כ"לנגה פיטר, שילדר״"(פיטר הגבוה, צייר). בשנת 1542 הוא הפך לאזרח באנטוורפן. הוא נישא לקטלינה באוקלר, בתו ואחותו של צייר מאנטוורפן - יואכים באוקלר וויברכט באוקלר. מבין שמונת ילדיהם של הזוג, שלושה בנים, פיטר, ארט ודירק הפכו לציירים מצליחים.

פיטר ארטסן, המבשלת, 1559

ארטסן חזר לאמסטרדם בשנים 56–1555. [4] תלמידים בולטים שהתאמנו בסדנה שלו כללו את האחיינים של סטראדנוס וארטסן, יואכים באוקלר וויברכט באוקלר. יואכים באוקלר המשיך ופיתח את סגנון ונושא הציור של ארטסן.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהתחיל בציור תמונות דתיות, בשנות ה-1550 פיתח את ציור הסצינות הביתיות בהן העתיק פריטי ריהוט, כלי בישול ואוכל בכישרון רב ובדייקנות רבה. ״חנות הקצב״ שלו, עם ה״בריחה למצרים״ (אופסלה, 1551) "נראים כדוגמה המוקדמת ביותר להיפוך ״המנייריזם״ של טבע דומם בציור הצפוני", המציג את הנושא היומיומי בצורה בולטת בהרבה מהנושא ההיסטורי בתוך הציור. [5] היפוך דומה בציור נוף פותח על ידי יואכים פטיניר באנטוורפן כמה עשורים קודם לכן כשהמציא את סגנון נופי עולם. שלא כמו אלה, ביצירותיו של ארטסן החומר הז'אנרי שולט בקדמת הציור, כאשר הסצנות ההיסטוריות, בדרך כלל דתיות, מתמזגות ברקע. בטכניקה ציורית זו צייר גם האמן הולנדי אחר, יאן סנדרס ואן המסן, שטיפולי הז'אנר שלו בסצנות דתיות ומוסריות הכניסו סצנות קטנות יותר לרקע באופן דומה. [6]

בציור ״חנות הקצב״, שנמצא באופסלה, באזורים שמאחורי דוכן הקצב (משמאל לימין) נראות סצינות שונות: נוף דרך חלון של כנסייה; המשפחה הקדושה מחלקת נדבות בזמן מסעה; איכר עובד אדמה עם חברה עליזה שאוכלת מולים וצדפות בחדר האחורי של החנות. השלט בצד ימין למעלה מפרסם שהאדמות שמאחורי החנות הן למכירה. למעשה הציור מציע לצופה מגוון אפשרויות בחיים, באלגוריה על אוכל אמיתי ורוחני. [7] נושאים כאלה צוירו ברובם לפני 1560.

בתקופת הרנסאנס, הדוגמה הקלאסית של הצייר פייריקוס, הידועה רק מפליני הזקן, הייתה חשובה בהצדקת ז'אנר ונושאים "נמוכים" אחרים בציור, ארטסן הושווה לפייריקוס.[8]

בהמשך חייו הוא גם צייר ציורים יותר מקובלים של נושאים דתיים בכנסיות קתוליות, שאבדו במהלך המלחמות הדתיות. כמה מיצירותיו הטובות ביותר, כולל יצירות מזבח בכנסיות שונות באמסטרדם, נהרסו גם הם במהלך הימים סביב האירוע המכונה ה"מעבר", כאשר אמסטרדם חזרה רשמית לפרוטסטנטיות מהקתוליות ב -26 במאי 1578 בתחילת דרכה של מלחמת שמונים שנה. יצירה דתית אחת ששרדה היא ״הצליבה״ במוזיאון המלכותי לאמנויות יפות באנטוורפן.

פיטר ארטסן, מראה בשוק, 1569

הנוסחה המדויקת של ארטסן של דמויות טבע דומם וז'אנר בקדמת התמונה, עם סצנות קטנות של אירועים היסטוריים ברקע, נמשכה עוד שני דורות. אך גם בהמשך, ציורים היסטוריים הם עדיין בולטים ומופלאים. אלמנטים חיים בקדמת הציור הופקו על ידי רובנס ובני דורו. במאה ה -17 שניהם ציירי הבארוק הפלמי וגם ציירי תור הזהב ההולנדי פיתחו ז'אנרים חשובים של נושאי טבע-דומם עצמאיים, אשר הופקו מדי פעם גם בימיו של ארטסן.

שלא כמו פיטר ברויגל האב, דמויות הז'אנר של ארטסן (בעיקר הנשים) הוצגו לרוב באידיאליזציה ובכבוד ניכר ולא בצורה מגוחכת, תוך שימוש בתנוחות שבסופו של דבר נבעו מהאמנות הקלאסית. בחלק מהמקרים נראה שהם הושאלו מדיוקנאות החצר של אמנים כמו אנתוניס מור. [9]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Falkenberg, R. L. (1995), "Pieter Aertsen, Rhyparographer", 1995
  • Falkenberg, R. L. (1988), Iconographical connections between Antwerp landscapes, market scenes and kitchen pieces, 1500-1580, Oud Holland, 102, 1988
  • Kwak, Zoran, "Taste the Fare and Chew it with Your Eyes’: A Painting by Pieter Pietersz and the Amusing Deceit in Sixteenth- and Seventeenth-Century Dutch and Flemish Kitchen Scenes", in On the Edge of Truth and Honesty: Principles and Strategies of Fraud and Deceit in the Early Modern Period, edited by Toon van Houdt and others, BRILL, 2002, ISBN 9004125728, 9789004125728, google books
  • Snyder, James. Northern Renaissance Art, 1985, Harry N. Abrams, ISBN 0136235964
  • Sullivan, Margaret A., Aertsen's Kitchen and Market Scenes: Audience and Innovation in Northern Art, The Art Bulletin, Vol. 81, No. 2 (Jun., 1999), pp. 236–266,

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיטר ארטסן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Falkenberg (1995), 200
  2. ^ Vermeer and The Delft School, The Metropolitan Museum of Art, p. 185
  3. ^ Falkenberg (1995), 200
  4. ^ Jacques Lassaigne, Flemish Painting: From Bosch to Rubens, A. Skira, 1957, p. 5
  5. ^ Snyder, 445
  6. ^ Falkenberg, (1988), throughout
  7. ^ Snyder, 445, citing Kenneth Craig
  8. ^ Sullivan, 240
  9. ^ Falkenberg (1995), 204-210