פימוזיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פימוזיס
Phimosis.jpg
פין זקוף שסובל מפימוזיס
שם בלועזית Phimosis
תחום אורולוגיה
ICD-10
(אנגלית)
N47
ICD-9
(אנגלית)
605

פימוזיס (Phimosis) מתאר מצב שבו לא ניתן להפשיל את העורלה מעבר לעטרה (פין). ישנם שני סוגים של פימוזיס: פימוזיס פיזיולוגי המאפיין פעוטות וכן פימוזיס פתולוגי המתפתח לרוב בבגרות. בעוד שפימוזיס פיזיולוגי אינו מצריך טיפול פימוזיס פתולוגי מחייב לרוב התערבות רפואית.

פימוזיס פיזיולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הבנים נולדים כאשר העורלה מחוברת לעטרה באמצעות קרום ולכן היא אינה ניתנת להפשלה. במהלך השנים הראשונות לחיים הקרום המחבר בין העורלה לעטרה נעלם עד אשר ניתן להפשיל את העורלה מעבר לכל העטרה. פימוזיס פיזיולוגי אינו מצריך התייחסות רפואית. הפשלה כפויה של העורלה יכולה להזיק לפין היילוד ולהוביל לכאב ובמקרים קשים לפימוזיס פתולוגי. יש הסוברים שתפקיד הפימוזיס הפיזיולוגי להגן על פין התינוק ופתח השופכה במהלך ההיריון ובילדות. ילדים נימולים סובלים משכיחות גבוהה יותר של היצרות השופכה וייתכן שזו קשורה למניעת המצב הטבעי של פימוזיס פיזיולוגי.

פימוזיס פתולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פימוזיס פתולוגי קורה על פי רוב במבוגרים או בילדים שבהם ניתן היה להפשיל את העורלה אולם כעת העורלה צרה או הדוקה מדי ואינה ניתנת להפשלה. בפימוזיס העורלה יוצרת טבעת סביב הפין, ולא מאפשרת את נסיגת העורלה שהכרחית ליציאת הפין לצורך זקפה מלאה וכן לשם שמירה על היגיינה של הפין. לחלופין, במידה ונוצרת זקפה, עלול הפין שיצא מהעורלה להילחץ על ידה, ובמקרים קיצוניים לגרום ליצירת נמק. בניגוד לפימוזיס אשר נורמלי בקרב תינוקות, פימוזיס הקורה במבוגרים מצריך טיפול. פימוזיס מתפתח בדרך כלל באופן משני למחלות עור, דלקות או כתוצאה מהצטלקות ולייפת, למשל בעקבות הפשלה כפויה של העורלה ביילוד. פימוזיס פתולוגי ניתן למניעה לרוב על ידי שמירה על היגיינה ומניעת טראומה לפין. רוב מקרי הפימוזיס ניתנים לריפוי באמצעות טיפול תומך ותרופות. מקרים קיצוניים של פימוזיס שלא נפתרים בטיפול שמרני מחייבים לרוב התערבות של מילה כירורגית.

מקור המונח פימוזיס מיוונית (φῑμός - phimos - חסם).

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. המתנה עד גיל ההתבגרות. לעתים ההיפרדות של העורלה מהעטרה נשלמת רק בגיל זה.
  2. טיפול במשחה כגון betamethasone. משחה זו מכילה סטרואידים ומשווקת בישראל בשמות מסחריים שונים, במרשם רופא בלבד. המשחה נוסתה רבות ולא ידוע על תופעות לוואי מיוחדות. הצלחת טיפול נעה בין 70%-90% במחקרים שונים.
  3. טיפול במשחת אסטרוגן עד אשר ניתן למשוך את העורלה לאחור ולחשוף את העטרה. הניסיון בטיפול זה מועט יותר, ושעור ההצלחה כ-87%, אך תועדה תופעת לוואי של הגדלת שדיים.
  4. קיימים גם מספר סוגים של ניתוחים משמרי עורלה. מדובר בחתכים קטנים מאוד המרחיבים את פתח העורלה מבלי לפגוע בתפקודה.

מסופר על המלך הצרפתי לואי ה-16 שגם הוא סבל מפימוזיס, שגרם לאין-אונות, ושכתוצאה מכך לא יכול היה לממש את נישואיו למרי אנטואנט במשך שבע שנים, עד שאזר אומץ וביצע את הניתוח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.