פיפה נוריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיפה נוריס
Pippa Norris
לידה 10 ביולי 1953 (בת 70)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס יוהאן חיטה למדע המדינה (2011)
  • Kathleen Fitzpatrick Australian Laureate Fellowship (2011)
  • Karl Deutsch Award (2014)
  • עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
www.pippanorris.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פיפה נוריס (אנגלית: Pippa Norris; נולדה ב-10 ביולי 1953) היא מדענית פוליטית המתמחה בפוליטיקה השוואתית. נוריס מרצה לפוליטיקה השוואתית בבית הספר לממשל קנדי, אוניברסיטת הרווארד, ופרופסור לממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת סידני. נורייס ייסדה את פרויקט האקדמי הבינלאומי ליושרה בבחירות (Electoral Integrity Project). היא אחת המחוקרות המצוטטות ביותר בפוליטיקה השוואתית על פי גוגל סקולר.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוריס גדלה ברובע ריצ'מונד בלונדון, משפחתה השתייכה למעמד הבינוני. אביה היה רוקח ואמה נשארה בבית. היא הייתה מהראשונות במשפחתה שרכשו השכלה אקדמית.[2] נוריס בעלת תואר ראשון בהצטיינות בפוליטיקה ובפילוסופיה מאוניברסיטת ווריק. היא מספרת שבחרה ללמוד בוורוויק כי זו הייתה אוניברסיטה חדשה שהוקמה על ידי מפלגת הלייבור. תואר שני ודוקטורט בפוליטיקה קיבלה מבית הספר לכלכלה של לונדון. היא לימדה באוניברסיטת נורת'מברלנד בניוקאסל ולאחר מכן באוניברסיטת אדינבורו, שם חקרה את הבחירות בבריטניה. ב-1992 נוריס שהצטרפה לאוניברסיטת הרווארד והחלה להתמקד במחקר השוואתי.[2] מחקריה עוסקים בהשוואת דעת קהל, בחירות, תקשורת פוליטית ופוליטיקה מגדרית ברחבי העולם.[3]

החל משנת 2018 נוריס חברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.[4]

נוריס קיבלה דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת אדינבורו, אוניברסיטת ברגן, אוניברסיטת לאופנה בגרמניה, ואוניברסיטת ווריק.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדר ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוריס חקרה את השפעת המגדר ובבחירות במדינות דמוקרטיות. בצפון אמריקה, סקנדינביה וצפון אירופה בחירתן של נשים לפרלמנטים הובילה לעליית סוגיות נוגעות לנשים ולחקיקת חוקים, אך הייצוג אינו שווה. לאור זאת, תת-ייצוג נשים בפרלמנטים יש השלכות חשובות על סדר היום של המדיניות הציבורית ועל ניסוח האינטרסים של נשים, כמו גם על הלגיטימיות של גופים דמוקרטיים.[5]

במספר מחקרים, בדקה פיפה את דפוסי ההצעה של נשים וגברים. במחקר שערכה על בסיס נתונים מה-Eurobarometer - סקרי דעת קהל של הנציבות האירופית בשנת 1983 עלה כי לא היה פער הצבעה במדינות אירופה ונשים וגברים היו דומים בבחירותיהם ובעמדותיהם האידאולוגיות. מגדר לא היה גורם משמעותי בבחירות. בשנות התשיעים, נשים במדינות פוסט תעשייתיות החזיקו בעמדות יותר שמאליות.[6]

סמכותנות פופוליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוריס חוקרת את עלייתן של מפלגות ומנהיגים סמכותניים פופוליסטיים בימין, אך גם בשמאל ברחבי העולם. מפלגות פופוליסטיות אוטוריטריות זכו בקולות ובמושבים במדינות רבות, ונכנסו לקואליציה באוסטריה, איטליה, הולנד, פולין, שווייץ ומדינות נוספות. מאז שנות השישים של המאה הקודמת, מפלגות אלו פעילות, אך בשנים האחרונות כוחם גדל בצורה משמותית ובשנות העשרים של המאה הנוכחית, הו מהוות חברות מרכזיות בקואלציות ואף המפלגות המובילות.[2][7] נוריס טוענת כי סמכותנות פופוליסטית יכולה להיות מוסברת בצורה הטובה ביותר כתגובת נגד תרבותית בחברות מערביות כהתנגדות לשינוי חברתי מתמשך ארוך טווח. ככל שהחברות הפכו ליותר ליברליות, בחצי המאה האחרונה, בזכויות להט"בק, שוויוון גזעי, החלוקת תפקידים שוויונית בין המגדרים, חברי וחברות פרלמנט מקבוצות מגוונות, יותר חילוניות, יותר גלובלית כך התגברה תגובת בקרב קבוצות מסורתיים שחשות מאוימות משינויים אלו.[8]

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011: פרס יוהאן סקייט במדע המדינה (אנ')
  • 2014: פרס קרל דויטש של האגודה הבינלאומית למדעי המדינה
  • 2016: מדליית הדמוקרטיה של לורנס ולין בראון, אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה
  • 2017: פרס מפעל חיים על שם סר ישעיה ברלין
  • 2020: פרס מפעל חיים על שם סמואל אלדרספלד מהאגודה האמריקאית למדעי המדינה
  • 2021: פרס מורי אדלמן על שם מפעל חיים מהאגודה האמריקאית למדעי המדינה
  • 2022: פרס וורן אי מילר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pippa Norris. 1986. Politics and Sexual Equality. Lynne Reinner.
  • Pippa Norris. 1990. British By-elections. Blackwell.
  • Pippa Norris and Joni Lovenduski. 1995. Gender, Race, and Class in the British Parliament. Cambridge University Press.
  • Pippa Norris. 1997. Electoral Change Since 1945. Sage.
  • Pippa Norris, John Curtice, David Sanders, Margaret Scammell and Holli A. Semetko. 1999. On Message. Sage.
  • Pippa Norris. 2000 A Virtuous Circle? Political Communications in Post-Industrial Democracies. Cambridge: Cambridge University Press. Pp. 398.
  • Pippa Norris. 2001 Digital Divide? Civic Engagement, Information Poverty and the Internet Worldwide. Cambridge: Cambridge University Press. Pp. 303.
  • Pippa Norris. 2002. Democratic Phoenix: Reinventing Political Activism. New York: Cambridge University Press.
  • Ronald Inglehart and Pippa Norris. 2003. Rising Tide: Gender Equality & Cultural Change around the World. Coauthored with Ronald Inglehart. New York: Cambridge University Press.
  • Pippa Norris and Ronald Inglehart. 2004. Sacred and Secular: Politics and Religion Worldwide. New York: Cambridge University Press.
  • Pippa Norris. 2004 Electoral Engineering: Voting Rules and Political Behavior. New York: Cambridge University Press.
  • Pippa Norris. 2005. Radical Right: Voters and Parties in the Electoral Market. New York: Cambridge University Press.
  • Pippa Norris. 2008. Driving Democracy: Do Power-Sharing Institutions Work? New York: Cambridge University Press.
  • Pippa Norris and Ronald Inglehart. 2009. Cosmopolitan Communications: Cultural Diversity in a Globalized World. New York: Cambridge University Press
  • Pippa Norris. 2011. Democratic Deficit: Critical Citizens Revisited. New York: Cambridge University Press.
  • Pippa Norris. 2012. Making Democratic Governance Work: The Impact of Regimes on Prosperity, Welfare and Peace. New York: Cambridge University Press.
  • Pippa Norris. 2014. Why Electoral Integrity Matters. New York: Cambridge University Press.
  • Pippa Norris. 2015. Why Elections Fail. New York: Cambridge University Press.
  • Pippa Norris. 2017. Strengthening Electoral Integrity New York: Cambridge University Press.
  • Pippa Norris and Ronald Inglehart. 2019. Cultural Backlash.New York: Cambridge University Press.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Highly Cited Researchers (h>100) according to their Google Scholar Citations public profiles | Ranking Web of Universities: Webometrics ranks 30000 institutions, www.webometrics.info
  2. ^ 1 2 3 Lydialyle Gibson, The Authoritarian Reflex, Harvard Magazine, ‏2020-02-07 (באנגלית)
  3. ^ Pippa Norris, www.hks.harvard.edu (באנגלית)
  4. ^ Sydney professor elected to American Academy of Arts and Sciences, The University of Sydney, ‏26 April 2018 (ב־Australian English)
  5. ^ Pippa Norris, The Impact of Electoral Reform on Women's Representation, Acta Politica 41, 2006-07-01, עמ' 197–213 doi: 10.1057/palgrave.ap.5500151
  6. ^ Ronald Inglehart, Pippa Norris, The Developmental Theory of the Gender Gap: Women’s and Men’s Voting Behavior in Global Perspective, International Political Science Review 21, 2000-10, עמ' 441–463 doi: 10.1177/0192512100214007
  7. ^ Cultural Backlash, Pippa Norris (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ Pippa Norris, Varieties of populist parties, Philosophy & Social Criticism 45, 2019-12, עמ' 981–1012 doi: 10.1177/0191453719872279