פלדת בליה
פלדת בליה (באנגלית: weathering steel) ידועה בשמה המסחרי פלדת קורטן (Corten steel) היא קבוצת סגסוגות פלדה שפותחה כדי למנוע צורך בצביעת אלמנטים המיוצרים מפלדה זו להגנה מפני קורוזיה. בהיותה חשופה להשפעות האטמוספירה מספר שנים גורמים יסודות הסגסוגת ליצירת שכבת הגנה על פני הפלדה, למעשה הפלדה מחלידה בשכבתה החיצונית בלבד ומונעת המשך השיתוך של הפלדה. צבעה של שכבה זו הוא חום-אדמדם דמוי חלודה.
הפלדה פותחה על ידי חברת הפלדה האמריקאית יו.אס. סטיל (USS- US steel) בשנת 1933 המחזיקה בסימן המסחרי COR-TEN. מקור השם הוא הלחם של תחיליות המילה האנגלית "קורוזיה" (Corrosion) ושל המונח "מאמץ מתיחה" (Tensile strength). הפלדות מסומנות בתקן האמריקאי 242 ASTM A 588 ASTM A ו-606 ASTM A עבור פחים דקים.
בעת הוצאתה לשוק היו רכיבי הסגסוג 0.2%-0.5% נחושת 0.5%-1.5% כרום ו- 0.1%-0.2% זרחן. במשך השנים השתנו חלק מהמרכיבים, לדוגמה: הוספת 0.4% ניקל, הקטנת תכולת הזרחן עד כדי 0.04% ותוספות של מספר יסודות אחרים. השינויים הביאו לחזוק עמידתה במאמצי מתיחה עד כדי מאמץ כניעה בשיעור 580 מגה פסקל כך שהיא מתאימה לשמש כפלדת מבנים. יתרונה של הפלדה הוא ששכבת המגן מונעת את הצורך להגן עליה בצביעה חוזרת ונשנית ולכן היא שמשה לבנית גשרי פלדה ומכולות להובלה ימית כדי לחסוך בעלויות אחזקה. נוסף לכך צבעה החלוד מושך את עיני אדריכלים ופסלים כאלמנט דקורטיבי לבניה ופיסול חוצות. בוורלי פפר הייתה בין הראשונות שניצלו פלדה זו ליצירת פסלים.
עם השנים התבררו חסרונתיה של הפלדה:
- שיתוך
- הצטברות של מים בכיסים ובחיבורים גורמת להמשך תהליך השיתוך לעומק הפלדה ולגרימת כשל כמו בשיתוך רגיל
- הפלדה אינה עמידה בנתזי מלח. נתזים אלה יכולים להגיע בקרבה לים או במלח המפוזר בעת שלגים למניעת קפיאת הכבישים
- עם זאת מבנים שנבנים על פי ההנחיות ההנדסיות נמצאו כעומדים בפני שיתוך שנים רבות (על פי סקר המבוצע מאז 1980 על גשרים בארצות הברית)[1]
- אסתטיקה
- השכבה המחלידה עלולה ליצור כתמים רבים בסביבת המבנה העשוי פלדה זו
- הפלדה מחלידה בדרך כלל בצורה אחידה, אולם אם יש צורך בניקוי מקומי (כמו במקרה של הסרת גרפיטי) נוצרים שינויי גוון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נחום נווה, קורוזיה של פלדות קורטן, אתר ארגוני המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל
