סימן מסחר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמליל סימן המסחר R

סימן מסחר הוא סימן בו משתמשים חברה או אדם פרטי לצורך סימול מוצרים או שירותים שהם מייצרים או סוחרים בהם. סימן זה יכול להיות מורכב מאותיות כגון שם המוצר, איור או סמל גרפי אחר או שילוב ביניהם. אם הסימן רשום שימוש בסימן על ידי גוף לא מורשה הוא הפרה של חוקי הקניין הרוחני, ובפרט פקודת סימני המסחר. הגבלת השימוש בסימן המסחר נועדה לאפשר למוכרים וליצרנים לבנות לעצמם מוניטין, להבדיל את עצמם ממתחריהם ולקדם על ידי כך את עסקיהם. בנוסף, ההגבלה משרתת גם את הצרכנים ומונעת את הטעייתם על ידי שם דומה למוצר אחר. בדפוס מוצג לעתים התו על מנת לסמן סימן מסחרי שאינו רשום או ® על מנת לסמן סימן מסחרי רשום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימול מוצרים היה קיים עוד בזמני מסחר קדומים ועוד בימי הביניים נשפטו אנשים על כך שזייפו חותמות של סחורה.

רק במאה ה-19 התפתח הרעיון ש"סימן", אשר הפך להיות ייחודי לסחורה מסוימת ומשך אליו לקוחות, יכול להיחשב כסוג של רכוש. כיום סוג זה של רכוש מתואר כ"קניין רוחני". באמצע המאה ה-19 התפתחה גם הזכות לתבוע בבתי המשפט על הפרות של אותו קניין רוחני, אפילו כאשר לא הייתה כוונת זדון מצידו של המפר. ידיו של המתלונן היו מוגבלות על ידי חוק שקבע שעל המתלונן להוכיח ש"סימן ההיכר" שבו השתמש באמת יצר הבחנה בין הסחורה שלו, לבין סחורה של ספקים אחרים.

בשנת 1875 נחקק באנגליה "חוק רישום סימני המסחר" (The Trade Mark Registration Act) אשר קבע כי ייפתח מרכז רשמי לרישום סימנים מסחריים עולמיים. ב-1876 נפתח משרד רישום הסימנים הראשון בעולם, בלונדון. כל סימן מסחרי שהיה רשום באותו משרד היה מוגן בחוק, ולא היה צורך להוכיח שימוש או הבדלה של אותו סימן היכר, מעבר לתעודה שרושמת את בלעדיותו, ומקשרת אותו לאותו ספק סחורה.

סימני מסחר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוהלי רישום סימן המסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לזכות להגנה על סימן המסחר על פי החוק, יש צורך בהליך של רישום אצל רשם סימני המסחר. יש להגיש בקשה לרישום סימן מסחר בטופס אותו ניתן להוריד באתר האינטרנט של רשות הפטנטים, מדגמים וסימני המסחר, במשרד המשפטים. לבקשה יש לצרף דוגמה של הסימן ולשלם את האגרה העומדת כיום על סך 1617 ש"ח.[1] רשם סימני המסחר בודק האם הסימן ראוי לרישום לפי דרישות החוק, במסגרת כך בוחן האם הסימן בעל אופי מבחין, זאת אומרת שאינו סימן שהוא גנרי או תיאורי בלבד. סיבה נפוצה לאי רישום הסימן היא בגלל קיומו של דמיון מטעה לסימן רשום ביחס לאותו סוג של שירותים או מוצרים, או כאלה שקרובים בתחומם (החוק מגדיר אותם כ"מוצרים מאותו הגדר"). סימני מסחר נרשמים לגבי סוג מסוים של מוצרים או שירותים. לדוגמה: אם קיימת כבר תרופה בשם מסוים הרשום כסימן מסחר, ניתן לקרוא לחטיף חדש באותו שם בלי לעבור על החוק, מפני שהמוצר החדש הוא מסוג שונה מהמוצר עבורו נרשם סימן המסחר. לכן, כאשר רוצים לרשום סימן תחת מספר סוגים צריך להגיש בקשה הכוללת כל אחד מהסוגים הרלוונטיים ולשלם אגרה עבור כל אחד מהם.

אם הרשם פוסל את הבקשה ניתן לערער לבית המשפט המחוזי. אם הסימן עבר את מבחנו של הרשם הוא יפורסם ברשומות על מנת לתת לציבור הזדמנות להתנגד לרישום, אם מוגשות התנגדויות לרישום הרשם דן בטיעונים המועלים על ידי הצדדים ומכריע האם יש לרשום את הסימן. בסופו של דבר ובהנחה כי הסימן עבר את כל השלבים בהצלחה, הסימן ירשם בפנקס סימני המסחר, כאשר תוקף הרישום הוא רטרואקטיבי לתאריך הגשת הבקשה לרישום[2].

חיפוש מקדים להגשת בקשת סימן מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הגשת בקשה לרישום סימן מסחר, רצוי לבדוק שלא הוגשה כבר בקשה לרישום סימן זהה או דומה, או שסימן זהה או דומה לסימן המבוקש לא נרשם.

באתר האינטרנט של רשות הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, ניתן לבצע חיפוש של סימני מסחר ובקשות לסימני מסחר, ללא תשלום[3].

רישום סימן סימן מסחר בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להגיש בקשה לרישום סימן מסחר בחו"ל, המקבילה לבקשה בישראל, באחת או יותר מהמדינות החברות באמנת פריז, אמנה בה חברות רוב מדינות העולם, בתוך חצי שנה מיום הגשת הבקשה בישראל, וזאת על מנת לשמור על תאריך הבכורה של הבקשה בישראל, גם עבור הבקשות בחו"ל, אף-על-פי שמועד הגשתן בפועל היה מאוחר יותר. לפיכך, אם יש כוונה להגיש בקשה לרישום סימן מסחר גם בחו"ל, מן הראוי לעשות חיפוש מקדים של סימן זהה או דומה, גם בחו"ל, במדינות הרלוונטיות.

ישנו הליך מקוצר המיועד לבעלי סימן דומה בחו"ל המבקשים לשמור על זכויות השימוש הבלעדי בסימן גם בארץ.

היקף ההגנה על סימן המסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל הסימן יוכל לחדש אותו (בתשלום אגרה) לאחר 10 שנים, ולאחר מכן יצטרך לחדש את הרישום רק כל 14 שנים נוספות. במשך הזמן בו הרישום תקף לבעל הסימן יהיה מונופול על השימוש בו, והוא יוכל למכור אותו או לתת בו זיכיון שימוש לאחרים כרצונו.

הבעלים של סימן מסחר רשום הוא בעל זכות לשימוש ייחודי בסימן ביחס למוצרים או שירותים לגביהם הוא רשום. ולכן שימוש בסימן זהה או דומה עד כדי הטעייה על ידי אדם אחר ללא הרשאה, מהווה הפרה של סימן המסחר. במקרה כזה מספיק להוכיח כי הסימן רשום בפנקס סימני המסחר ואין צורך להוכיח כי הסימן בעל מוניטין בקרב הציבור, אין אפילו צורך להוכיח כי הציבור מתבלבל בפועל בין הסימנים, אלא רק כי הם דומים. יש לשים לב שההגנה ניתנת רק לגבי אותו סוג של מוצרים ושירותים, שימוש בסימן דומה כשמדובר בסוגים שונים הוא מותר על פי חוק ולא יהווה הפרה של סימן המסחר. עם זאת, כאשר סימן מסחר רשום לגבי סוג מסוים של מוצרים או שירותים, אך הוא גם ידוע היטב בישראל ("סימן מסחר מוכר היטב", כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר), לא ניתן לרשום את הסימן באף סיווג אחר, ללא הסכמת בעל הסימן הידוע היטב. לדוגמה, סימן המסחר "קוקה קולה" רשום לגבי משקאות, אולם לא ניתן יהיה לרשום אותו בסיווג אחר עקב היותו ידוע היטב בישראל.

על אף חובת הרישום, ניתן לקבל הגנה על פי פקודת סימני המסחר גם ללא רישום כשמדובר ב"סימן מסחר מוכר היטב". יש לשים לב כי קיים הבדל בין סימן מסחר מוכר היטב רשום לבין כזה שאינו רשום, סימן מסחר מוכר היטב שאינו רשום מקנה הגנה "רגילה", בדומה להגנה הניתנת לסימן מסחר רשום, אך הקושי הוא בהוכחת המוניטין של הסימן. כשמדובר בסימן מסחר מוכר היטב שהוא גם סימן רשום, ניתנת לו הגנה רחבה יותר הכוללת גם סימנים הנוגעים לסוגים אחרים של מוצרים ושירותים. ההוכחה שסימן זוכה למוניטין אינה פשוטה ולכן ניתן לומר שעדיף לבצע רישום של הסימן. מעבר לכך, אם הסימן טרם נרשם ייתכן מצב בו מישהו אחר יקדים וירשום סימן זהה כך שבעל הסימן הבלתי רשום יהיה חסר זכויות לגביו.

סימן מסחר מקנה יתרונות רבים לצד מעוניין בהליך משפטי, ובפרט - מקל מאוד על קבלת צווים זמניים. כמו כן, רישום סימן מסחרי מאפשר לתפוס סחורות במכס. הפרת סימן מסחרי היא לא רק עוולה אזרחית אלא גם עבירה פלילית.

כמו כן, במקרים בהם השם או הלוגו בו עשה העוסק שימוש לא נרשם כסימן מסחר אך נצבר בו מוניטין רחב היקף, ניתן יהיה לעתים קרובות לקבל סעד דרך דיני עוולות מסחריות (עוולת גניבת עין) או דיני עשיית עושר ולא במשפט כפי שנקבע בהלכה המפורסמת בעניין א.ש.י.ר בה נקבע כי ניתן לתת הגנה זו לקניין רוחני, גם כאשר החוק הספציפי לא נותן מענה[2].

סימני מסחר בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות רבות בעולם מאפשרות לבצע חיפוש סימני מסחר במאגר המידע הממוחשב שלהן, ללא תשלום, באמצעות אתר האינטרנט הרשמי שלהן.

בביצוע חיפוש של סימן מסחר התקף במדינה מסוימת, לעתים לא די לבצע חיפוש רק במאגר המידע של אותה מדינה. זאת כיוון שאותה מדינה יכולה להיות חברה גם באמנה לרישום סימני מסחר בינלאומיים או באמנה אזורית. חיפוש של סימני מסחר בינלאומיים או סימני מסחר אזוריים, צריך שיבוצע בנפרד במאגרי המידע של הרשמים הרלוונטיים. לדוגמה, לבדיקת סימנים שהוגשו בבריטניה, יש לבצע חיפוש הן במאגר סימני המסחר הבריטי, הן במאגר המידע של הקהילה הארופאית, בו בריטניה חברה, והן במאגר המידע של רשם סימני המסחר הבינלאומיים על פי הסדר מדריד. בכל מקרה, לפני כל תחילת שימוש בסימן מסחר, או הגשת בקשה לרישום סימן מסחר, רצוי להיוועץ בעורך דין מומחה בנושא.

סימני מסחר בחו"ל - פרוטוקול מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום 1 ביוני 2010 ישראל הצטרפה כחברה להסדר הבינלאומי הנקרא "פרוטוקול מדריד", שאיפשר, החל מיום 1 בספטמבר 2010 הגשת סימני מסחר ברחבי העולם בעלויות מופחתות באופן ניכר. מנגנון רישום סימני מסחר בינלאומיים על פי פרוטוקול מדריד הוא מנגנון סגור, המאפשר רק למי שהוא אזרח, תושב, או בעל פעילות עסקית מבוססת בישראל להגיש בקשת סימן מסחר בינלאומית לרשם סימני המסחר בישראל, אשר מהווה שלוחה לעניין זה של הארגון העולמי לקניין רוחני (WIPO), וזאת על בסיס סימן מסחר רשום, או בקשת סימן מסחר בישראל. סימן המסחר הבינלאומי תלוי למשך 5 שנים בבקשה או בסימן הרשום הישראלי. גם לאחר תקופה זו, תקפות הרישום בכל מדינה לגביה מתייחס הסימן המדינתי, תלויה בהמשך רישומו של הסימן כבינלאומי ולעולם לא תהיה עצמאית כבקשה שהוגשה במקורה על בסיס מדינתי.

שימוש מושאל במושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סמל מסחרי" משמש כמטאפורה לציון מאפיין מזהה. כך למשל, "הגלימה האדומה שעטו הלוחמים הספרטנים הייתה לסמלם המסחרי", או "הרטייה על עינו של משה דיין הייתה לסמלו המסחרי".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]