פלמירו טוליאטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פלמירו טוליאטי
Palmiro Togliatti
Togliatti.jpg
לידה 26 במרץ 1893
ממלכת איטליהממלכת איטליה ג'נובה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 באוגוסט 1964 (בגיל 71)
ברית המועצות (1955-1980)ברית המועצות (1955-1980) יאלטה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה איטליהאיטליה רומא, איטליה
השכלה אוניברסיטת טורינו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Togliatti Signature.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פלמירו טוליאטי

פלמירו טוליאטי (איטלקית: Palmiro Togliatti, להאזנה (מידעעזרה), 26 במרץ 1893 - 21 באוגוסט 1964) היה מדינאי קומוניסטי איטלקי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בג'נובה למשפחה מהמעמד הבינוני ולמד לימודים הומניים באוניברסיטת טורין[1]. קיבל השכלה במשפטים באוניברסיטת טורינו, שירת כקצין ונפצע במלחמת העולם הראשונה והפך למורה בטורינו. החל בשנת 1922 ערך טוגליאטי את העיתון איל קומוניסטה ובאפריל 1924 הפך לחבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. אחרי המלחמה הוא הצטרף לקבוצה שסבבה סביב אנטוניו גראמשי ועיתונו "L'Ordine Nuovo" (הסדר החדש) בטורינו. בשנת 1919 ייסד יחד עם גראמשי את העיתון "ל'אורדינה נואובו" והיה לעורכו[1].

הוא היה ממייסדי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, ולאחר שגראמשי נכלא בידי בניטו מוסוליני, היה למנהיג המפלגה עד מותו.

בזמן שהשתתף בישיבת האינטרנציונל הקומוניסטי (קומינטרן) במוסקבה בשנת 1926, אסר מוסוליני את קיומה של המפלגה הקומוניסטית, וכמעט כל מנהיגיה פרט לטוגליאטי נעצרו. בשנות השלושים נאלץ טוליאטי לגלות מאיטליה, והוא שהה במשך 15 שנה במוסקבה, נשא את השם ארקולה ארקולי, והיה לידידו של סטלין. לאחר שחרור איטליה בשנת 1944 שב טוליאטי לארצו ונתמנה לשר בלי תיק[2]. בדצמבר 1944 התמנה טוליאטי לסגן ראש הממשלה[3]. ביוני 1945 התחזקה המפלגה הסוציאליסטית וטוליאטי, הקומוניסט, מונה לשר המשפטים[4].

תחת הנהגתו התחולל במפלגה "מהפך סאלרנו" שהתמקד בתמיכת המפלגה ברפורמות דמוקרטיות באיטליה ובזניחת המאבק האלים לסוציאליזם. כתוצאה מכך נעה המפלגה ימינה במפה הפוליטית ופורקו גדודי הפרטיזנים החמושים שהמפלגה שלטה בהם.

ב- 14 ביולי 1948 נפצע טוגליאטי קשה על ידי פשיסט צעיר, ועובדים הכריזו על שביתה ברחבי איטליה במחאה.[5]

מנהיגותו של טוליאטי הביאה את המפלגה הקומוניסטית למעמד המפלגה הגדולה באיטליה, והמפלגה הקומוניסטית (שאיננה מפלגת שלטון) הגדולה באירופה. על אף שמעולם לא הרכיבה המפלגה את הממשלה, היא נחלה הצלחה רבה בבחירות המוניציפליות והשיגה כוח רב.

טוליאטי נפטר באוגוסט 1964 ונקבר בהלוויה חילונית, רבת משתתפים, בה הונפו עשרות אלפי דגלים אדומים[6].

העיר הרוסית סטברופול, שבה סייע טוליאטי בהקמת מפעלי הרכב אווטוואז (AutoVAZ) (לאדה) בשיתוף עם פיאט האיטלקית, נקראה "טוליאטי" על שמו משנת 1964, שנת מותו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פלמירו טוליאטי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 לפני משבר מדיני באיטליה, הצופה, 7 במאי 1947
  2. ^ דונאלד בל, רוחות חדשות בקריית הואתיקן, משמר, 31 באוגוסט 1944
  3. ^ ממשלתו החדשה של בונומי, דבר, 11 בדצמבר 1944
  4. ^ חבלי הממשלה החדשה באיטליה, דבר, 18 ביוני 1945
  5. ^ Editors of Encyclopaedia Britannica, ENCYCLOPAEDIA CRITANNICA, Palmiro Togliatti Italian politician
  6. ^ רומא לבשה אדום, מעריב, 26 באוגוסט 1964
    הלווית טוליאטי ברומא ברוב עם, חרות, 26 באוגוסט 1964