פקודת מאכל כשר לחיילים

פקודת מאכל כשר לחיילים, התש"ט-1948
פרטי החוק
תאריך חקיקה	25 בנובמבר 1948
תאריך חקיקה עברי	כ"ג בחשוון תש"ט
גוף מחוקק	מועצת המדינה הזמנית
חוברת פרסום	עיתון רשמי-מועצת המדינה הזמנית, מס' 34, תוס' א', עמ' 62
משרד ממונה	משרד הביטחון והמשרד לשירותי דת
מספר תיקונים	0
נוסח מלא	הנוסח המלא

פקודת מאכל כשר לחיילים, התש"ט-1948 היא פקודה המחייבת לספק מזון כשר לחיילי צה"ל היהודים, ומהווה את הבסיס החוקי לכל כללי הכשרות בצה"ל, ובראשם הוראות הפיקוד העליון בנושא זה^[1] ופקודת מטכ"ל העוסקת בכך.^[2]

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקודה פורסמה על ידי מועצת המדינה הזמנית בעיתון רשמי ב-26 בנובמבר 1948, וניתן לה תוקף למפרע מ-18 בנובמבר.^[3] בדומה ליתר חוקי מועצת המדינה הזמנית, היא קרויה פקודה ולא חוק.

מועצת המדינה הזמנית חוקקה 52 פקודות ותקנות שעת חירום,^[4] ומאז כמעט כולן בוטלו או הוחלפו. פקודת מאכל כשר לחיילים נמנית עם הפקודות המעטות שנותרו בתוקף, ומאז שנחקקה לא שונתה.

הוראות הפקודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זו פקודה קצרה מאוד, בת ארבעה סעיפים קצרים, שהעיקרי שבהם קובע "לכל החיילים היהודים בצבא הגנה לישראל יש להבטיח מאכל כשר". סעיף נוסף קובע: "שר הביטחון ושר הדתות ממונים על ביצוע פקודה זו." הסמכות שניתנה לשר הדתות נתונה כעת לשר לשירותי דת.

בפסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פקודת מאכל כשר לחיילים נמצאת במרכזה של עתירה לבג"ץ של עמותת הפורום החילוני,^[5] המבקשת לאפשר לחיילים להחזיק ולצרוך חמץ בפסח בבסיסי צה"ל ומתקניו, ובלבד שלא יעשו כן בשטחים המיועדים לאכילה ולהכנת מזון בבסיסים.^[6] טרם ניתן פסק דין בעתירה.