מועצת המדינה הזמנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מועצת המדינה הזמנית
Emblem of Israel alternative blue-gold.svg
מדינה ישראלישראל ישראל
ממשלות הממשלה הזמנית
תקופת כהונה 15 במאי 194814 בפברואר 1949
(39 שבועות ו־3 ימים)
הנהגה
נשיא המועצה חיים ויצמן
יושב ראש המועצה יוסף שפרינצק
ראש הממשלה דוד בן-גוריון
הרכב
Israeli Provisional State Council Composition.svg
סיעות הקואליציה
מספר חברי הקואליציה
30 / 37
סיעות האופוזיציה
מספר חברי האופוזיציה
7 / 37
מפלגת השלטון מפא"י
חיים ויצמן נואם במועצת המדינה הזמנית
שלט בכניסה לבית וילהלם אברלה ששימש כלשכת ראש הממשלה בתל אביב

מועצת המדינה הזמנית הייתה הגוף המחוקק הראשון של מדינת ישראל, החל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. המועצה היא המשכה של מועצת העם - גוף שהוקם על-ידי ההנהלה הציונית כחלק מן ההכנות להקמת המדינה. המועצה תפסה את מקומה של המועצה המלכותית הבריטית, בה חוקקו חוקי ארץ-ישראל המנדטורית באמצעות דבר המלך במועצה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, בה נכתב:

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.

מיד לאחר הכרזת העצמאות פרסמה המועצה מנשר הקובע את מעמדה כגוף המחוקק, מבטל את הספר הלבן משנת 1939 ואת ההגבלות על העלייה[1], וכן קובע כי כל חוק שהיה בתוקף עד אותה עת יישאר בתוקפו כל עוד לא בוטל ביד המועצה[2].

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט נמנו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה העיקרי של מועצת המדינה הזמנית היה לנסח חוקה זמנית, חוקי ייסוד וקביעת שיטת הבחירות. לצורך כך הוקמה "ועדת החוקה"[3]. הוועדה הציגה בנובמבר 1948 את הכללים לבחירת הנשיא והרכבת הממשלה באופן דמוקרטי, כללים שכונסו ב"חוק המעבר"[3]. אחת ההחלטות החשובות אותה קיבלה מועצת העם הייתה בדבר שיטת הבחירות לאסיפה המכוננת. שיטת הבחירות היחסית שהייתה מבוססת על המסורת של המוסדות הציוניים, הייתה אמורה להיות בשימוש חד פעמי לצורך קיום הבחירות הללו בלבד. כאשר על דעת הכל הוסכם כי שיטת הבחירות "הקבועה" תיקבע במסגרת חוקת המדינה[4].

במסגרת הדיונים על "חוק המעבר" עלתה ההצעה כי תפקיד הכנסת הראשונה יוגבל לקבלת חוקת ייסוד למדינת ישראל, וכי תקופת כהונתה תוגבל לשנתיים בלבד. שתי ההצעות נדחו והמועצה קיבלה את דעתו של ראש הממשלה בן-גוריון, כי אין היא, המועצה הזמנית, מוסמכת להטיל תפקידים והגבלות על האסיפה המכוננת[5]. בפועל באספה המכוננת, שהפכה לכנסת הראשונה, התפתח ויכוח האם יש עליה חובה לחוקק חוקה לישראל[6]. בסופו של דבר החליטה הכנסת, ב-13 ביוני 1950, שלא לכונן חוקה מיידית. תחת זאת הוחלט לחוקק חוקי יסוד שיצטרפו לכדי חוקה בבוא הזמן, כהצעתו של ח"כ יזהר הררי[7].

חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות")[8].

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת[9]. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר[10]. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה[11].

זמן קצר לפני שסיימה את תפקידה, אושרה על ידי מועצת המדינה הזמנית, ב-11 בפברואר 1949, "פקודת החנינה הכללית לאסירים ועצירים", כל האסירים שנכלאו בתקופת המנדט קיבלו חנינה למעט אנשים שהורשעו ברצח[12].

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב מועצת המדינה הזמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי מועצת המדינה הזמנית, כפי שפורסמה בנוסח הראשון של פקודת סדרי השלטון והמשפט (לאחר מכן חלו שינויים ברשימה זו):

מועצת המדינה הזמנית
סיעה מושבים במועצה
מס' חברים
נשיא המועצה: חיים ויצמן
יושב ראש המועצה: יוסף שפרינצק
מפלגת פועלי ארץ ישראל 10
10 / 37
דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי, מאיר ארגוב, אליהו דובקין, גולדה מאיר, אליעזר קפלן, אברהם קצנלסון, דוד רמז, מרדכי שטנר, משה שרת
מפלגת הפועלים המאוחדת 5
5 / 37
מרדכי בנטוב, צבי לוריא, נחום ניר-רפאלקס, אהרן ציזלינג, ברל רפטור
הציונים הכלליים 4
4 / 37
דניאל אוסטר, אליהו ברלין, פרץ ברנשטיין, יצחק גרינבוים
המפלגה הפרוגרסיבית 3
3 / 37
אברהם גרנות, משה קול, פנחס רוזן
ברית הציונים הרוויזיוניסטים 3
3 / 37
הרצל רוזנבלום, צבי סגל, בן-ציון שטרנברג
המזרחי 3
3 / 37
זאב גולד, יהודה לייב פישמן מימון, דוד צבי פנקס
הפועל המזרחי 2
2 / 37
זרח ורהפטיג, משה שפירא
אגודת ישראל 2
2 / 37
יצחק מאיר לוין, מאיר דוד לוינשטיין
פועלי אגודת ישראל 1
1 / 37
קלמן כהנא
המפלגה הקומוניסטית הישראלית 1
1 / 37
מאיר וילנר
התאחדות התימנים בישראל 1
1 / 37
סעדיה כובשי
ספרדים ועדות מזרח 1
1 / 37
בכור-שלום שטרית
ויצו 1
1 / 37
רחל כהן-כגן
תמונת חברי המועצה

בגלל הקושי של חברי מועצת המדינה הזמנית להגיע לישיבות המועצה במקום מושבה בתל אביב בתנאי המלחמה ששררו בארץ, מונו גם 27 ממלאי מקום:

משה אונא, אריה אופיר, בבה אידלסון, זאב איסרזון (און), יהודה בורלא, מאיר בר-אילן (ברלין), דוד בר-רב-האי (בורובוי), יחיאל דובדבני, מנחם הגר, מאיר הרטמן, יזהר הררי, עמי אסף (וילקומיץ), משה טצה, אידוב כהן, ישראל כהן, יונה כסה (קוסוי), רחל כצנלסון, שמואל למברגר, יעקב לנדאו, אליהו מזור, יהודה משאט, מרדכי נורוק, אברהם סטופ, דניאל סירקיס, יוסף סרלין, יעקב רובין, קופל שוורץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]