פרדינאן בויסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פרדיננד בואסון)
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פרדינאן אדוארד בויסון
Ferdinand Édouard Buisson
Ferdinand Buisson (1841-1932).jpg
לידה 20 בדצמבר 1841
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בפברואר 1932 (בגיל 90)
טיילואה-סנט-אנטואן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת
השכלה
  • תיכון קונדורסה
  • הפקולטה לאמנויות של פריז (1891) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי, פרופסור, איש חינוך, פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • חבר האספה הלאומית הצרפתית (19021924)
  • נשיא (19141926)
  • נשיא (19021906) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Radical-Socialist and Radical Republican Party עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרדינאן אדוארד בויסוןצרפתית: Ferdinand Édouard Buisson,20 בדצמבר 1841 בפריז - 16 בפברואר 1932 בטיילואה- סנט אנטואן, צרפת) היה איש חינוך ופוליטיקאי צרפתי שוחר שלום, פילוסוף בהכשרתו. השתייך למפלגה הרדיקל-סוציאליסטית בצרפת. פרדינאן בויסון ניהל את הליגה לחינוך בצרפת משנת 1902 עד שנת 1906 (ניהל את החינוך היסודי). ואת הליגה לזכויות האדם משנת 1914 עד שנת 1926.בשנת 1927 הוענק לו פרס נובל לשלום יחד עם הגרמני לודוויג קווידה

בויסון היה יושב ראש האיגוד הלאומי של החושבים החופשיים. בשנת 1905 היה יושב ראש הוועדה הפרלמנטרית ליישום הפרדת הדת מהמדינה.

בעת המאבקים שלו למען חינוך חופשי מהדתות הממוסדות, בין השאר, באמצעות הליגה למען החינוך, טבע בויסון את המונח "חילוניות"

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדינאן בויסון נולד ב-1841 בפריז, כבנו של השופט הפרוטסטנטי, ממוצא נורמדני פייר ביוסון, ושל אשתו הצעירה ממנו בעשרים ותשע שנים, אמלי-אדל דה ריבוקור, בתו של אורג פיקרדי. האב כיהן כשופט בבית המשפט בעיר סנט אטיין.

לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנך בילדותו ברוח הכנסייה הרפורמיתהצפתית. בואסון למד במכללה ד'ארז'נטאן ובבית ספר תיכון בסנט אטיין, אך עזב את בית הספר בגיל שש-עשרה כדי לסייע לפרנסת המשפחה אחרי מות אביו. לבסוף הוא סיים לימודי התיכון בתיכון קונדורסה בפריז ואחר כך סיים תואר ראשון באוניברסיטת פריז. בהמשך עבר מבחנים להסמכה להוראת פילוסופיה. מאוחר יותר, בגיל חמישים ואחת, עשה דוקטורט בספרות.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1866, שלא היה מוכן להישבע אמונים לקיסר, וכתוצאה מכך לא הצליח למצוא משרה, ומצא מקלט בשווייץ כפרופסור באקדמיה בנשאטל. בשנה שלאחר מכן השתתף בקונגרס ז'נבה, אותו קונגרס שהקים את "הליגה הבינלאומית". החל משנת 1867 הוא השתתף בשלוש ועידות בינלאומיות של הליגה לשלום ולחופש. בקונגרס האחרון בלוזאן ב־1869 הוא נשא נאום. בינתיים, הוא ניסה להקים כנסייה פרוטסטנטית ליברלית ומשך איתו את הכמרים ז'ול סטג ופליקס פקו. ברגע שהרפובליקה השלישית הוקמה בצרפת חזר לשם והיה מעורב באופן פעיל ביוזמות פוליטיות וחברתיות של עיריית הרובע ה -17 של פריז.

בדצמבר 1870 הוא הפך למנהל בית היתומים העירוני ה -17 שהיה בית היתומים הראשון, אשר הפך מאוחר יותר לבית היתומים של המחוז סן. הוא סירב ללמד את מקצוע הפילוסופיה משום שהתלהב לעבוד למען הילדים העניים ביותר. הוא מונה למפקח על החינוך היסודי בפריז על ידי ז'ול סימון, שר החינוך ברפובליקה השלישית, אך בגלל נאומיו וחוברותיו, בפנייה למערכת החינוך החילוני, הואשם באספה הלאומית על חוסר כבוד לכתבי הקודש ובעקבות הסערה הכללית שהתחוללה התבקש להתפטר. מתוך דאגה לעתידם של הילדים בבית היתומים, הוא קשר עם הפילנתרופ ז'וזף גבריאל פרבו וסידר את ילדי בית היתומים שניהל בבית היתומים שייסד פרבו בסמפווי, במחוז אואז. בשנת 1880 הוא מינה את פול רובן כמנהל בית היתומים. בין השנים 1879 ל־1896 התמנה בויסון על ידי ז'ול פרי יורשו של ז'ול סימון, למנהל מערכת החינוך היסודי. בשנת 1890, התמנה ביוסון לפרופסור לחינוך בסורבון. הוא פיקח על עבודת הכתיבה והתכנון של חוקי החילוניות. בשנת 1905, הוא היה יושב ראש הוועדה הפרלמנטרית שכתבה את הטקסט בנושא חוק ההפרדה של הכנסייה ושל המדינה.

פרשת דרייפוס הציתה את רצונו של בויסון להיכנס לפוליטיקה. בשנת 1898, בתמיכתו של אלפרד דרייפוס, השתתף בויסון ביצירת הליגה הצרפתית לזכויות האדם, שבה הוא היה נשיא בשנים 19131926 וסגן נשיא בין השנים 19021914. בשנים 19191924, תמך במיוחד בחסידי החינוך המקצועי ובזכות הצבעה חובה לנשים. בויסון דגל בזכות הבחירה של הנשים, שלא כמו רוב הרדיקלים. כאשר הצעתו של פול דיסוסואה על זכות ההצבעה של הנשים נבדקה בוועדה פרדינאן בויסון היה המדווח בוועדה זו. אך הצעת החוק נדחקה לתחתית סדר היום של ועדת ההצבעה. נשיאת הוועדה קבעה כי חשוב להפריד את שאלת הקולות לנשים מהשאלה החשובה יותר של ייצוג יחסי, שנחשבה קודם. כמה חודשים לאחר מותו של פול דוסאוסוי בואסון הגישה דו"ח נפרד על זכות הצבעה של נשים ב-16 ביולי 1909,הדו"ח שהגיש בויסון תמך בהצעתו של פול דיסוסואה במתן זכות הצבעה לנשים[1].

כאשר בויסון חזר ללשכה הוא מתח ביקורת על חוזה ורסאי במכתב פתוח מיום 23 במאי 1919, אך בפרסומים אחרים ובנאומים אישר את חבר הלאומים ככלי מעשי במאמץ להשגת שלום בין-לאומי. בתקווה לאחד את קבוצות השמאל, להצעיר את המפלגה הרדיקלית ולזכות בתמיכה במדיניות החינוכית שלו, הוא הקים את הליגה של הרפובליקה בשנת 1921. הארגון החדש לא מנע את התבוסה בבחירות 1924 הוא פרש לגמלאות-סנטוי-סנט-אנטואן באואיז שם הוא נעשה חבר מועצת העיר ואפילו ניסה, ללא הצלחה, להשיג גיבוי רדיקלי-סוציאליסטי למושב הסנאט האזורי.

פרדינאן בויסון היה גם הקבלן הראשי לפרויקט עריכה יוצא מן הכלל, ה"דיקן של הפדגוגיה וההדרכה", על כתיבתו הוא הקיף את עצמו ביותר מ -350 עובדים. המהדורה הראשונה פורסמה על ידי הוצאת אשט בין השנים 1882- 1887. מהדורה חדשה פורסמה בשנת 1911. הוא לא היה רק אחראי על העריכה, בויסון כתב ערכים כגון חילוניות, אינטואיציה ותפילה. המילון שלו נחשב ל"מקרא" של מערכת החינוך החילונית הרפובליקנית, והציג את הרעיון של תחליף דתי חילוני . שר החינוך וינסאן פיליון שהיה אחד מתלמידיו תמך מתחילת חבר הלאומים. לאחר מכן בואסון הקדיש את עצמו להתקרבות הצרפתית-גרמנית, בייחוד לאחר כיבוש חבל הרוהר ב-1923 והוא הזמין פציפיסטים גרמנים לפריז.

הוא זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1927 עם הפרופסור הגרמני לודוויג קווידה[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרדינאן בויסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ferdinand Buisson (1841-1932) | Musée virtuel du Protestantisme, www.museeprotestant.org
  2. ^ James F. McMillan, France and Women, 1789-1914: Gender, Society and Politics, Psychology Press, 2000. (באנגלית)