פרדריק דיליוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרדריק דיליוס
לידה 29 בינואר 1862
ברדפורד, יורקשייר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 ביוני 1934 (בגיל 72)
גרה-סור-לואן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה סארי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג, בית ספר ברדפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ילקה רוזן (19031934) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1925) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.delius.org.uk
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פרדריק דיליוס - 1912. צויר על ידי אשתו ילקה רוזן.

פרדריק דיליוס (Frederick Delius; ‏29 בינואר 186210 ביוני 1934) היה מלחין בריטי.

הוריו של דיליוס היגרו מגרמניה לבריטניה בשנת 1850 והתיישבו בעיר ברדפורד ופתחו עסק למסחר צמר. הוא היה הילד הרביעי מבין 14 ילדים ובצעירותו נקרא פריץ. אביו ייעד אותו לעסוק בעסק המשפחתי אך לא מנע ממנו חינוך מוזיקלי. לאחר סיום לימודיו החל דיליוס לעסוק בעסק המשפחתי ונשלח לפריז ונורווגיה שם יצר קשרים שהשפיעו על כתיבת המוזיקה שלו.

דיליוס באמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להשתחרר מהשפעת אביו ביקש ממנו דיליוס לנסוע לפלורידה ולהתבסס שם כמגדל תפוזים. בשנת 1884 התיישב דיליוס בחווה לגידול תפוזים ליד העיר ג'קסונוויל. באותה תקופה מצא את הזמן להלחנה ונעזר בשיעורים לקומפוזיציה שקיבל מתומס וורד, מוזיקאי מוכשר מפלורידה. את רישומיו מהחווה בפלורידה ובתוך זה שיריהם של העובדים השחורים העלה בסוויטה לתזמורת פלורידה. בשנת 1961 הועבר בית החווה בו התגורר דיליוס לאוניברסיטת ג'קסונוויל ומאז נערך שם מדי שנה פסטיבל מיצירות דיליוס. בסוף התקופה בארצות הברית עבר דיליוס לניו יורק שם לימד מוזיקה. לאחר שאביו הסכים שימשיך בדרכו המוזיקלית חזר דיליוס לאירופה.

בחזרה לאירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1886 שב דיליוס לאירופה ובתמיכת אביו נכנס לקונסרבטוריון של לייפציג שם יצר קשר עם אדוארד גריג. דיליוס חזר לפריז ושם נהל אורח חיים בוהמי והרבה להלחין. בין ידידיו היו גוגן, סטרינדברג ואדוורד מונק. בתקופה זו נדבק בעגבת, מחלה שהעכירה את שנותיו האחרונות.

ב-1897 נישא לציירת ילקה רוזן והזוג עבר להתגורר בכפר גרז-סור-לואן במרכז צרפת שם התגורר עד מותו למעט בתקופת מלחמת העולם הראשונה שבה שהו בבריטניה.

ב-1907 פגש דיליוס במנצח תומאס ביצ'ם שהתלהב מיצירותיו ועשה הרבה להתפשטות המוניטין של דליוס בבריטניה שם הוא פופולרי על אף שרוב שנותיו חי מחוץ לבריטניה.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו האחרונות החל דיליוס לסבול מסיבוכי העגבת שבה לקה בצעירותו (עגבת שלישונית הפוגעת במערכת העצבים). הופיע שיתוק מתקדם וירידה בראייה עד כדי עיוורון. הוא הפסיק להלחין. אחד המעריצים שלו, מלחין צעיר בשם אריק פנבי (אנ') התנדב לעזור לו ולרשום בשבילו את התווים. דיליוס הצליח להכתיב לו מספר יצירות ובתוכם שיר קיץ. פנבי כתב ספר על תקופתו עם דיליוס ואף הופקה על כך סידרה ב-BBC בבימויו של קן ראסל. דיליוס נפטר ב-1934 ממחלת העגבת[1]. אשתו נפטרה שנה לאחר מכן והם הועברו לקבורה בבריטניה.

יצירותיו של דיליוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיליוס חיבר 6 אופרות, סוויטות לתזמורת, יצירות ווקליות וקאמריות. מבין יצירותיו הידועות ישנם:

  • הסוויטה פלורידה (1887) בה הצליח להעלות את רשמיו מתקופת שהותו בחוות התפוזים בפלורידה. הוא הושפע מתחושת הבדידות ומשירי עובדי המטע השחורים. פרקי הסוויטה הם: שחר היום, ליד הנהר, שקיעה ובלילה. בסוויטה כלול ריקוד מפורסם של דיליוס בשם לה קאלינדה אותו שילב אחר כך באופרה קואנגה.
  • בהישמע קול הקוקייה הראשונה באביב - היצירה המפורסמת ביותר של דיליוס. הוא השתמש כאן בשיר עממי נורווגי שעובד לפסנתר בידי מורו הרוחני אדוארד גריג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרדריק דיליוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Don C. Gillespie. (1996). The Search for Thomas F. Ward, Teacher of Frederick Delius. University Press of Florida. p.4. ISBN 978-0813013985