תפוז

תפוז
עץ תפוז עם תפוזים בהר הזיתים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	סבוננאים
משפחה:	פיגמיים
סוג:	הדרים
מין:	תפוז
שם מדעי
Citrus x sinensis

קטיף תפוזים בפתח תקווה (1930)

תפוז (ראשי תיבות של תפוח זהב; שם מדעי: Citrus × sinensis) הוא מין של עץ מסוג הדרים. התפוז הוא אחד מפירות ההדר הנפוצים ביותר. הוא עגול, וצבעו כתום. לרוב, השם "תפוז" יתייחס לפרי, והעץ ייקרא "עץ התפוז".

אטימולוגיה

עצי תפוז הובאו לארץ ישראל לפני מאות שנים, ככל הנראה בידי סוחרים פורטוגליים, ומכאן נגזר שמם הערבי "בֻּרתֻקאל" (برتقال) - שיבוש של המילה פורטוגל. בראשית המאה ה-20 כונה הפרי בעברית בפי ראשוני המתיישבים תפוח זהב בשל דמיונו לתפוח עץ וצבעו הזהוב. השם ניתן לו גם בהשראת הכתוב: "תַּפּוּחֵי-זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי, כ"ה, י"א) אף שבמקור הכוונה היא לתפוחים מלאכותיים העשויים זהב. בשנות ה-30 הציע הבלשן יצחק אבינרי לאמץ את ראשי התיבות תפו"ז – תפוח זהב. חידוש המילה תפוז גרר אחריו התנגדות רבה בקרב מחדשי השפה העברית. במקרה זה ההתנגדות לא נבעה בגלל משמעות המילה, בדומה לעגבנייה, אלא בגלל השימוש בהלחם בסיסים (צירוף של שתי מילים למילה אחת כגון מחזמר ורמזור) ביצירת המילה - דרך תצורה שלא הייתה מקובלת אז, והחידוש נתפס כבלתי טבעי לשפה העברית. .

מקור השם Orange, "אורנג'" באנגלית הוא משם הפרי בספרדית Naranja, שמגיע מן השם נה ראנג'י בסנסקריט.

היסטוריה

לדעת רוב החוקרים מקורו של התפוז בהכלאה בין פומלה (Citrus maxima) לבין מנדרינה (Citrus reticulata). שני פירות הדר אלה מקורם בסין.^{[דרוש מקור]}

השערה אחרת למוצא התפוז טוענת כי פרי החושחש, החמוץ והמריר למדי יחסית לזני תפוז מודרניים, הוא פרי התפוז המקורי. לא ברור לחלוטין האם החושחש הוא אכן הפרי המקורי, וייתכן כי לא קיים זן מקורי של תפוז בר.

גידול העץ

גידול התפוז זקוק לאקלים חמים. החשש המרכזי הוא מפגיעת קור שעשויה להביא לחיסול מטע תפוזים שלם. דבר זה עשוי להתרחש לקראת סיום תקופת גידול הפרי מכיוון שהתפוז מסיים את התפתחותו בזמן הסתיו או החורף. עצי תפוז גדלים באקלים סובטרופי ובאקלים ים-תיכוני ונפוצים בכל רחבי העולם.

בעולם

לפי נתוני FAOSTAT, המגדלות המרכזיות של תפוזים בעולם בשנת 2005 היו (בטונות):

	מדינה	טונות
1.	ברזיל	17,804,600
2.	ארצות הברית	8,266,270
3.	מקסיקו	3,969,810
4.	הודו	3,100,000
5.	איטליה	2,533,535
6.	סין	2,412,000
7.	ספרד	2,149,900
8.	איראן	1,900,000
9.	מצרים	1,789,000
10.	אינדונזיה	1,311,703

במדינות הים התיכון

האקלים הים תיכוני מתאים ביותר לגידול תפוזים ואכן הגידול נפוץ במדינות הים התיכון ובמדינות אחרות בהן יש אקלים מסוג זה. המותג "תפוזי ג'אפה" מיפו נמכר למגדלים בצפון אפריקה ובספרד.

בארץ ישראל ובמדינת ישראל

בארץ ישראל ובמדינת ישראל קיימים פרדסים באזורים לחים אך כמות הפרדסים בכלל והתפוזים בפרט מתמעטת משנה לשנה בעיקר^{[דרושה הבהרה]} מסיבות של כדאיות כלכלית. בישראל היו עד שנות ה-70 420,000 דונם של פרדסים לגידול תפוזים, שהצטמצמו בימינו^{[דרושה הבהרה]} ל-175,000 דונם. המותג הארץ-ישראלי (ומאוחר יותר גם ישראלי) "תפוזי ג'אפה" (על שם יפו) נחשב אז והיום לסמל של איכות.

הפרי

תפוז

ערך תזונתי ל-100 גרם
מים	86.75 ג'
קלוריות	47 קק"ל
חלבונים	0.94 ג'
פחמימות	11.75 ג'
פחמימות זמינות	11.3 ג'
שומן	0.12 ג'
כולסטרול	0 מ"ג
ויטמינים	‏
‑ ויטמין A	11 מק"ג
‑ ויטמין B1	0.087 מ"ג
‑ ויטמין B2	0.04 מ"ג
‑ ויטמין B3	0.282 מ"ג
‑ ויטמין C	53.2 מ"ג
ברזל	0.1 מ"ג
סידן	40 מ"ג
אשלגן	181 מ"ג
סיבים תזונתיים	2.4 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני

טעמו של התפוז נע בין מתוק לחמוץ. את טעמו החמוץ מעניקה לו, כמו לכל פירות ההדר, החומצה הציטרית. לרוב, אוכלים את התפוז כאשר הוא מקולף וטרי, או שסוחטים אותו ושותים את מיצו. לתפוז קליפה מרירה אשר לרוב לא נעשה בה שימוש, אך במאכלים מסוימים היא משמשת כחומר טעם או כקישוט, ויש המייחסים לקליפה סגולות בריאותיות (היא עשירה בוויטמינים ומינרלים) והלבנת שיניים. היא יכולה לשמש גם להכנת ריבה, או חטיף מתוק (קליפות תפוזים מסוכרות). הקליפה מורכבת משני חלקים או מרקמים: שכבה לבנה דקיקה העוטפת את הפרי ונקראת לבנה (החלק הפנימי של הקליפה) ובלועזית: אלבדו ושכבת הקליפה החיצונית שהיא מחוספסת עד גבשושיתית, קשה וכתומה.

• 
  תפוזים בוסריים על העץ
• 
  תפוזים בשלים על העץ
• 
  פירות ופרחי התפוז
• 
  תפוז בצלחת פירות
• 
  מיץ תפוזים

זני ומיני תפוזים

תפוז סיני

תפוז דם

חושחשים

• תפוז מתוק צמח לראשונה בספרד ומאז הוא הפך לזן הנפוץ ביותר. בהתאם לתנאי גידולו, התפוז המתוק צומח בצבעים ובגדלים שונים וברוב המקרים מכיל עשרה פלחים העטופים בציפה דקיקה ולבנה.
• תפוז טבורי הוא מוטציה שנוצרה בשנת 1820בפרדס של תפוזים מתוקים במנזר בבאהיה שבברזיל. בשנת 1870 הועבר חלק מהמקור לריברסייד, קליפורניה, ונוצר שוק חדש ברחבי העולם. המוטציה יצרה פרי דיפלואיד (תאום), כאשר תפוז קטן יותר נמצא בתוך הפרי החיצוני, קרוב לגבעול. מהצד החיצוני, משאיר התאום הקטן והלא מפותח מבנה דמוי טבור אדם בראש הפרי. מכאן מקורו ה"פרוזאי" של השם בערבית: "אָבּוּ-סרה". תפוזים טבוריים כמעט תמיד נטולי גרעינים, מקדימים בהבשלתם (כבר בתחילת החורף) ונוטים להיות גדולים מהתפוזים המתוקים. בישראל החלו לגדל את זן הטבורי במאה ה-21.
• תפוז ולנסיה הוא אחד מהתפוזים המתוקים המשמשים לסחיטת מיץ, הוא בעל קליפה דקה. הוא פותח על ידי האגרונום ויליאם וולפסקיל (William Wolfskill) בדרום קליפורניה במאה ה-19. זהו זן מאוד פופולרי של התפוז, במיוחד בעת שזן התפוז הטבורי אינו בעונת הגידול שלו. קליפתו הדקה אך החסינה מאפשרת לו הישרדות טבעית, במקום קריר, עד לחודשי הקיץ.
• תפוז דם מאופיין בצבע אדום וכאשר הוא נסחט מיצו אדמדם בדרך כלל. תפוז דם גדול יותר ממנדרינה ופחות מתוק.
• תפוז שמוטי - מוכר גם כ"תפוז ג'אפה". זוהי מוטציה של זן ארצישראלי בשם "בלדי" מן המאה ה-19. השמוטי הוא תפוז מתוק הנקטף בישראל מדצמבר ועד מאי.
• תפוז סיני (מסווג כמין Citrus japonica בסוג הדרים או כסוג Fortunella במשפחת הפיגמיים) הוא פרי וצמח ננסי, וכשמו, מקורו אכן בסין, ומשם גם שמו הלועזי קומקוואט (kumquat), הנובע מההגייה הקנטונזית "גאם-גוואט" (מנדרינית: jīnjú, מילולית "תפוז זהב"). קליפתו רכה, ובשל המרירות שלו והחמיצות העזה, הוא משמש בעיקר להכנת ריבות, רטבים וממתקים.
• חושחש (Citrus aurantium) - מין של תפוז מר, אינו אכיל, אך משמש לרקיחת מרמלדה, הכנת ליקרים והפקת שמן אתרי.

קישורים חיצוניים

• מי רוצה תפוח זהב?, נאמן למקור, הספרייה הלאומית
• תפוז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• המועצה לשיווק פרי הדר
• מי המציא את התפוז?, באתר האקדמיה ללשון העברית, 13 בספטמבר 2011
• משה גלעד, השמועות על מות התפוז הישראלי היו מוקדמות, באתר הארץ, 21 בינואר 2019
• יעקב פרנקו, כל האמת על תפוזי יפו: תגלית מדעית על מקור איכותם של תפוזיי השמוטי, בלוגספוט: היסטוריה של תפוזי יפו, 2019
• יעקב פרנקו, שדידת השם הגנרי תפוזיי ג'פה, בלוגספוט: היסטוריה של תפוזיי יפו, 2020
• תפוזים, דף שער בספרייה הלאומית