לדלג לתוכן

פרנססק ויניאלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנססק ויניאלס
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 10 בדצמבר 1897
ברצלונה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה אפריל 1951 (בגיל 53) עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה קיצוני
מועדונים מקצועיים כשחקן
שנים מועדונים
1914 - 1927 ברצלונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנססק ויניאלסקטלאנית: Francesc Vinyals, לעיתים נודע בשם הספרדי "פרנסיסקו ויניאלס", Francisco Viñals; ‏18971951) היה כדורגלן ספרדי-קטלאני ששיחק כקיצוני. בין 1914 ל-1927 שיחק במדי ברצלונה והיה מהשחקנים הבולטים בה. ויניאלס, שהיה שחקן נמוך באופן יחסי, נודע בשל המהירות הרבה שלו ויכולת הכדרור הטובה שלו. לעיתים כונה "ויניאלטס".

ויניאלס שיחק בברצלונה בין 1914 ל-1927, בתקופה בה בלטו שחקנים כגון פאולינו אלקנטרה, ז'וזפ סמיטייר, ריקרדו זאמורה, פליקס ססומגה, אמילי סאז'י-ברבה ופרנץ פלאטקו. ב-5 במרץ 1916, במשחק נגד ריאל מדריד שלימים נקרא בכינוי "הקלאסיקו" ונערך בקרר אינדוסטריה, האצטדיון הביתי של ברצלונה, הייתה התוצאה תיקו 0-0 לקראת סיום המשחק. אחד מהאנשים בקהל זעק: "ויניאלטס, 5 דורוס על כל שער שתבקיע!". ויניאלס הבקיע שני שערים, ברצלונה ניצחה במשחק וויניאלס זכה בפרס כספי גדול באופן יחסי לתקופה זו. ב-1 בנובמבר 1917, במשחק נוסף נגד ריאל מדריד, הבקיע שלושער וברצלונה ניצחה 3-1. כבר ב-14 באפריל 1918 נערך לכבודו משחק הוקרה בברצלונה. ברצלונה אירחה את סבדל וניצחה 1-0 משער שלו.

ב-1919 הגיע עם ברצלונה לגמר הגביע הספרדי, שם פגשה את ארנס גצ'ו. ויניאלס כבש את השער הראשון לזכות קבוצתו, ובסיום 90 הדקות הראשונות הייתה התוצאה 2-2. משום כך המשיך המשחק להארכה, אך ברצלונה הפסידה 5-2.[1] העונה הבאה, עונת 1919/1920, הייתה מוצלחת הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית. הוא הצליח לזכות עם ברצלונה בפעם הראשונה בגביע, הודות לניצחון 2-0 על אתלטיק בילבאו בגמר, בו פתח ויניאלס בהרכב.[2] ב-10 הופעות באליפות קטלוניה הבקיע 3 שערים, ובדרך לזכייה בגביע הבקיע שני שערים בשלבים המוקדמים יותר.[3] ויניאלס היה בסגל ברצלונה עת זכתה 3 פעמים נוספות בגביע, אם כי הוא לא השתתף במשחקי הגמר בזכיות אלה. יתר על כן, לקח חלק בזכייה ב-8 אליפויות קטלוניה. ב-1926 פרש ממשחק, וב-19 ביוני 1927 נערך לכבודו משחק הוקרה בלס קורטס, יחד עם השוער רמון ברוגרה. ברצלונה גברה על סנטס 5-2.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]