ז'וזפ סמיטייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'וזפ סמיטייר
שם מלא ז'וזפ סמיטייר אי וילאלטה
תאריך לידה 2 בפברואר 1902
תאריך פטירה 4 במאי 1972 (בגיל 70)
מקום לידה ברצלונה שבקטלוניה, ספרד
עמדה קשר
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1919 - 1932
1932 - 1934
1936 - 1939
ברצלונה
ריאל מדריד
ניס
454 (333)
8 (4)
82 (47)
נבחרת לאומית כשחקן**
1920 - 1936
1920 - 1931
נבחרת קטלוניה בכדורגל קטלוניה
נבחרת ספרד בכדורגל ספרד
21 (15)
21 (2)
קבוצות כמאמן
1936
1942
1944 - 1947
אתלטיקו מדריד
ניס
ברצלונה

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

ז'וזפ סמיטייר אי וילאלטהקטלאנית: Josep Samitier i Vilalta; ‏2 בפברואר 1902 - 4 במאי 1972) היה כדורגלן ומאמן ספרדי-קטלאני ששיחק במדי ברצלונה, ריאל מדריד וניס ובמדי נבחרות  קטלוניה ו ספרד. לאחר קריירת המשחק, אימן את אתלטיקו מדריד, את ניס ואת ברצלונה, וכן שימש כצייד הכשרונות של ברצלונה ושל ריאל מדריד.

בזמן ששיחק בברצלונה הבקיע סמיטייר 333 שערים, ובכך ניצב במשך שנים במקום השני, אחרי פאולינו אלקנטרה, כמלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים, עד שליונל מסי עבר אותו במאה ה-21. כשחקן אייש את עמדת הקישור וכונה "הקוסם" או "הלובסטר" עקב סגנון הבעיטה שלו. כמאמן, הוביל סמטייר את ברצלונה לאליפות הליגה הספרדית ב-1945 וכצייד כשרונות הביא לברצלונה את לאזלו קובאלה שהצטיין במדיה. למרות זאת, הוא הואשם על שפעל כסוכן כפול בזמן ניסיונות הקבוצה להחתים את אלפרדו די סטפנו, ובשנות ה-60 התנהל ויכוח בינו לבין המאמן הלניו הררה. כתוצאה מכך, עזב את ברצלונה לטובת ריאל מדריד. למרות כל זאת - עזיבתו למדריד פעמיים, כשלונו בהחתמת די סטפאנו וידידותו עם פרנסיסקו פרנקו - הוא נותר דמות אגדית בעיני אוהדי ברצלונה, ואף לאחר מותו ב-1972 נערכה לכבודו הלוויה בסדר גודל ענק על ידי המועדון.

רחוב ליד קאמפ נואו בברצלונה נקרא על שמו ב-1993.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני ברצלונה שזכו בגביע ב-1928. משמאל לימין:
עומדים: פורנס (מאמן), מאס, קאסטייו, ליורנס, ולטר, גוסמאן, קרלויה ופלאטקו. יושבים: פיירה, ססטרה, סמיטייר, ארוצ'ה וסאגי.

כשחקן ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני ששיחק בברצלונה, שיחק סמיטייר בקבוצת נוער מקומית. ב-1919, בגיל 17, ערך את הופעת הבכורה שלו ברצלונה. בין חבריו לקבוצה היה אמילי סאגי-ברבה, חבר ילדותו.

ב-1925 היה סמיטייר השחקן בעל המשכורת הגדולה ביותר בספרד. תחת הנהגתו של ג'ק גרינוול, הייתה הקבוצה עם סמיטייר בעידן הזהב שלה. בין 1919 ל-1933 הוא זכה עם ברצלונה בשנים עשר אליפות קטלוניה, חמישה גביעי המלך ואף באליפות לה ליגה הראשונה. סמיטייר הבקיע בארבעה משחקי גמר של גביע המלך, ב-1922, ב-1925, ב-1926 וב-1928.

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1920, יחד עם שחקנים כריקארדו זאמורה ופיצ'יצ'י, היה חבר בסגל נבחרת ספרד במשחקה הראשון אי פעם. עם סמיטייר, זכתה הנבחרת במדליית כסף באולימפיאדת אנטוורפן. במדי הנבחרת הספרדית הבקיע שני שערים ב-21 משחקים.

בנוסף למשחקו בנבחרת ספרד, שיחק גם ב קטלוניה. במדיה הבקיע 15 שערים ב-21 משחקים. נתונים מאותה תקופה אינם מדויקים, ולכן יכול להיות שסמיטייר שיחק ביותר משחקים והבקיע יותר שערים. סמיטייר עזר לנבחרת הקטלאנית לזכות בתחרות בין-אזורית שלוש פעמים במשך שנות ה-20. בגמר הטורניר ב-1924 הבקיע סמיטייר פעמיים בשוויון 4-4 מול נבחרת קסטיליאנית, ובמשחק החוזר הבקיע שער נוסף בניצחון 3-2. משחקו האחרון במדי נבחרת קטלוניה היה משחק הפרידה ממנו, ב-19 בינואר 1936 בלס קורטס.

מדריד וניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מריבה עם הנהלת ברצלונה ב-1933 עבר סמיטייר למועדון הכדורגל של מדריד שם חבר לריקרדו זאמורה. על אף שתקופתו במדריד הייתה קצרה, הספיק סמיטייר לעזור לקבוצה לזכות באליפות לה ליגה בעונת 1932/33 ובגביע ספרד ב-1934.

ב-1936 ניסה סמיטייר את מזלו בקריירת אימון באתלטיקו מדריד. הוא החליף את מאמן הקבוצה באמצע העונה, אך כשל בניסיונו להדריך את הקבוצה ולהישאר בליגה. הקריירה של סמיטייר וכן ירידת הליגה של אתלטיקו עוקבה מחמת מלחמת האזרחים. הוא נעצר על ידי המיליציה, ולאחר שחרורו ברח לצרפת. באוקטובר 1936 הצטרף לניס כשחקן, שם שיחק פעם נוספת עם ריקארדו זאמורה. במדי הקבוצה הצרפתית הבקיע 47 שערים ב-82 משחקים. הוא פרש ממשחק ב-1939, וב-1942 אימן לתקופה קצרה את ניס.

כמאמן וצייד כשרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1944 חזר סמיטייר לספרד והפך למאמנה של ברצלונה. ב-1945 הדריך את הקבוצה לזכייה באליפות הליגה השנייה שלה, ולאחריו לזכייה בקופה דה אורו ארגנטינה. לאחר מכן, היה סמיטייר צייד הכשרונות הראשי בקבוצה, וההצלחה הגדולה ביותר שלו הייתה הבאת לאזלו קובאלה. בנוסף אליו גם החתים את רמון ויז'וורדה האורוגוואיי, לאחר שהבחין בכשרונו במיונאריוס בוגוטה הקולומביאנית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Morbo: The Story of Spanish Football" (2003), Phil Ball. [1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


‏נבחרת ספרד‏ - אולימפיאדת אנטוורפן 1920 - מדליית כסף

 אסדו |  אראטה |  ארטולה |  בלאוסטה |  קרסקו |  אגיסאבל |  אייסגירה |  גונסאלס |  חיל |  אוטרו |  פגאסה |  פטריסיו |  פיצ'יצ'י |  סבינו |  סמיטייר |  סאנצ'ו |  ססומאגה |  סילבריו |  ואיאנה |  חואקין ואסקס |  זאמורה | מאמן: ברו

ספרדספרד