ריאל מדריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ריאל מדריד
Real Madrid
Logo Real Madrid.svg
מידע כללי
שם מלא מועדון הכדורגל ריאל מדריד
בספרדית:
Real Madrid Club de Fútbol
כינוי "Los Blancos" (הלבנים)
"Los Merengues" (המקצפות)
"Los Vikingos" (הוויקינגים)
"El Real" (המלכותיים)
תאריך ייסוד 6 במרץ 1902
אצטדיון סנטיאגו ברנבאו, מדריד
(תכולה: 81,044)
נשיא ספרדספרד פלורנטינו פרס
יו"ר פלורנטינו פרס עריכת הנתון בוויקינתונים
מנכ"ל חוזה אנג'ל סנצ'ז
מאמן צרפתצרפת זינאדין זידאן
ליגה לה ליגה
www.realmadrid.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מחלקות הספורט
של ריאל מדריד
Football pictogram.svg Football pictogram.svg Football pictogram.svg
כדורגל גברים כדורגל גברים ב' כדורגל גברים נוער
Football pictogram.svg Basketball pictogram.svg Basketball pictogram.svg
כדורגל נשים כדורסל כדורסל ב'
מחלקות ספורט סגורות
של ריאל מדריד
Football pictogram.svg Handball pictogram.svg
כדורגל גברים ג' כדוריד
Rugby union pictogram.svg Volleyball (indoor) pictogram.svg
רוגבי יוניון כדורעף גברים

מועדון הכדורגל ריאל מדרידספרדית: Real Madrid Club de Fútbol) הוא מועדון כדורגל ספרדי מהעיר מדריד, אשר נחשב לאחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בעולם, הן מבחינת זכייה בתארים והן מבחינה תדמיתית וכלכלית. המועדון הוקם ב-6 במרץ 1902.

מאז אמצע המאה ה-20, ריאל מדריד נחשבת לאחת הקבוצות הגדולות באירופה. המועדון זכה בליגת האלופות 13 פעמים, יותר מכל מועדון אחר. הקבוצה משחקת בלה ליגה מאז הקמתה, וזכתה באליפות הליגה 34 פעמים, יותר מכל מועדון אחר. הקבוצה לא ירדה מעולם מהליגה הראשונה בספרד, והיא אחת משלוש קבוצות ספרדיות השותפות להישג זה, יחד עם ברצלונה ואתלטיק בילבאו.

בדצמבר 2000 ועדה מיוחדת של פיפ"א העניקה לריאל מדריד ברוב של 42.35% קולות את תואר המועדון הטוב ביותר במאה ה-20[1]. גם לפי הפדרציה העולמית להיסטוריה וסטטיסטיקת הכדורגל (IFFHS), ארגון המוכר על ידי פיפ"א, ריאל היא הקבוצה הכי מצליחה באותה תקופה[2]. במהלך השנים עברו שחקנים מפורסמים רבים במועדון ואגדות רבות שיחקו בשורותיו, ריאל מדריד היא קבוצת הכדורגל העשירה בעולם[3]. כמו כן למועדון יש הכי הרבה עוקבים בכל הרשתות החברתיות[4], ריאל מדריד היא אחת מקבוצות הכדורגל האהודות ביותר בעולם[5].

לריאל יריבות ספורטיבית עתיקה עם מועדון הכדורגל ברצלונה המבוססת על היסטוריה ועמדות פוליטיות שונות, המשחק בניהם מכונה 'אל קלאסיקו' וידוע כאחד המשחקים הגדולים והאטרקטיביים בעולם. פרט לכך יש לריאל יריבות עירונית עם מועדון הכדורגל אתלטיקו מדריד, שני המשחקים נמצאים גבוה ברשימות משחקי הכדורגל הנצפים ביותר ברחבי העולם[6].

הקבוצה משחקת במדים לבנים לחלוטין, עובדה אשר העניקה לה את הכינוי "Los blancos" (הלבנים). אצטדיונהּ הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון סנטיאגו ברנבאו, השוכן במדריד, והוא מכיל כ-81 אלף מקומות ישיבה.

היסטוריה

הקמה

מועדון הכדורגל של מדריד הוקם ב-6 במרץ 1902. הקבוצה החדשה צמחה מתוך גלגול של מועדון מדרידאי שהקימו סטודנטים: "Club Español de Madrid", חוליאן פלאסיוס אשר שימש גם כחלוץ היה נשיא הקבוצה הראשון. ביחד עם האחים קרלוס וחואן פאדרוס וחברים נוספים שהתכנסו בחדר אחורי בחנות בבעלות פלאסיוס הם הקימו את המועדון שיצא לדרכו החדשה, המועדון נקרא מעתה "Madrid FC", הקבוצה נרשמה כמועדון כדורגל רשמי בספרד וחואן פארדוס נתמנה לנשיאה השני של הקבוצה.

ב-13 במאי 1902 ערכה הקבוצה את משחקה הרשמי הראשון, במסגרת טורניר שנערך לכבוד טקס הכתרתו של המלך אלפוסנו ה-13 הקבוצה שיחקה נגד ברצלונה שהוקמה שלוש שנים קודם לכן. הניסיון עשה את ההבדל והקבוצה החדשה נוצחה 3-1 כשארתור ג'ונסון האנגלי כובש את השער הרשמי הראשון בתולדות המועדון.

התחלה - עשרים השנים הראשונות

ב-1905 ירש קרלוס פאדרוס את אחיו בנשיאות המועדון. גביע המלך הספרדי היה הטורניר הקבוע היחיד באותו הזמן בספרד ולאחר שלוש עונות בלבד זכה בו המועדון לראשונה, הראשון מתוך ארבע זכיות רצופות. ב-1908 החליט הנשיא קרלוס פאדרוס לפרוש עקב ענייני פוליטיקה וממון. אדלופו מלנדס מונה כנשיא החדש והקים את קבוצת הנוער הראשונה של המועדון, אחד הילדים שהצטרף לקבוצת הנוער היה סנטיאגו ברנבאו שמשפחתו עברה באותו זמן מאלבסטה למדריד. המועדון היה ממייסדי התאחדות הכדורגל הספרדית ב-1909. ב-1912, לאחר מעברים רבים, מצא המועדון את ביתו במגרש Campo de O'Donnell, הנער סנטיאגו ברנבאו בן ה17 עזר בצביעת הגדרות של האצטדיון החדש ובאותה השנה הצטרף לקבוצת הבוגרים של המועדון כחלוץ, ארבע שנים אחר כך כבר הפך לקפטן, ברנבאו כבש כ200 שערים במהלך שנותיו כשחקן הקבוצה. ב-1916 במשחק גמר הגביע מול בילבאו ריאל הפסידה 4-0, ההנהלה הודתה בכישלונה ומלנדס פרש, במקומו מונה שחקן העבר פדרו פארגס. ב-1917 הקבוצה זכתה בגביע המלך החמישי בתולדותיה.

התבססות עד למלחמת האזרחים

ביוני 1920, לאחר אימוץ הקבוצה בידי מלך ספרד, אלפונסו ה-13, צורף לשם המועדון התואר "ריאל" ("מלכותי") ומאז נקרא "Real Madrid FC". ב-1923 הקבוצה עברה לאצטדיון חדש ה-"Campo del Velodromo" אך כיוון שהוא היה מרוחק ממרכז העיר עברה הקבוצה כעבור שנה לאצטדיון אחר הצ'מרטין שהיה גדול ומרווח והכיל 20,000 מקומות ישיבה. ב-1927 אחרי הפרישה של הקפטן סנטיאגו ברנבאו הוא התמנה לחבר הנהלה. ב-1929, היה המועדון ממקימי הליגה הספרדית, והפסיד את האליפות הראשונה רק במחזור האחרון לאתלטיק בילבאו. ב-1930 בעידודו של ברנבאו הצטרף השוער ריקרדו זאמורה שהיה כוכב ברחבי ספרד לריאל, אליו הצטרפו צמד הבלמים של אלאבס סיריאקו ו-קינקוסס. ב-1931 הפכה ספרד לרפובליקה והתואר "ריאל" הפך לחסר משמעות באותו הזמן. שלוש שנים לאחר הקמת הליגה בעונת 1931/32 זכה המועדון באליפות הראשונה שהייתה ללא אף הפסד, בעונת 1932/33 הצטרף למדריד כוכבה הגדול של ברצלונה ז'וזפ סמיטייר, מדריד הצליחה להגן על תואר האליפות באותה עונה. בשנת 1932, הוקם מועדון הכדורסל ריאל מדריד, כמחלקה במועדון הכדורגל. בעונת 1933/34 זכתה מדריד בגביע הספרדי (שנקרא אז 'גביע הרפובליקה'). בעונת 1934/35 מדריד לא השיגה אף תואר אך זכור המשחק בו ניצחה 8-2 את מי שתהפוך ליריבתה הגדולה - ברצלונה. בעונת 1935/36 ניצחה מדריד בגמר הגביע מול ברצלונה 2-1 במשחק שזכור בגלל השוער זאמורה שסיפק הצלות גדולות במהלך המשחק. חודש לאחר מכן פרצה מלחמת האזרחים בספרד ומשחקי הכדורגל נפסקו עד לסיום המלחמה ב1939.

השתקמות והנשיא סנטיאגו ברנבאו

המלחמה הסתיימה ב-1939 ומדריד שהייתה המעוז הרפובליקני האחרון שנפל בידי הלאומנים בראשות פרנקו נפגעה קשות, הנשיא רפאל סאנצ'ס גוארה שהיה פוליטיקאי רפובליקני הוגלה לפריז ובהמשך היה בכיר בממשלה הגולה, סגן הנשיא גונסאלו אגירה והגזבר ואלרו ריברה נכלאו והוצאו להורג. אצטדיון הצ'מרטין נהרס כליל, יציעי העץ נלקחו לטובת ייצור דלק והמקום עצמו שימש כמחנה ריכוז לאסירי המשטר, המועדון נאלץ לבקש מהקבוצה ראיו ואיקאנו לאשר להשתמש במגרש שלהם בעונה החדשה, רק ארבעה שחקנים מהסגל של לפני המלחמה חזרו לשחק, סוטו, בונט, לסואה וקינקוסס. המועדון נאלץ להתחיל הכול מהתחלה. אדולפו מלנדס חזר לנשיאות ולקח על עצמו את מלאכת שיקום הקבוצה סנטיאגו ברנבאו אימן ומלנדס הביא שחקנים חדשים וניסה לבנות מחדש את הקבוצה, אך לא בהצלחה מרובה, הקבוצה דשדשה בתחתית ולא הצליחה להתרומם. הקבוצה המועדפת על המשטר הייתה אתלטיקו אוויאסיון (שאוחדה בהמשך ל'אתלטיקו מדריד') והיא גם זכתה בשני האליפויות הראשונות, בשנת 1943 במסגרת משחק חצי גמר גביע החנרליסמו (גלגול של גביע המלך) מול ברצלונה ניצחה ריאל 11-1 ומחקה פיגור 3-0 מהמשחק הקודם, משחק זה מהווה ציון דרך משמעותי ביריבות בין הקבוצות.

חצי שנה לאחר מכן ב-15 בדצמבר 1943, מונה סנטיאגו ברנבאו לנשיא המועדון, תחת ניהולו הקבוצה השתקמה ממלחמת האזרחים הספרדית. ב-14 בדצמבר 1947 נחנך הצ'מרטין החדש במשחק מול בלננסש הפורטוגלית, האצטדיון החדש הכיל את מיטב השדרוגים והחידושים של אותה התקופה. ברנבאו הנחיל מדיניות כוללת של מועדון מקצועני עליה מתבססים עד היום קבוצות ברחבי העולם, הוא ארגן מחדש את כל מחלקות המועדון וגייס לכל אחת מהן צוות מקצועי וארגוני, תחת ניהולו הקים שחקן העבר מיגל מאלבו את מחלקת הנוער - ה'קאנטרה' בכדי לפתח את שחקני הדור הבא של המועדון. במקביל הוא המשיך ופיתח את אסטרטגיית המועדון להחתמת שחקנים גדולים מספרד ומחוצה לה, הוא החתים אגדות חיות מאותו הזמן, מיגל מוניוז, הקטור ריאל, פרנססיקו חנטו ומעל כולם אלפרדו די סטפנו, בכך למעשה בנה את הקבוצה הבינלאומית הראשונה. ב-4 בינואר 1955 כהוקרת תודה על פועלו החליטו חברי המועדון לשנות את שם האצטדיון מצ'מרטין החדש לסנטיאגו ברנבאו.

ב-1955 היה ברנבאו מבכירי הועדה שתכננה והקימה את גביע אירופה לאלופות (ליגת האלופות כיום), בייישום רעיונו של עורך הל'אקיפ, גבריאל האנוט. ריאל בראשות די סטפנו הגיעה לגמר הראשון מול ריימס הצרפתית לאחר שניצחה בקלות את כל יריבותיה, המשחק הסתיים בתוצאה 4-3 לריאל שזכתה בגביע אירופה הראשון. בעונה שאחר כך הצטרף לקבוצה רמון קופה, ובהמשך הגיע גם פרנץ פושקאש, ביחד הם הרכיבו את אחת הקבוצות הגדולות והחזקות בהיסטוריה שהכילה אגדות רבות וזכתה בתארים רבים. ריאל זכתה בגביע אירופה גם בארבע העונות שאחר כך ובכך השלימה חמש זכיות רצופות (שיא שלא נשבר עד היום) והוענקה לה הזכות לענוד את תג הכבוד של אופ"א, שמופיע על שרוול שמאל של הקבוצה במשחקיה באירופה. הקבוצה בנשיאותו של ברנבאו ובהנהגתו של די סטפנו זכתה גם בשמונה אליפויות ספרד ובגביע ספרדי אחד. בשנים שאחרי הזכייה בגביעי האלופות ריאל התמידה בעיקר במסגרת המקומית וזכתה בחמש אליפויות ליגה ברצף בין השנים 1960-1965 (שיא) כשבמקביל ברנבאו החל בבניית הקבוצה הבאה של המועדון ובקידום שחקנים צעירים חדשים. הקבוצה הגיעה לעוד שני גמרי גביע אירופה, בעונת 1961/62 הקבוצה זכתה בדאבל הספרדי (אליפות וגביע) ואף הגיעה לגמר גביע אירופה אך למרות שלושער של די סטפנו הפסידה 5-3 לבנפיקה, בעונת 1963/64 הקבוצה זכתה באליפות והגיעה שוב לגמר גביע אירופה אך שם הפסידה 3-1 לאינטר מילאנו. במהלך הזמן שאחרי עזבו חלק מהשחקנים המובילים וחילופי הדורות החלו, בשנת 1964 עזב ה'חץ' די סטפנו את המועדון אחרי שהפך למלך שערי הקבוצה עם 308 שערים, בשנת 1966 עזב פושקאש שגם הוא היה גורם מוביל בקבוצה.

הקבוצה החדשה שבנה ברנבאו ובשונה מהקבוצה הקודמת ומדרכו עד עתה התבססה על שחקנים ספרדיים ותוצרי מחלקת הנוער בלבד, קפטן העבר מיגל מוניוס היה המאמן, חנטו שהיה השריד האחרון מקבוצת הפאר שימש כקפטן ושחקנים כסאנצ'יס, זוקו, פירי, ולאסקז, אמנסיו אמארו, וראמון מורנו גרוסו הצטרפו. הקבוצה החדשה אמנם לא הלהיבה כקודמתה אך הייתה קשה להכנעה, באותו עשור זכתה ריאל בשמונה אליפויות ליגה. בעונת 1965/66 הגיעה הקבוצה לגמר גביע אירופה, יומיים לפני כן הצטלמו ארבעה משחקניה לשער עיתון ה'מארקה' כשהם לבושים בסגנון להקת החיפושיות שפרחה באותם ימים, מאז דבק בשחקני הקבוצה הכינוי "יה יה" שנבע מפזמון השיר הידוע של החיפושיות "She Loves You", יה יה היה גם הכינוי בשנות השישים לצעירים בספרד. הקבוצה גברה בגמר 2-1 על פרטיזן בלגרד וזכתה בגביע אירופה השישי בתולדותיה.

המחצית הראשונה של שנות ה-70 הייתה קשה לקבוצה, ריאל אמנם זכתה בגביע בעונת 1969/1970 אך בין השנים 1974-1969 היא התקשתה בליגה וזכתה באליפות רק בעונת 1971/72 כשבחוד מתפקד חלוץ צעיר שנקנה מסנטאנדר ושבהמשך יהפוך לאגדה נוספת במועדון - קרלוס סנטיאנה, בעונת 1970/71 לראשונה מאז הקמתו לא השתתפה ריאל בגביע אירופה ושיחקה בגביע המחזיקות שבו הפסידה בגמר לצ'לסי. ב-21 ביולי 1972, אחרי שנים של שיתוף פעולה עם קבוצת ‘פלוס אולטרה’ מהליגות הנמוכות, הוחלט להפוך אותה רשמית לקבוצת המילואים של ריאל מדריד והיא נקראה מועדון הכדורגל של קסטיליה, הקבוצה קידמה כישרונות רבים ושימשה לפיתוח שחקנים טרם הגעתם לקבוצה המרכזית וכן כגיבוי למקרים מיוחדים של פציעות וכדומה. בעונת 1973/74 ריאל סיימה במקום השמיני בליגה והובסה במהלך העונה 5-0 על ידי ברצלונה בראשות קרויף, בעקבות היכולת החלשה פוטר באמצע העונה המאמן מיגל מוניוס אחרי 14 שנות אימון ואת מקומו באופן זמני תפס אגדת העבר לואיס מולוני שבסיום העונה הצליח לזכות עם הקבוצה בגביע החנרלסימו באמצעות ניצחון בגמר 4-0 על ברצלונה. בעונה שלאחר מכן (1974/75) הגיע מהכוכב האדום מילאן מיליאניץ' הסרבי כמאמן החדש, הוא הנחיל שיטות אימון חדשות וריאל החלה לעבור לסגנון משחק קשוח ופיזי יותר כפי שהחל רווח בגרמניה באותו הזמן, לקבוצה הצטרפו השחקנים פול ברייטנר ורוברטו מרטינז. בעונתו הראשונה זכה בדאבל אך הקהל לא אהב את סגנון המשחק הקשוח שהביא ולמרות אליפות שנייה בעונה שאחרי (1975/76) האוהדים נפנפו באצטדיון כאות מחאה במטפחות הלבנות, האווירה מסביב השפיעה ובעונתו השלישית (1976/77) ריאל סיימה במקום התשיעי, מילאן פוטר ולואיס מולואני חזר לאמן, יחד עם השחקנים חוסה אנטוניו קמאצ'ו וחואניטו שהצטרפו הוא הצליח לזכות באליפות בעונת 1977/78.

כחודש אחר סיום העונה ב-2 ביולי 1978, במהלך המונדיאל בארגנטינה, נפטר בגיל 82 הנשיא המכהן סנטיאגו ברנבאו לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן, כאות כבוד לפועלו למען הכדורגל ולחזונו הגדול, הכריזה פיפ"א בעיצומו של הטורניר על שלושה ימי אבל לזכרו. שנה לאחר מכן, שוחק לראשונה טורניר סנטיאגו ברנבאו, לזכרו של הנשיא.

ה'קינטה דל בויטרה' ושנות התשעים

לאחר מותו של סנטיאגו ברנבאו מונה נשיא זמני לתקופה קצרה ולאחר מכן נבחר הגזבר לשעבר לואיס דה קרלוס כנשיא החדש, הקבוצה המשיכה וזכתה בעוד שני אליפויות בעונת 1978/79 ובעונת 1979/80.

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, איבדה ריאל את שלטונהּ בליגה, והתקשתה לזכות בתואר גם באירופה. בעונת 1980/81 הפסידה 1-0 לליברפול בגמר גביע אירופה, בעונת 1981/82 הצליחה ריאל לזכות בגביע המלך, בעונת 1982/83 הפסידה ריאל בגמר גביע המחזיקות לאברדין של פרוגוסון 2-1 בהארכה. ב5 בפברואר 1984 עלה לשחק לראשונה ה'עיט' אמיליו בוטרגניו מה שבישר על תקופה חדשה בתולדות המועדון, במחצית השנייה של שנות ה-80, עלו לקבוצה הבוגרת חבורת ה'קינטה דל בויטרה' (בספרדית: החמישייה של העיט) שהורכבה משחקני נוער שעלו יחדיו לבוגרים: מיצ'ל, מנולו סאנצ'יס, רפאל מרטין ואסקז, מיגל פרדסה בניצוחו של הכוכב ה'עיט' בוטרגניו, החמישייה הרכיבה קבוצה בלתי מנוצחת שהייתה לאחת הקבוצות המצליחות באירופה וזכתה חמש פעמים ברצף בליגה בין השנים 1985-1990 כשבעונת 1989/90 קבעה שיא של 107 שערי ליגה, כמו כן בעונות 1984/85 ו1985/1986 זכתה ריאל בהליגה האירופית, הקבוצה זכתה גם שלוש פעמים בסופר קאפ הספרדי ובגביע ספרדי אחד.

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, ריאל התקשתה להתמודד מול ברצלונה תחת אימון קרויף שזכתה בארבע אליפויות רצוף, פעמיים הפסידה את האליפות במחזור האחרון. הנשיא רמון מנדוזה כשל בתפקידו והמועדון נכנס לחובות, רבים מהשחקנים שכיכבו בשורות המועדון בעשור הקודם עזבו, ולמרות הצטרפות השחקנים פרננדו היירו ואיוואן זאמורנו הקבוצה המשיכה להתקשות וזכתה רק בגביע אחד בעונת 1992/93. בעונת 1994/95 שחקן העבר חורחה ולדאנו הגיע לאמן, איתו הגיעו שחקנים כרדונדו ולאודרופ והקבוצה הצליחה לזכות באליפות, לקראת סוף אותה עונה עלה מהנוער לשחק ראול גונזאלס. לורנסו סאנס שהחליף את הנשיא הכושל החתים בקבוצה טרם עונת 1996/97 את המאמן פאביו קאפלו, שחקנים כרוברטו קרלוס, פרדראג מיאטוביץ', דאבור שוקר וקלרנס סידורף הגיעו ובסיום אותה עונה הקבוצה זכתה באליפות. המאמן יופ היינקס החליף את קאפלו שעזב בעקבות קשיי התאקלמות ובעונת 1997/98 עם הסגל המחודש הוא הצליח לאחר 32 שנים שהמועדון לא זכה בתואר לזכות בליגת האלופות עם 1-0 בגמר על יובנטוס.

תקופת פלורנטינו פרס וה"גלקטיקוס"

בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 הוחלף הנשיא לורנסו סאנס בפלורנטינו פרס. בתקופה זו, החתים המועדון מספר שחקנים מפורסמים. החתמה זו העניקה למועדון את הכינוי התקשורתי: ה"גלקטיקוס" ("Los Galácticos"). מגמה זו החלה עם העברת קשר נבחרת פורטוגל וברצלונה, לואיש פיגו, תמורת 37.5 מיליוני ליש"ט- סכום שיא באותה תקופה, אשר שולם לקבוצת[דרושה הבהרה]. שנה לאחר מכן, נשבר שיא העברות נוספת מבחינה פיננסית, עת הצטרף לקבוצה השחקן צרפתי זינדין זידאן, תמורת מחיר של 47.5 מיליוני ליש"ט, אשר שולם לקבוצת[דרושה הבהרה]. בשנת 2002, צרפה הקבוצה לשורותיה את החלוץ הברזילאי רונאלדו, ששיחק עד אז במועדון האיטלקי אינטר. בשנים אלו, 2003-1999, אימן את הקבוצה שחקן העבר ויסנטה דל בוסקה, ותחת הדרכתו זכתה ריאל בשתי אליפויות הליגה הספרדית, כמו גם פעמיים בליגת האלופות (מתי ומדוע פוטר דל בוסקה? ומתי מונה במקומו קרלוס קיירוש?[דרושה הבהרה]).

בקיץ 2003, החתים המועדון את דייוויד בקהאם, קפטן נבחרת אנגליה ושחקנהּ של מנצ'סטר יונייטד דאז. מהלך זה גרר ביקורת מצד רבים, שטענו כי החתמה זו נעשתה לצורך הגדלת רווחיו הכספיים של המועדון, בעקבות מכירת פריטי מועדון רבים יותר, ולא מסיבות מקצועיות טהורות[דרוש מקור]. בעונה זו לא זכה המועדון בתואר כלשהו. כישלון זה הוביל לפיטוריו של המאמן קרלוס קיירוש, ובקבוצה דבקה תדמית רכושנית ולא מגובשת.

שנות המשבר

בעונת 2005/2006, כשלה הקבוצה לזכות בתואר כלשהו פעם נוספת. כתוצאה מכך, פוטר המאמן והמנהל הספורטיבי דאז, אריגו סאקי. הצעד לא תרם לתדמית השלילית בין כה וכה אשר דבקה בריאל, ובקרב הציבור נוצרה תחושה שהקבוצה עתידה להתפרק. בסיטואציה קשה זו, מונה לתפקיד מאמן הקבוצה הבוגרת חואן ראמון לופס קארו, שעד אז אימן את ריאל מדריד ב'. באורח פלא, השכילה הקבוצה להשתקם במהלך עונה זו, בסיימהּ במקום השני בליגה הספרדית.

שחקני ריאל מדריד חוגגים את הזכייה
בסופר קאפ הספרדי 2008

במהלך שנת 2006, התפטר מתפקידו נשיא המועדון פלורנטינו פרס, ובבחירות לנשיאות המועדון, אשר נערכו בקיץ 2006, נבחר רמון קלדרון במקומו, בעוד שלתפקיד המנהל המקצועי נבחר פרדראג מיאטוביץ'. בעונת 2006/2007, עם מינוי פאביו קאפלו למאמן, חל שיפור במעמד הקבוצה, רוב שחקני ה"גלקטיקוס" עזבו, ובתום העונה זכתה באליפות הליגה ה-30 שלה לאחר סיום דרמטי. בקיץ 2007, הצטרפו לקבוצה מספר שחקנים מוכשרים כמו אריין רובן, וסלי סניידר ופפה, ובסיום אותה עונה הקבוצה זכתה באליפות שנייה ברציפות.

את עונת 2008/2009 פתחה הקבוצה עם זכייה בסופר קאפ הספרדי, לאחר שניצחה את ולנסיה. עם זאת, לאחר רצף הפסדים, מונה ב-9 בדצמבר 2008 חואנדה ראמוס למשרת מאמן ריאל מדריד במקום ברנד שוסטר, אך מינוי זה לא ארך זמן רב, ומאמן ויאריאל מנואל פלגריני הצ'יליאני קיבל את מושכות הקבוצה.

חזרתו של פלורנטינו פרס

בקיץ 2009 הקים מחדש הנשיא החדש-ישן פלורנטינו פרס את פרויקט ה"גלקטיקוס", כשביצע מסע רכש של מאות מיליוני אירו, עם רכישתם של כרים בנזמה, צ'אבי אלונסו, ראול אלביול, אלברו ארבלואה וקאקה- תמורת 67 מיליוני אירו. השיא היה צירופו לקבוצה של כריסטיאנו רונאלדו מקבוצת מנצ'סטר יונייטד האנגלית, לאחר שנרכש ממנה תמורת 94 מיליוני אירו. סכום רכישה זה ניפץ את סכום שיאי ההעברות בכל הזמנים, שהיה שייך עד אז לזינדין זידאן (76 מיליוני אירו).

בקיץ 2010, לאחר עונה שנחשבה לכישלון, לאור אי ההצלחה באירופה ואי השגת האליפות, פוטר מנואל פלגריני מתפקיד המאמן, ובמקומו מונה לתפקיד מאמנהּ היוצא של אינטר ואלוף אירופה הטרי- ז'וזה מוריניו. עוד בקיץ זה התחזקה ריאל מדריד בשחקנים: אנחל די מריה הארגנטינאי, פדרו לאון וסרחיו קנאלס הספרדיים, מסוט אוזיל וסמי חדירה הגרמניים וריקארדו קרבאליו הפורטוגלי. זאת, למרות ששניים מתוך שלושת סמליה העיקריים של ריאל, גוטי וראול גונזאלס- עזבו את המועדון.

כריסטיאנו רונאלדו במדי הקבוצה, 2011

בעונת 2011/2012, עונתו השנייה של המאמן ז'וזה מוריניו, זכתה ריאל מדריד באליפות עם 100 נקודות ו-121 שערים שהבקיעה. בליגת האלופות הקבוצה הגיעה עד לחצי הגמר בו הפסידה לבאיירן מינכן בבעיטות הכרעה מ-11 מטר. מלך השערים של הקבוצה באותה עונה היה כריסטיאנו רונאלדו, עם 46 שערי ליגה ו-60 שערים בכל המסגרות.

בעונת 2012/2013 לא הצליחה לזכות באליפות והיא הודחה שנה שנייה ברציפות בחצי גמר ליגת האלופות, שם פגשה את בורוסיה דורטמונד והפסידה לה 3–4 בסיכום שני המשחקים. בנוסף, הפסידה בגמר גביע המלך ליריבתהּ העירונית, אתלטיקו מדריד, בהארכה. בתום העונה עזב מוריניו את הקבוצה.

בתחילת עונת 2013/2014 מונה המאמן האיטלקי, קרלו אנצ'לוטי למאמן הקבוצה ועם הגעתו נערכו שינויים בסגל שחקני הקבוצה. ב-16 באפריל 2014, זכתה ריאל מדריד בגביע המלך הספרדי ה-19 שלה כשניצחה את יריבתה ברצלונה 2–1. באותה עונה העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות בו גברה על אתלטיקו מדריד בתוצאה 4–1 לאחר הארכה והשלימה זכייה עשירית בתואר.

בעונת 2014/2015 ריאל מדריד פתחה את העונה בצורה מצוינת והשיא היה כאשר נצחה את ברצלונה בתוצאה 3–1, אך לקראת סיום העונה ריאל מדריד התחילה להחלש ולהידרדר, תחילה איבדה את ההובלה בליגה הספרדית לברצלונה, לאחר מכן הפסידה לאתלטיקו מדריד בשמינית גמר הקופה דל ריי (2–4 בסיכום) ולבסוף הפסידה בחצי גמר ליגת האלופות ליובנטוס (2–3 בסיכום).

עם סיום העונה פוטר קרלו אנצ'לוטי מאימון הקבוצה, ובמקומו מונה הספרדי רפאל בניטס. בסיום העונה עזב אחד הסמלים הגדולים בהיסטוריה, איקר קסיאס, בהעברה חופשית לפורטו ובכך סיים 25 שנות משחק במועדון.

תקופת זידאן

ב-4 בינואר פוטר המאמן בניטס לאחר שבשמונת משחקיה האחרונים השיגה הקבוצה ארבעה ניצחונות בלבד. במקומו מונה זינדין זידאן, שאימן קודם לכן את קבוצת המילואים[7]. זידאן הצליח לשקם את ריאל, הוביל אותה לרצף ניצחונות בליגה ולזכייה בליגת האלופות, בפעם ה-11 בתולדות המועדון, לאחר ניצחון בדו-קרב פנדלים על אתלטיקו מדריד בגמר המפעל. בעונה שאחריה, עונת 2016/2017, הוביל זידאן את ריאל מדריד לזכייה באליפות הלה ליגה בפעם ה-33 בתולדותיה, ולזכייה נוספת בליגת האלופות, לאחר שהביסה בגמר 4–1 את יובנטוס האיטלקית (ובכך הפכה ריאל מדריד לקבוצה הראשונה בהיסטוריית המפעל, אשר זוכה בתואר זה פעמיים ברציפות). זידאן הנהיג סגנון משחק קבוצתי והתקפי, עובדה שהתבטאה ברצף של 65 משחקים בכל המסגרות, כולל כל 38 משחקי הליגה, בהם כבשה ריאל מדריד שער אחד לפחות.

את עונת 2017/2018 פתחה ריאל מדריד בסערה עם זכייה בסופר קאפ האירופי ובסופר קאפ הספרדי (לאחר שגברה על ברצלונה 5–1 בסיכום הכללי). בסיום עונה זו, זכתה ריאל בפעם השלישית ברציפות בליגת האלופות, לאחר שניצחה בגמר 3–1 את ליברפול האנגלית. זינדין זידאן הפך למאמן הראשון בהיסטוריה שזוכה 3 פעמים ברציפות בליגת האלופות וכריסטיאנו רונאלדו השלים זכייה חמישית בתואר וסיים בפעם השישית ברציפות כמלך השערים של ליגת האלופות. לאחר הזכייה ההיסטורית ב-31 במאי זידאן הפתיע והודיע על התפטרותו מאימון הקבוצה[8]. כחודשיים לאחר מכן, ב-10 ביולי, הודיע כריסטיאנו רונאלדו על רצונו לעזוב את הקבוצה ונמכר ליובנטוס האיטלקית תמורת כ-100 מיליון אירו[9].

ב-12 ביוני 2018, יומיים לפני תחילת מונדיאל 2018, פורסם כי מאמן נבחרת ספרד ז'ולן לופטגי יתמנה להיות מאמנה של ריאל מדריד. בתגובה, פוטר למחרת מאימון הנבחרת על ידי ראשי ההתאחדות הספרדית. את עונת 2018/2019 פתחה קבוצתו של לופטגי באופן עגום ובמאזן הגרוע בתולדותיה מאז שנת 2000, עם שני הפסדים ברציפות, ארבעה משחקים ללא ניצחון, שלושה הפסדים בארבעה משחקים, כולל הפסד בליגת האלופות לצסק"א מוסקבה.[10] ב-29 באוקטובר 2018, יממה לאחר הפסד 5-1 בקלאסיקו לברצלונה, ולאחר 14 משחקים בלבד, פוטר לופטגי מאימון ריאל מדריד.[11] במקומו מונה סנטיאגו סולארי אך גם הוא לא הצליח ופוטר בעקבות שבוע של הפסדים בו ריאל מדריד הודחה מגביע המלך הספרדי (הפסידה 0–1 לברצלונה), הודחה מליגת האלופות (הפסידה 1–4 לאייאקס אמסטרדם) ואיבדה סיכוי מעשי לזכות באליפות ספרד. במקומו חזר לתפקיד זינדין זידאן, שמונה בשנית למאמן ב-11 במרץ 2019.

בסוף עונת 2019/2020, זכתה הקבוצה באליפות ספרד לאחר שניצחה 1-2 את ויאריאל [12][13].

המנון

ההמנון הראשון של ריאל מדריד, בביצועו של חוסה דה אגילר, נכתב לראשונה על אחת ממפיות מסעדת "La Rana Verde". מריאנו גארסיה, אשתו מרסדס אמור פארינה, אנטוניו וילנה סאנצ'ז והמאסטרו לואיס קיסנרוס גאליאנה אחראים על כתיבת המילים.

בשנת 2002, לרגל חגיגות מאה שנה לייסוד המועדון, נכתב ההמנון "Himno del Centenario". את המילים והלחן כתב חוסה קאנו (אנ'), והמבצע הוא הטנור המפורסם פלאסידו דומינגו (Placido Domingo)[14].

בסיום עונת 2013/14, אחרי הזכייה בגביע האלופות העשירי בתולדות המועדון, החליט המוזיקאי נדיר חייאת (שידוע בשם הבמה ‘רד-וואן’) ליצור המנון שיציין את ההישג ההיסטורי. יחד עם מילותיו של מנואל ז’אבויס, כתבו השניים את "המנון הדסימה" (שפירושו עשר בספרדית), שפזמונו החוזר הוא "Hala madrid Y nada más". ההמנון מושמע לפני כל משחק של הקבוצה באצטדיונה הביתי, וכן בכל פעם שהיא מבקיעה שער.

תלבושת

תלבושת הקבוצה בשנים הראשונות

צבע החולצה והמכנסיים של ריאל מדריד מאז הקמתה היה לבן, אם כי בשנותיה הראשונות הופיע פס כחול על חולצתהּ, ושלא כיום, צבע גרבי המועדון היה כחול כהה. התלבושת המפוספסת הוחלפה בשנת 1902 בתלבושת לבנה לחלוטין. באותה שנה, גם הגרביים הכחולים הוחלפו בשחורים. בשנות ה-40 המוקדמות, שינה מנהל הקבוצה פעם נוספת את צבע המדים, על ידי הוספת כפתורים בשמאל החולצה וסמל המועדון. ב-23 בנובמבר 1947, במשחק מול אתלטיקו מדריד באצטדיון "מטרופוליטנו", הפכה ריאל לקבוצה הספרדית הראשונה הנושאת מספרים על גב חולצותיה. צבע תלבושת החוץ המסורתית של המועדון היה שחור-ארגמן.

חולצת המועדון הנוכחית מיוצרת על ידי חברת אדידס, החתומה עמו על חוזה משנת 1998. ספונסר הקבוצה הראשון היה חברת זאנוסי, אשר הייתה חתומה על חוזה עם המועדון בין השנים 1982–1985. לאחר מכן, חתם המועדון חתום המועדון על חוזה חדש עם חברת פרמלט, ובהמשך עם חברת אוטייסה, לפני החתימה על הסכם עם חברת "טאקה", שהחל בשנת 1992 והסתיים בשנת 2001. ב-2002, חתמה הקבוצה על חוזה עם חברת סימנס, ולוגו חברת BenQ סימנס הופיע על חולצת המועדון. ספונסר הקבוצה הנוכחי הוא חברת פליי אמירטס.

תקופה מייצרת המדים ספונסר
1980 - 1982 אדידס אין
1982 – 1985 זנוסי
1985 – 1989 הומל פרמלט
1989 – 1991 Reny Picot
1991 – 1992 אוטייסה
1992 – 1994 Teka
1994 – 1998 Kelme
1998 – 2001 אדידס
2001 – 2002 Realmadrid.com*
2002 – 2007 BenQ סימנס
2007 – 2013 Bwin
2013 – Fly Emirates

* Realmadrid.com הופיעה כספונסר של החולצה כדי לקדם את האתר החדש של הקבוצה

אצטדיון

משחק בסנטיאגו ברנבאו ב-2007
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אצטדיון סנטיאגו ברנבאו

אצטדיונהּ הביתי של הקבוצה הוא ה"סנטיאגו ברנבאו", הממוקם בעיר מדריד. שמו הקודם של האצטדיון היה: "אצטדיון נואבו צ'מרטין" ("Estadio Nuevo Chamartin").

האצטדיון נחנך בדצמבר 1947, ונושא את השם "סנטיאגו ברנבאו" החל מינואר 1955, על שמו של נשיא (אנ') המועדון לשעבר. במשחק הראשון שנערך באצטדיון שיחקה ריאל מדריד נגד קבוצת בלנשש הפורטוגלית. כיום קיבולת האצטדיון היא 81,044 צופים, לאחר ששונתה מספר פעמים לאורך השנים כשהשיא היה 120,000 מקומות.

במהלך השנים התקיימו באצטדיון מספר משחקים חשובים בניהם גמר מונדיאל 1982, גמר יורו 1964, גמר ליגת האלופות (4), גמר גביע המלך הספרדי (36), גמר אליפות העולם למועדונים, וגמר גביע הליברטדורס 2018. והוא האצטדיון היחיד בעולם שאירח את כל המשחקים הללו.

היריבויות הספורטיביות

הקלאסיקו

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקלאסיקו

לריאל מדריד יריבות ספורטיבית עתיקת יומין עם ברצלונה, יריבות המכונה אל קלאסיקו. מבחינה ספורטיבית, מבוססת היריבות עם ברצלונה על היותה קבוצה מצליחה אף היא בכדורגל הספרדי והאירופי. עם זאת, מבוססת היריבות גם על רקע פוליטי[דרושה הבהרה]. מאז הקמתם, ייצגו שני המועדונים מחוזות שונים בספרד: ריאל מדריד את קסטיליה, וברצלונה את קטלוניה. היריבות הגיעה לשיאהּ בתקופת שלטונו של הרודן פרנסיסקו פרנקו, אז נחשבה ריאל הקבוצה המייצגת את השלטון בספרד, ולעומתה ברצלונה - הקבוצה המייצגת את האופוזיציה. למרות זאת, במהלך מלחמת האזרחים בספרד, נפגעו חברי שני המועדונים מתומכי פרנקו, ודווקא שחקני ברצלונה תמכו בגלוי בשליט. פרנקו הרוויח מהצלחות ריאל באירופה, והשתמש במועדון ככלי שרת למטרות תעמולה פשיסטית. עם זאת, בתוך ספרד, ניצל פרנקו בבד בבד גם את הצלחותיה של ברצלונה לקידום צרכיו האישיים. הוא תמך ביריבות בין המועדונים, על מנת להסיח את דעת האוהדים ממסעות התעמולה הפשיסטיים שניהל, ובהם עסק ללא הרף.

הדרבי של מדריד

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדרבי של מדריד

המשחקים בין ריאל מדריד לאתלטיקו מדריד מכונים דרבי, כיוון ששתי הקבוצות שוכנות באותה עיר, מדריד.

אוהדים

על פי מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד[15], קיימים לקבוצה מעל 287 מיליוני אוהדים ברחבי העולם, ריאל אף מובילה בכמות העוקבים ברשתות המדיה החברתיות[16][17]. לצורך הידוק הקשרים עם קהילות האוהדים מסביב לעולם, המועדון מתנהל מול סניפים מקומיים המכונים "פנייה מדרידיסטה" (בספרדית: Peña Madridista) ומהווים את מועדוני האוהדים הרשמיים בכל מדינה.

ריאל מדריד קסטיליה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ריאל מדריד קסטיליה

ריאל מדריד קסטיליה היא קבוצת המילואים של המועדון, המשחקת כיום בסגונדה ב'. הקבוצה נוסדה בשנת 1930 תחת השם "אגרופסיון דפורטיבה פלוס פטרה". בשנת 1972, שונה שמהּ ל"מועדון הכדורגל קסטיליה". בשנת 1991, שונה שמהּ פעם נוספת ל"ריאל מדריד ב'", ובשנת 2004 קיבלה הקבוצה את שמהּ הנוכחי, "ריאל מדריד קסטיליה". הקבוצה זכתה פעמיים בגביע הספרדי לנוער, פעם אחת באליפות ה-"Segunda División" (הליגה הספרדית השנייה) ושלוש פעמים באליפות הליגה השלישית. בעונת 1979/80, הקבוצה הגיעה עד לגמר גביע המלך הספרדי, שם הפסידה 6-1 לקבוצת האם, ריאל מדריד. כוכבי עבר והווה רבים גדלו בקבוצה לאורך השנים.

סגל הקבוצה

נכון ל-3 בספטמבר 2019
מס' עמדה שם
1 צרפתצרפת שוער אלפונס אראולה
2 ספרדספרד מגן דני קרבחאל
3 ברזילברזיל בלם אדר מיליטאו
4 ספרדספרד בלם סרחיו ראמוס (קפטן)
5 צרפתצרפת בלם רפאל וראן (קפטן רביעי)
6 ספרדספרד בלם נאצ'ו פרננדס
7 בלגיהבלגיה קיצוני אדן אזאר
8 גרמניהגרמניה קשר טוני קרוס
9 צרפתצרפת חלוץ כרים בנזמה (קפטן שלישי)
10 קרואטיהקרואטיה קשר לוקה מודריץ'
11 ויילסויילס קיצוני גארת' בייל
12 ברזילברזיל מגן מרסלו (קפטן שני)
13 בלגיהבלגיה שוער טיבו קורטואה
מס' עמדה שם
14 ברזילברזיל קשר קאסמירו
15 אורוגוואיאורוגוואי קשר פדריקו ואלוורדה
16 קולומביהקולומביה קשר חאמס רודריגס
17 ספרדספרד קיצוני לוקאס ואסקס
18 סרביהסרביה חלוץ לוקה יוביץ'
20 ספרדספרד קיצוני מרקו אסנסיו
21 ספרדספרד קשר ברהים דיאס
22 ספרדספרד קשר איסקו
23 צרפתצרפת מגן פרלאן מנדי
24 הרפובליקה הדומיניקניתהרפובליקה הדומיניקנית חלוץ מריאנו דיאס
25 ברזילברזיל קיצוני ויניסיוס ז'וניור
27 ברזילברזיל חלוץ רודריגו גואש

צוות אימון

זינדין זידאן מאמן ריאל מדריד אשר הובילה אותה לשלוש זכיות רצופות בליגת האלופות
תפקיד שם
מאמן ראשי זינדין זידאן
עוזר מאמן דייוויד בטוני חמידו מסיידי
מאמן השוערים רוברטו ואסקס
מאמן הכושר גרגורי דופונט
מאמן הכושר, פיזוטרפיסט חאבייר מאלו
פיזוטרפיסט חוסה קרלוס ג. פראלס

תארים

ראובן ריבלין סוקר את הגביעים של ריאל מדריד ומקבל הסבר מנשיא המועדון, פלורנטינו פרס, בעת ביקורו הממלכתי של הנשיא בספרד, נובמבר 2017

שחקנים מפורסמים בתולדות המועדון

החל משנות ה-50 של המאה ה-20 עם די סטפנו פושקאש וקופה ועד למאה החדשה עם רונאלדו נזאריו, זידאן ובהמשך כריסטיאנו רונאלדו עברו והתפרסמו בריאל מדריד עשרות שחקנים, מדיניות ה'גלקטיקוס' של ריאל וההצלחה שלה בחזיתות רבות מיתגה אותה כמועדון על ושחקנים גדולים ברחבי העולם רצו להצטרף למועדון מה שהוביל לכך שאגדות כדורגל רבות שיחקו בשורותיו.

שחקנים מפורסמים לאורך ההיסטוריה (רשימה חלקית):

שיאים

  • מלך השערים של כל הזמנים: כריסטיאנו רונאלדו (311 שערי ליגה ו-450 שערים בכל המסגרות[18][19])
  • מלך הבישולים של כל הזמנים: כרים בנזמה (132 בישולים בכל המסגרות)
  • מלך השערים לעונה אחת: כריסטיאנו רונאלדו (48 שערי ליגה ו-61 שערים בכל המסגרות (שניהם שיא), בעונת 2014/2015)
  • שיאן ההופעות: ראול גונזלס (741 הופעות, כמו כן לראול 228 שערי ליגה ו-323 שערים בכל המסגרות)
  • השחקן שזכה במספר האליפויות הרב ביותר: פאקו חנטו (12 אליפויות)
  • ניצחון הבית הגבוה ביותר בליגה: 11–2 נגד אלצ'ה ב-17 בפברואר 1960
  • ניצחון החוץ הגבוה ביותר בליגה: 7–1 נגד ריאל סרגוסה, ב-12 בספטמבר 1987
  • ההפסד בליגה הגבוה ביותר: 1–8 נגד אספניול בעונת 1929/1930
  • ניצחון הגביע הגבוה ביותר: 11–1 על ברצלונה, בעונת 1948
  • שיא ההבקעות לעונה בליגה: 121 בעונת 2011/2012
  • רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר: 16, באיחוד עונות 2015/2016 ו-2016/2017
  • רצף ניצחונות בכל המפעלים: 22, בעונת 2014/2015
  • הקבוצה היחידה בליגת העל הספרדית שהצליחה להשלים עונה ללא הפסד: בעונת 1931/1932
  • הקבוצה היחידה שרשמה 40 משחקים רצופים ללא הפסד: בין התאריכים 6 באפריל 2016 ל-15 בינואר 2017
  • הקבוצה היחידה שהבקיעה בכל משחקי הליגה: בעונת 2016/2017 הבקיעה ריאל לפחות שער אחד בכל אחד מ-38 משחקי לה ליגה, בנוסף לרצף של 70 משחקים בכל המסגרות בהם הבקיעה. ב-17 באוגוסט 2017 ריאל מדריד הפכה למועדון הראשון מבין המועדונים של חמש הליגות הבכירות בעולם (ספרד, אנגליה, איטליה, גרמניה וצרפת) שכבשה לפחות שער אחד ב-68 משחקים רצופים.
  • הקבוצה היחידה שזכתה ברצף בליגת האלופות: ריאל מדריד, תחת הדרכתו של המאמן זינדין זידאן, היא הקבוצה היחידה בליגת האלופות (במתכונתה הנוכחית) שזכתה בתואר בשלוש עונות עוקבות, לזכותה 3 זכיות רצופות בליגת האלופות בשנים 20162018.

נכון ל-24 בנובמבר 2019. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.

שיאני ההופעות

# שם שנים בקבוצה הופעות
1 ראול גונזלס 1994–2010 741
2 איקר קסיאס 1999–2015 725
3 מנולו סאנצ'יס 1983–2001 710
4 סרחיו ראמוס 2005– 648
5 סנטיאנה 1971–1988 645
6 פרננדו היירו 2003-1989 601
פרנסיסקו חנטו 1953–1971 601
8 חוסה אנטוניו קמאצ'ו 1973–1989 577
9 פירי 1964–1980 561
10 מיצ'ל 1981–1996 559

מלכי השערים

# שם שנים בקבוצה שערים הופעות
1 כריסטיאנו רונאלדו 2009–2018 450 438
2 ראול גונזלס 1994–2010 323 741
3 אלפרדו די סטפנו 1953–1964 308 396
4 סנטיאנה 1971–1988 289 685
5 כרים בנזמה 2009– 246 510
6 פרנץ פושקש 1958–1966 242 645
7 הוגו סאנצ'ס 1985–1992 208 282
8 פרנסיסקו חנטו 1952–1970 182 601
9 פירי 1979-1964 172 561
10 אמיליו בוטרגניו 1983–1995 171 463

לקריאה נוספת

  • The Real Madrid Way סטיבן מנדיס (2016)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריאל מדריד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ On this day Real Madrid were voted the Best Club of the 20th Century | Real Madrid CF, Real Madrid C.F. - Web Oficial (באנגלית)
  2. ^ חשבתם שבארסה מספר 1? נסו שוב, וואלה! ספורט, ‏2009-09-12 (בhe-IL)
  3. ^ ריאל מדריד: קבוצת הכדורגל היקרה בעולם, Sport5.co.il - אתר ערוץ הספורט (בעברית)
  4. ^ Real Madrid lead the world in social media followers, AS.com, ‏2019-12-29 (באנגלית)
  5. ^ Football clubs with most fans in the world, SportMob, ‏2020-05-13 (באנגלית)
  6. ^ Top 10 most watched football matches in the world, Khel Now, ‏2018-05-14 (בAmerican English)
  7. ^ רשמית: רפא בניטס פוטר מריאל מדריד, זידאן יחליפו, באתר nrg‏, 4 בינואר 2016
  8. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, זינדין זידאן הודיע במפתיע: "אני עוזב את ריאל מדריד", באתר וואלה! NEWS‏, 31 במאי 2018.
  9. ^ ynet ספורט, רשמית: כריסטיאנו רונאלדו עבר ליובנטוס, באתר ynet, 10 ביולי 2018.
  10. ^ ריאל מדריד הרוסה, מהרע לגרוע ביותר
  11. ^ רשמי: זידאן מונה למאמנה של ריאל עד 2022, One.co.il
  12. ^ ריאל מדריד נגד ויאריאל - 1-2 - סיקור המשחק, Sport5.co.il - אתר ערוץ הספורט
  13. ^ בפעם ה-34 בתולדותיה: ריאל מדריד אלופת ספרד, בפעם ה-34 בתולדותיה: ריאל מדריד אלופת ספרד (בhe-IL)
  14. ^ "המנון המאה" של ריאל מדריד, בביצועו של פלאסידו דומינגו, באתר יוטיוב.
  15. ^ News - Comillas Pontifical University
  16. ^ מצאה את הרשת: ריאל ראשונה במספר העוקבים, מצאה את הרשת: ריאל ראשונה במספר העוקבים
  17. ^ מדדים של קסם | 5 מועדוני הכדורגל עם הכי הרבה עוקבים במדיה החברתית, מדדים של קסם, ‏2019-04-18 (בhe-IL)
  18. ^ חמישייה לרונאלדו, 0:6 לריאל על אספניול, באתר ynet, 12 בספטמבר 2015. ב-12 בספטמבר 2015 כבש רונאלדו חמישייה ושבר את שיאו של ראול גונזלס (228 שערי ליגה ו-323 שערים בכל המסגרות).
  19. ^ מספר השערים בליגה ובכל המסגרות נכון ל-28 במאי 2018.


ליגת האלופות 2019/20
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן גרמניהגרמניה באיירן מינכן אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי איטליהאיטליה יובנטוס אנגליהאנגליה ליברפול ספרדספרד ברצלונה רוסיהרוסיה זניט סנקט פטרבורג אנגליהאנגליה צ'לסי
ספרדספרד ריאל מדריד אנגליהאנגליה טוטנהאם אוקראינהאוקראינה שחטאר דונצק ספרדספרד אתלטיקו מדריד איטליהאיטליה נאפולי גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד פורטוגלפורטוגל בנפיקה ליסבון הולנדהולנד אייאקס
בלגיהבלגיה קלאב ברוז' יווןיוון אולימפיאקוס קרואטיהקרואטיה דינמו זאגרב גרמניהגרמניה באייר לברקוזן אוסטריהאוסטריה רד בול זלצבורג איטליהאיטליה אינטר מילאנו צרפתצרפת אולימפיק ליון ספרדספרד ולנסיה
טורקיהטורקיה גלאטסראיי סרביהסרביה הכוכב האדום בלגרד איטליהאיטליה אטאלנטה רוסיהרוסיה לוקומוטיב מוסקבה בלגיהבלגיה גנק צ'כיהצ'כיה סלביה פראג גרמניהגרמניה ר.ב. לייפציג צרפתצרפת ליל