פרנץ פון שטוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנץ פון שטוק
Franz von Stuck
Franz von Stuck Selbstbildnis im Atelier.jpg
לידה 23 בפברואר 1863
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באוגוסט 1928 (בגיל 65)
מינכן, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Franz Ritter von Stuck עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ולדפרידהוף מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנות יפה, מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות סימבוליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Wilhelm Lindenschmit the Younger, Ferdinand Barth, לודוויג פון לפץ עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Salome, The Sin (1893), Wilde Jagd עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר מקסימיליאן הבווארי למדעים ואמנויות (1902) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרנץ פון סטוקגרמנית: Franz Stuck‏; 23 בפברואר 1863 - 30 באוגוסט 1928) היה צייר, פסל, ואדריכל גרמני, שהיה ידוע בעיקר בזכות ציוריו של המיתולוגיה המצרית העתיקה שזכו לשבחים. בשנת 1906 הוענק לסטוק מסדר הכבוד של כתר בוואריה ונודע מעתה בשם פרנץ ריטר פון סטוק.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יליד טטנווייס ליד פסאו, סטוק הפגין זיקה לרישום וציור מגיל צעיר. כדי להתחיל בהשכלתו האמנותית עבר בשנת 1878 למינכן, שם יגור רוב חייו. בין השנים 1881–1885 למד סטוק באקדמיה במינכן.

בשנת 1889 הציג את ציוריו הראשונים בארמון הזכוכית של מינכן, וזכה במדליית זהב עבור "שומר גן העדן".

בשנת 1892 היה סטוק בין מייסדי הזצסיון במינכן, וגם ביצע את הפסל הראשון שלו, "אתלט". בשנה שלאחר מכן זכה לשבחים נוספים מהביקורת והציבור על מה שנחשב יצירתו הידועה ביותר, "החטא". כמו כן, במהלך 1893 הוענקה לסטוק מדליית זהב לציור בתערוכה הקולומביאנית העולמית בשיקגו, והוא מונה לפרופסור מלכותי. בשנת 1895 החל ללמד ציור באקדמיה במינכן.

בשנת 1897 התחתן סטוק עם אלמנה אמריקאית, מרי לינדפיינטר, והחל לעבוד בתכנון מעונו ובסטודיו משלו, ווילה סטוק. העיצוב שלו לווילה כלל כל דבר, החל מתוכנית הבניה ועד קישוטי פנים. על עיצוב ריהיטיו קיבל סטוק מדליית זהב נוספת בתערוכת העולם בפריז בשנת 1900. [2]

לאחר שזכה לאהדה גבוהה, זכה סטוק בהוקרה ציבורית נוספת ברחבי אירופה במהלך שארית חייו. הוא המשיך להיות מכובד היטב בקרב אמנים צעירים כפרופסור באקדמיה במינכן, גם לאחר שסגנונותיו האמנותיים הפכו ללא אופנתיים. תלמידיו לאורך השנים כללו את פאול קליי, הנס פורמן, וסילי קנדינסקי, ואחרים. .

הוא היה חבר באגודה הבינלאומית לפסלים וציירים. עבודותיו היו גם חלק מאירוע הפיסול בתחרות האמנות באולימפיאדת הקיץ 1928. [3]

פרנץ פון סטוק נפטר ב־30 באוגוסט 1928 במינכן.

בדיווחים על ההלוויה שלו נאמר שהוא "נסיך האמנות האחרון של ימיה הגדולים של מינכן ". הוא נקבר בוולדפרידהוף במינכן ליד אשתו מרי.

הנושאים בהם עסק קשורים בעיקר למיתולוגיה, בהשראת יצירתו של האמן השווצרי ארנולד בוקלין. צורות גדולות שולטות ברוב ציוריו ומצביעות על נטיותיו לפיסול. עירומי הנשים המפתות שלו הם דוגמה מצוינת לתוכן סימבוליסטי פופולרי. סטוק הקדיש תשומת לב רבה למסגרות לציוריו ובדרך כלל עיצב אותם בעצמו תוך שימוש קפדני בפנלים, גילוף מוזהב וכתובות, עד כי יש לראות במסגרות חלק בלתי נפרד מהיצירה הכוללת.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו כמעט ונשכחה חשיבותו של סטוק כאמן בפני עצמו - הסגנון האמנותי נראה מיושן ולא רלוונטי לדור שחווה את מלחמת העולם הראשונה. סגנון האר נובו הביא אותו שוב לתשומת לב עולם האמנות. בשנת 1968 הווילה שלו נפתחה לציבור ומשמשת כמוזיאון.

בספרו של רוברט וויט 1977 "הפסיכופת האלוהי: אדולף היטלר" ומקורות רבים אחרים מצוין כי פרנץ סטוק היה הצייר האהוב של היטלר מילדות.

ציוריו של סטוק הוזכרו על ידי קרל יונג, שכתב:

... פרנץ סטוק, שתמונת הנחש שלו נושאת כותרת משמעותית כמו "חטא" או "תאווה", מציגה תערובת של חרדה ותאווה המתבטאים בצורה מושלמת באווירה המחניקה של תמונות אלה, ... [4]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנץ פון שטוק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stuck, The Sin (video) | Germany | Khan Academy, smarthistory.khanacademy.org (באנגלית)
  2. ^ Bracamonte, Miceala (August 8, 1997). "Franz von Stuck:The Burgher-God of Jugendstil". The Wall Street Journal, European Edition. p. 7.
  3. ^ Olympedia – Franz von Stuck, www.olympedia.org
  4. ^ Jung, C.G. (1967). Symbols of Transformation (2nd ed.). Princeton University Press. p. 8