פרנץ קליין
 | |
| לידה |
3 במאי 1910 וילקס-בארה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
3 במאי 1962 (בגיל 52) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Hollenback Cemetery |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תחום יצירה |
אמנות מופשטת |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם מופשט, ציור פעולה |
| השכלה |
|
  | |
פרנץ קליין (באנגלית: Franz Kline; 23 במאי 1910 – 13 במאי 1962) היה צייר אמריקאי. הוא מזוהה עם תנועת האקספרסיוניזם המופשט של שנות הארבעים והחמישים. קליין, יחד עם ציירי פעולה אחרים, כמו ג'קסון פולוק, וילם דה קונינג, רוברט מאמרוול, ג'ון פרן ולי קרסנר, כמו גם משוררים, רקדנים ומוזיקאים מקומיים, נודעו כחבורה הבלתי פורמלית בשם אסכולת ניו יורק.[1]
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קלין נולד בוילקס-בארה, קהילה קטנה לכריית פחם במזרח פנסילבניה. כשהיה בן שבע, אביו של קליין התאבד. בתקופת נעוריו עבר ללהייטון, פנסילבניה וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון להייטון.[2] מאוחר יותר התחתנה אמו ושלחה אותו למכללת ג'ירארד, אקדמיה בפילדלפיה לנערים ללא אב. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, קלין למד אמנות באוניברסיטת בוסטון בין השנים 1931 ל-1935, ואז שהה שנה באנגליה בבית הספר הת'רלי לאמנות בלונדון. במהלך תקופה זו פגש את אשתו לעתיד, אליזבת ו' פרסונס, רקדנית בלט בריטית. היא חזרה עם קלין לארצות הברית בשנת 1938.[3]
עם חזרתו לארצות הברית, עבד קליין כמעצב בחנות כלבו בניו יורק. לאחר מכן עבר לעיר ניו יורק בשנת 1939 ועבד אצל מעצב נוף. בתקופה זו פיתח קלין את הטכניקות האמנותיות שלו וזכה להכרה כאמן משמעותי.
מאוחר יותר לימד במספר מוסדות, ביניהם מכללת בלאק מאונטיין בצפון קרוליינה ומכון פראט בברוקלין.[4] הוא העביר קייצים בין השנים 1956 עד 1962 בציור בפרובינסטאון שבמסצ'וסטס ומת בשנת 1962 בניו יורק ממחלת לב ראומטית, עשרה ימים לפני יום הולדתו ה-52.
התפתחות אמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנץ קליין התחיל את דרכו כמאייר וכאמן שצייר ציורים בסגנון מסורתי. בסוף שנות ה־30 ותחילת שנות ה־40 הוא צייר נופים, מראות עירוניים, דיוקנאות וציורי קיר לפי הזמנה. בשנת 1940 צייר סדרת ציורים בשם Hot Jazz עבור טברנה בניו יורק. הסדרה ביטאה את התחלה של סגנונו האישי, שבו פרק דמויות וצורות למשיכות מכחול מהירות ופשוטות.
לאורך הזמן, סגנונו הפך יותר ויותר מופשט – כלומר, פחות מתאר דברים שאפשר לזהות מהמציאות, ויותר מתמקד בצורות, בקווים ובתחושות. ההשפעות על יצירותיו הגיעו בין היתר מנופים תעשייתיים ומכניים, כמו אלו שראה בילדותו בעיירת כורים בפנסילבניה. לעיתים, רק שמות הציורים רמזו על מה שהם אמורים לייצג.
בשנת 1946 התבקש קליין לצייר ציור קיר גדול על העיירה בה למד. הציור נקרא להייטון, והוא נמצא כיום במוזיאון בעיר אלנטאון, פנסילבניה.
התבססות וסגנון ייחודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]נקודת המפנה בקריירה של קליין התרחשה בשנת 1948, כאשר ידידו הצייר וילם דה קונינג הציע לו להקרין רישום קטן על קיר הסטודיו. קליין ראה את ההקרנה על הקיר וראה את משיכות המכחול שלו הופכות לגדולות ועצמאיות, לא כחלק מתמונה אלא כישות בפני עצמה. זה הוביל אותו לעבור לציור מופשט לגמרי – בלי דמויות או עצמים, אלא רק קווים, כתמים וצורות.
קליין החל לצייר בעיקר בשחור ולבן, והסביר שגם ללבן בציור יש חשיבות בדיוק כמו לשחור. בשנת 1950 התקיימה התערוכה הראשונה שלו, שבה הוצגו ציורים גדולים ומופשטים, כמעט כולם בצבעי שחור ולבן. מאז דבק בו הכינוי "האמן של השחור והלבן", אף שלעיתים הרגיש מוגבל מהתדמית הזו.
לקראת סוף שנות ה־50 התחיל שוב לשלב צבע בציוריו. לדוגמה, בציור רקוויאם מ־1958 הוא השתמש בגוונים נוספים וניסה להעביר יותר אור וצל. השימוש בצבעים חזר בהדרגה ליצירתו, תהליך שנקטע כאשר נפטר בשנת 1962 בגיל 51.
פרשנות והשפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנץ קליין נחשב לאחד האמנים החשובים של תנועת האקספרסיוניזם המופשט שפעלה בניו יורק באמצע המאה ה־20. עם זאת, סגנונו ייחודי, ולא תמיד היה קל למבקרים לפרש אותו בהשוואה לאמנים אחרים בני התקופה.[5]
כמו ג'קסון פולוק, וילם דה קונינג ואמנים נוספים, קליין נחשב ל"צייר פעולה" – כלומר, אמן שהתמקד בתהליך הציור עצמו ובתנועות המכחול, ולא בהצגת נושא או דמות מזוהה. למרות שהציורים שלו נראים לעיתים כאילו צוירו ברגע אחד מתוך דחף, בפועל הוא נהג לתכנן את יצירותיו מראש. קליין הכין סקיצות רבות, לעיתים על דפי ספרי טלפון, לפני שהתחיל לצייר על הבד. יצירותיו נראו לעיתים ספונטניות, אך למעשה התבססו על תכנון מדויק.[6]
קליין גם נמנע מלתת משמעות מפורשת לציוריו, בניגוד לאמנים אחרים שראו בעבודותיהם ביטוי לרעיונות פילוסופיים או מיסטיים.[7] היסטוריונית האמנות קרולין כריסטוב-בקרגייב כתבה כי "האמנות שלו מרמזת ומכחישה חשיבות ומשמעות".[8]
יש הרואים בעבודותיו של קליין התחלה של מעבר אל המינימליזם – זרם אמנותי שמתמקד בצורות פשוטות, קווים וצבעים בודדים. הם טוענים שעבודותיו מבטאות פשטות, כוח ואובייקטיביות, בשונה מהסובייקטיביות של רבים מהאמנים שפעלו בניו יורק באותה תקופה.[9]
היסטוריון האמנות דייוויד אנפאם מציין כי קליין שימש מקור השראה לאמנים רבים, בהם רוברט ראושנברג, אהרון סיסקינד, סיי טוומבלי, מארק די סוברו ובריס מרדן.[10]
בשנת 2018 החל מכון האוזר ווירט, בשיתוף עם עיזבונו של קליין, להכין קטלוג מקוון מקיף של כל ציורי השמן שיצר בין השנים 1950–1962. הקטלוג צפוי היה להתפרסם בשנת 2022.[11]
שוק האמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2012 נמכר ציור ללא כותרת שצייר קליין בשנת 1957 בבית המכירות הפומביות כריסטי'ס בניו יורק. הציור, בשחור-לבן וברוחב של כעשרה רגלים, נמכר למציע טלפוני בסכום של 36 מיליון דולר, או 40.4 מיליון דולר כולל עמלות. מדובר במחיר שיא לאמן במכירה פומבית, הגבוה ביותר שנרשם עד אז, והוא היה גבוה פי שישה מהשיא הקודם של קליין. השיא הקודם נקבע בשנת 2005, כאשר נמכר הציור Crow Dancer משנת 1958 בסכום של 6.4 מיליון דולר.[12][13]
ציור מוקדם של קליין משנת 1940, הנושא גם הוא את השם Untitled ומתאר חלל פנים, נמכר בשנת 1995 בבית המכירות סותביס תמורת 21,850 דולר. ציור זה, שנוצר בתקופה שקדמה למעברו של קליין לסגנון האקספרסיוניזם המופשט, מציג סממנים מוקדמים של הסגנון שפיתח בהמשך, ובפרט את משיכות המכחול החזקות שהפכו לסימן ההיכר שלו.[14]
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גלריית צ'ארלס איגן, ניו יורק, 1950
- תערוכת אמנות רחוב 9, ניו יורק, 1951
- "הציור האמריקני החדש", המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, 1958.
- הביאנלה של ונציה, 1956, 1960
- דוקומנטה, קאסל, גרמניה, 1959
- הביאנלה לאמנות בסאו פאולו, 1957
- הביאנלה של ויטני, 1952, 1953, 1955, 1961
- הגלריה לאמנות מודרנית בוושינגטון, וושינגטון, 1962
- מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית, ניו יורק, 1968
- אוסף פיליפס, וושינגטון הבירה, 1979
- מוזיאון סינסינטי לאמנות, 1985
- מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית
- האקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה, 1985
- אוסף מניל, יוסטון, 1994
- מכון אנטוני טאפייס, ברצלונה, 1994
- קסטל די ריבולי, מוזיאון לאמנות עכשווית, טורינו, איטליה, 2004
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנץ קליין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פרנץ קליין, באתר Discogs (באנגלית)
- ציורי פרנץ קליין, פרויקט ריזון קטלוג 1950–1962
- דייוויד אנפאם, הערות ביו, אוסף MoMA
- פרנץ קליין על הארכיון
- יצירות אמנות של קלין באוסף פיליפס
- החתולים של קלין
- פרנץ קליין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרנץ קליין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "Art View: Franz Kline- A Legacy in Black and White". The New York Times. 19 בינואר 1986. p. A29.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "A Lehighton art gem moves to Allentown".
- ↑ Savvine, Ivan. "Franz Kline". TheArtStory.org. The Art Story Foundation.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Franz Kline Phillips Collection, Washington, D.C.
- ↑ Siedell, Daniel (2003). "Art Criticism as Narrative Strategy: Clement Greenberg's Critical Encounter with Franz Kline". Journal of Modern Literature. Indiana University Press. 26 (3/4): 47–61. doi:10.1353/jml.2004.0046. JSTOR 30053229.
- ↑ Anfam, David (16 אוק' 2013). "Kline, Franz". Oxford Art Online. Oxford University Press.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Solomon, Deborah (16 דצמ' 1994). "Franz Kline: Hot Brush in a Harsh Place". Wall Street Journal. Dow Jones & Company Inc: A12. ISSN 0099-9660.
{{cite journal}}: (עזרה) - ↑ Christov-Bakargiev, Carolyn (2004). Franz Kline, 1910-1962. Italy: Skira Editore. p. 57. ISBN 8876241418.
- ↑ Anfam, David (2004). Franz Kline, 1910-1962. Italy: Skira Editore. p. 42. ISBN 8876241418.
- ↑ Michael Kimmelman (December 16, 1994), The Kline Puzzle: A Definite Classic Long Neglected The New York Times.
- ↑ "Franz Kline Catalogue Raisonné". Hauser & Wirth Institute.
- ↑ Katya Kazakina (November 15, 2012), Jeff Koons, Franz Kline Set Records at Christie's Sale Bloomberg.
- ↑ Carol Vogel (November 14, 2012), Relentless Bidding, and Record Prices, for Contemporary Art at Christie's Auction The New York Times.
- ↑ (Sotheby's receipt retained)