הביאנלה של ונציה
הביאנלה של ונציה (באיטלקית: Biennale di Venezia) היא תערוכת אמנות עכשווית בינלאומית הנערכת בוונציה שבאיטליה. התערוכה נערכת מדי שנתיים ומכאן שמה, "ביאנלה", שפירושו באיטלקית הוא "דו-שנתי". הביאנלה של ונציה נחשבת לאחת מהתערוכות החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם האמנות, ומכל מדינה נבחרים להשתתף בה אך ורק האמנים הבולטים ביותר בתחומם, אשר יוצרים יצירות אמנות במיוחד לקראתה. כחלק מהביאנלה נערך גם פסטיבל הסרטים של ונציה ומתארחות בעיר הצגות תיאטרון ומיצגים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הביאנלה הראשונה נערכה בשנת 1895. במהלך תערוכה זו ובתערוכות שבאו אחריה הושם דגש על הפן של עיצוב הפנים. בראשית שנות ה-20 הפכה התערוכה יותר ויותר בינלאומית עם השתתפות מדינות שונות. בין שתי מלחמות העולם הציגו בתערוכה מרבית האמנים העיקריים של התקופה.
בשנת 1930 האחריות והניהול של התערוכה עברו מעיריית ונציה לשלטון המרכזי הפשיסטי, שהרחיב את התערוכה והוסיף לה פסטיבל מוזיקה (בשנת 1930), פסטיבל סרטים (בשנת 1932) ופסטיבל תיאטרון (בשנת 1934). בשנת 1938 החלה חלוקת פרסים ליצירה הזוכה.
במהלך מלחמת העולם השנייה לא התקיימה ביאנלה. התערוכה שבה בשנת 1948 והציגה בעיקר אמנות עכשווית. בשנות ה-50 הוצגה בתערוכה בעיקר יצירות של אקספרסיוניזם מופשט, ובשנות ה-60 יצירות פופ ארט.
בשנת 1974 הוקדשה התערוכה כולה לצ'ילה - כמחאה תרבותית נגד שלטונו של אוגוסטו פינושה. בשנות ה-70 וה-80 החלה מוצגת בתערוכה אמנות פוסטמודרנית, והחלה השתתפות של יצירות אמנים אסייתיים בתערוכה.
מבני התערוכה ואופייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבינאלה מתקיימת בפארק ג'ארדיני, שבו 30 ביתנים קבועים המייצגים את המדינות השונות שנקבעו בשנות ה-30, ובשנית לאחר מלחמת העולם השנייה. בשל קביעות אלה ישנן כמה מדינות קבועות אשר אינן ידועות באמנות המודרנית בהן ויחד עם זאת יש להן ביתן קבוע. כל מדינה קובעת כיצד תנהל את הביתן שלה - ובדרך כלל מדינות בוחרות להציג אמן יחיד בביתן במהלך התערוכה, או מספר מועט של אמנים המציגים תערוכה סביב תמה אחת. חלק נוסף של התערוכה מוצג באזור הארסנאלה.
ישראל בתערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל שולחת נציגים לביאנלה באופן קבוע מאז התערוכה ה-24 שהתקיימה ב-1948. הביתן הישראלי תוכנן בשנת 1952 על ידי האדריכל זאב רכטר בסגנון הבינלאומי. במהלך השנים הוזנח המבנה ולא שופץ, דבר שהוביל להעלאת הכוונה להורסו. בעקבות מאבק ציבורי בשנים האחרונות, שוקם המבנה באופן חלקי.
בין האמנים אשר יצגו את ישראל בביאנלה מהלך השנים:-
- 1948 - ארץ ישראל, אמנים פלסטינים (משה קסטל, יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן, מרסל ינקו, לאון פיין, אהרון כהנא, אברהם נתון, יצחק פרנקל, אביגדור לואיזאדא, יוחנן סימון, ראובן רובין, נחום גוטמן, אריה לובין, ציונה תג'ר, אביגדור סטימצקי, אהרון גלעדי, דב פייגין)
- 1966 - איקה בראון, יחזקאל שטרייכמן, בוקי שוורץ
- 1978 - מנשה קדישמן
- 1982 - תמר גטר ומיכל נאמן
- 1993 - אביטל גבע
- 1999 - פיליפ רנצר ושמחה שירמן
- 2001 - אורי קצנשטיין
- 2007 - יהודית סספורטס
- 2009 - רפי לביא
- 2011 - סיגלית לנדאו
- 2013 - גלעד רטמן
- 2015 - ציבי גבע
- 2017 - גל וינשטיין
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר רשמי
- תצלום לווין של בנייני הבינאלה מאתר גוגל
- אסתר זנדברג, עדיין סגור לרגל שיפוצים, באתר הארץ - על הביתן הישראלי
- סמדר שפי, הביאנלה ה-53 בוונציה: הפוליטיקה שולטת, באתר עכבר העיר, 5 ביוני 2009
- סמדר שפי, השחקן המרכזי החדש בביאנלה בוונציה, באתר עכבר העיר, 5 ביוני 2009
- חגית פלג-רותם, שטים כל הדרך לביאנלה, באתר גלובס, 9 ביוני 2009
- סמדר שפי, הביאנלה בוונציה - סיכום: חיקו החמים של המוכר, באתר עכבר העיר, 11 ביוני 2009
- אמנון דירקטור, שתי אצבעות מצידון, באתר "Time Out ישראל", 28 באוגוסט 2013
- דנה גילרמן, משיחת יתר: אכזבה והתרגשות בונציה, באתר כלכליסט, 14 ביוני 2009
