לדלג לתוכן

הביאנלה של ונציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הביאנלה של ונציה
Biennale di Venezia
סוג ביאנלה, קרן נדבנות, ארכיון, תערוכת אמנות, פסטיבל קולנוע, תערוכה, אוסף עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מיקום Ca' Giustinian, גני הביאנלה, ארסנאלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים מועצת עיריית ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
מועדים
תאריכי פעילות 1895–הווה (כ־131 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 45°25′44″N 12°21′31″E / 45.428889°N 12.358611°E / 45.428889; 12.358611
www.labiennale.org/en/
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הביאנלה של ונציה (באיטלקית: Biennale di Venezia) היא תערוכת אמנות עכשווית בין-לאומית הנערכת בוונציה שבאיטליה.[1] התערוכה נערכת מדי שנתיים ומכאן שמה, "ביאנלה", שפירושו באיטלקית הוא "דו-שנתי". הביאנלה של ונציה נחשבת לאחת מהתערוכות החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם האמנות, ומכל מדינה נבחרים להשתתף בה אמנים בולטים בתחומם, אשר יוצרים יצירות אמנות במיוחד לקראתה. בנוסף לביתנים הלאומיים, מתקיימת תערוכה בינלאומית רבת היקף במבנה הענק של הארסנאלה. כחלק מהביאנלה נערך גם פסטיבל הסרטים של ונציה ומתארחות ברחבי העיר תערוכות נלוות ברמה גבוהה, הצגות תיאטרון ומיצגים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביתן ישראל בתכנון אדריכל זאב רכטר
"חדר המשאבות" - יצירה של האמן ההונגרי באלאז' קיצ'יני בביאנלה בוונציה בשנת 2005.

הביאנלה הראשונה נערכה בשנת 1895. במהלך תערוכה זו ובתערוכות שבאו אחריה הושם דגש על הפן של עיצוב הפנים. בראשית שנות ה-20 הפכה התערוכה יותר ויותר בינלאומית עם השתתפות מדינות שונות. בין שתי מלחמות העולם הציגו בתערוכה מרבית האמנים העיקריים של התקופה.

בשנת 1930 האחריות והניהול של התערוכה עברו מעיריית ונציה לשלטון המרכזי הפשיסטי, שהרחיב את התערוכה והוסיף לה פסטיבל מוזיקה (בשנת 1930), פסטיבל סרטים (בשנת 1932) ופסטיבל תיאטרון (בשנת 1934). בשנת 1938 החלה חלוקת פרסים ליצירה הזוכה.

במהלך מלחמת העולם השנייה לא התקיימה ביאנלה. התערוכה שבה בשנת 1948 והציגה בעיקר אמנות עכשווית. בשנות ה-50 הוצגה בתערוכה בעיקר יצירות של אקספרסיוניזם מופשט, ובשנות ה-60 יצירות פופ ארט.

בשנת 1974 הוקדשה התערוכה כולה לצ'ילה - כמחאה תרבותית נגד שלטונו של אוגוסטו פינושה. בשנות ה-70 וה-80 החלה מוצגת בתערוכה אמנות פוסטמודרנית, והחלה השתתפות של יצירות אמנים אסייתיים בתערוכה.

בשנת 2022 התקיימה הביאנלה ה-59, באיחור של שנה בשל מגפת הקורונה. השם שניתן לה בשנה זו היה "חלב החלומות", והאוצרת צ׳צ׳יליה אלמני ייעדה אותה לשם תיקון הסטורי של הטיות מגדריות ואחרות בתערוכות העבר:[2] התערוכה התמקדה באמניות נשים, לרבות אמניות שכבר אינן בין החיים (בניגוד למקובל בביאנלה) וכן במיעוטים ובפריפריה הגלובלית.[3] בין התערוכות החיצוניות הנלוות בלטו תערוכותיהם של אניש קאפור, מרלן דומא וברוס נאומן, ועבודתו המונומנטלית של אנסלם קיפר בארמון הדוג'ה.[4]

ארגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרן הביאנלה תומכת באומנויות ובארגון האירועים הנפרדים הבאים:

#שם עממישם רשמישנת ייסודתדירות
1הביאנלה לאמנותתערוכת אמנות בינלאומית1895שנים אי זוגיות
2הביאנלה לאדריכלות (אנ')תערוכת אדריכלות בינלאומית1980שנים זוגיות (מאז 2000)
3הביאנלה למוזיקה (אנ')הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה עכשווית1930שנתי (ספטמבר/אוקטובר)
4הביאנלה לתיאטרוןפסטיבל התיאטרון הבינלאומי1934שנתי (יולי/אוגוסט)
5פסטיבל הסרטים של ונציהפסטיבל הסרטים הבינלאומי בוונציה1932שנתי (אוגוסט/ספטמבר)
6הביאנלה למחול של ונציההפסטיבל הבינלאומי לריקוד עכשווי1999שנתי (יולי/אוגוסט)
7קרנבל ילדים בינלאומי2009שנתי, במהלך קרנבל המסכות בוונציה

מבני התערוכה ואופייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביאנלה מתקיימת בשני אתרים עיקריים: הג'ארדיני - הפארק הציבורי של ונציה, והארסנאלה: המספנות והנשקיות שהעניקו לוונציה את השליטה בים לאורך הדורות,[5] שבו 30 ביתנים קבועים המייצגים את המדינות השונות שנקבעו בשנות ה-30, ובשנים לאחר מלחמת העולם השנייה. בשל קביעות אלה ישנן כמה מדינות קבועות אשר אינן ידועות באמנות המודרנית בהן ולמרות זאת יש להן ביתן קבוע. כל מדינה קובעת כיצד תנהל את הביתן שלה - ובדרך כלל מדינות בוחרות להציג אמן יחיד בביתן במהלך התערוכה, או מספר מועט של אמנים המציגים תערוכה סביב תמה אחת. לעשרות רבות של מדינות נוספות, שהצטרפו לתערוכה לאחר גמר הקמת הביתנים הלאומיים בג'ארדיני, ישנם ביתנים ארעיים: חלקם בארסנאלה וחלקם פזורים ברחבי העיר. בפאביליון המרכזי שבגני הג'ארדיני מתקיימת לרוב תערוכה נושאית בינלאומית ורבת היקף, והחלל העיקרי העצום של הארסנאלה מוקדש למגוון תערוכות של אמנים מרחבי העולם, הכל תחת אוצרות מרכזית אחת.

הביתן הישראלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל שולחת נציגים לביאנלה באופן קבוע מאז התערוכה ה-24 שהתקיימה ב-1948. הביתן הישראלי תוכנן בשנת 1952 על ידי האדריכל זאב רכטר בסגנון הבינלאומי. במהלך השנים הוזנח המבנה ולא שופץ, דבר שהוביל להעלאת הכוונה להורסו. בעקבות מאבק ציבורי שוקם המבנה באופן חלקי. בביאנלה ה-59 שבשנת 2022 בחרה האמנית עילית אזולאי לערוך שינוי במבנה של רכטר, על ידי אטימת הכניסה הראשית אליו, והפיכת הכניסה האחורית המשנית לכניסה היחידה ובה פינות ישיבה בסגנון מזרח תיכוני, מהלך המתכתב עם התערוכה אותה הציגה האמנית: מלכות (Queendom).

האמנים אשר יצגו את ישראל בביאנלה מהלך השנים:

[6]

הביאנלה לאדריכלות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביאנלה לאדריכלות הוא אירוע שמתקיים החל משנת 1980. בו מציגים אדריכלים פרויקטים בתכנונם. מדינת ישראל אינה משתתפת בקביעות בביאנלה זו.[7]

תערוכת האדריכלות הבינלאומית ה-17, 22 במאי - 21 בנובמבר 2021, נושא מרכזי - "איך נחיה יחד?", אוצר - האשים סרקיס (אנ'), נציגים מ-58 מדינות כולל מישראל. הנושא הישראלי לאירוע - "ארץ זבת חלב ודבש - הבניית מרחב השפע", נציגי ישראל - אדר' עידו גינת וד"ר רחל גוטסמן, מוסד - המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה, שנקר.

כאוצרת הביאנלה לאדריכלות בשנת 2023 נבחרה הגאנית-סקוטית לסלי לוקו, שהחליטה להקדיש את התערוכה לנושא אפריקה בכותרת "מעבדת העתיד". אמורים לקחת בה חלק עמוס גיתאי ואייל ויצמן.[8]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הביאנלה של ונציה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ חגית פלג רותם, הביאנלה בוונציה 2022: עילית אזולאי תייצג את ישראל, באתר "פורטפוליו", 17 בנובמבר 2021
  2. ↑ The Milk of the Dreams: Biennale Arte 2022, Short Guide, English translation Salvatore Mele, first edition April 2022, 377 pages. מסת"ב 978-88-98727-64-3.
  3. ↑ חגית פלג רותם, הביאנלה בוונציה 2022: תורן של האמניות הגדולות, באתר "פורטפוליו", 26 באפריל 2022
  4. ↑ לי צ'שייר, כל התערוכות המובילות שכדאי לראות במהלך הביאנלה בוונציה ב-2022, באתר הישראלי של THE ART NEWSPAPER, נוסח עברי 9 בפברואר 2022.
  5. ↑ אתר למנויים בלבד פארה ניירי, לאחר הפסקה בעקבות המגפה נפתחה אתמול הביאנלה בוונציה, ובישרה עתיד חדש לעולם האמנות, באתר הארץ, 24 באפריל 2022
  6. ↑ הביתן הישראלי בביאנלה בוונציה לא ייפתח: "עד השגת הפסקת אש ועסקת חטופים", באתר ynet, 16 באפריל 2024
  7. ↑ אסתר זנדברג, משרד החוץ חזר בו: ישראל תשתתף בביאנלה לאדריכלות בוונציה, באתר הארץ, 13 באפריל 2004
  8. ↑ אתר למנויים בלבד אמנון דירקטור, לסלי לוקו: "מה שקורה באפריקה קורה לכולנו", באתר הארץ, 16 במרץ 2023
ונציה
אתרים האוניברסיטה הבינלאומית • הגטו • התעלה הגדולה • כיכר סן מרקו • מסטרה • בית הכנסת הגרמני הגדול • בית הכנסת הספרדי • בית הכנסת האיטלקי • הארי'ז בר • קפה פלוריאן • קפה לאבנה • ריאלטו
כנסיות בזיליקת סן מרקו • איל רדנטורה • סן ג'ורג'ו מג'ורה • סן זכריה • סן פולו • סנטה מריה דלה סאלוטה • סנטה מריה פורמוזה • סן סטאה • סנטה מריה גלוריוזה דיי פרארי • סן סלבדור • סן סמואלה • סנטה מריה דיי מיראקולי • סן ג'ורג'ו דיי גרקי • מדונה דל'אורטו
מבנים ארמון הדוג'ה • הארסנאלה • הקמפנילה • פאלאצו בארבאריגו • פאלאצו ג'וסטי • פאלאצו גרימאני • פאלאצו דולפין מאנין • פאלאצו טייפולו • פאלאצו מורו לין • פאלאצו פונטאנה רצוניקו • פאלאצו פוסקארי • פאלאצו פוסקארי קונטריני • פאלאצו פיזאני גריטי • פאלאצו פיזאני מורטה • פלאצו פיזאני א סן סטפאנו • פאלאצו קאוואלי-פרנקטי • קא' דא מוסטו • פאלאצי בארבארו • פאלאצו דאריו • פונדאקו דיי טדסקי • קא' ונדראמין קאלרגי • קא' סגרדו
מוזיאונים אוסף פגי גוגנהיים • גלריית האקדמיה • מוזיאון קורר • פאלאצו גראסי • קא' ד'אורו • קא' פזארו • קא' רצוניקו • פונדאקו דיי טורקי
גשרים גשר האנחות • גשר האקדמיה • גשר החירות • גשר הציצים • גשר ריאלטו • גשר קלטרווה
איים עיקריים בלגונת ונציה בוראנו • ג'ודקה • לידו • מוראנו • מצורבו • סן ג'ורג'ו מג'ורה • טורצ'לו • איים נוספים
אירועים אקווה אלטה • הביאנלה • הרגאטה • פסטיבל הסרטים • קרנבל המסכות • טקס נישואי הים
רבעים דורסודורו • סן מרקו • סן פולו • סנטה קרוצ'ה • קאנארג'ו • קסטלו
תחבורה נמל התעופה הבינלאומי ונציה מרקו פולו • תחנת ונציה סנטה לוצ'יה • ואפורטו • המונורייל של ונציה • גונדולה • הרכבת הקלה של מסטרה • נמל ונציה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הביאנלה_של_ונציה&oldid=43159997"