פרנק בלייכמן
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
 | |
| לידה |
11 בדצמבר 1922 כ"א בכסלו ה'תרפ"ג קמיונקה, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
27 בדצמבר 2018 (בגיל 96) י"ט בטבת ה'תשע"ט מנהטן, ארצות הברית |
  | |
פרנק אפריים בלייכמן (11 בדצמבר 1922 – 27 בדצמבר 2018) היה מנהיג יהודי-פולני בארגון קומוניסטי חמוש במהלך מלחמת העולם השנייה, פרטיזן וניצול שואה.[1] לאחר המלחמה, הוא עבר לארצות הברית, לעיר ניו יורק. הוא נפטר במנהטן ב-27 בדצמבר 2018, בגיל 96.[2]
השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנק בלייכמן נולד בקמיונקה, פולין אביו היה סוחר גרעינים ותבואה וסבתו ניהלה מרכול. חייו היו שלווים עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. כאשר פרצה המלחמה הוא היה בן 16.[3]
למרות הצווים שהגבילו את נסיעות היהודים מחוץ לקמיונקה ודרשו מיהודים להזדהות באמצעות ענידת סרטי זרוע, בלייכמן לקח מספר סיכונים כדי לעזור להוריו ולששת אחיו ואחיותיו.[4] הוא רכב על אופניו ללא הסרט בעודו מסכן אותו ואת משפחתו. רוב נסיעותיו היו מהחוות והכפרים השכנים ללוברטוב (תשע וחצי קילומטרים מזרחה) וללובלין (תשע עשרה קילומטרים דרומה) שם קנה ומכר סחורות כמו דבש, תרנגולות, חמאה, דגנים, בשר, טבק, צמר וסוכר.
בלייכמן הצליח להתאקלם בקרב האוכלוסייה מבלי להיות מוכר כיהודי (הוא סירב לענוד את סרט מגן דוד ונסע ללא האישורים הנדרשים). הוא הוטל לעבוד יומיים בשבוע באחוזה סמוכה עם יבולים, אך במקום זאת הוא שילם למישהו שימלא את מקומו והמשיך לעסוק במסחר מחתרתי.[4]
באוקטובר 1942, הודיעה המועצה היהודית של קמיונקה (היודנראט) לתושבים היהודים שעתידם להתיישב מחדש בגטו לוברטוב. בלייכמן ברח מהעיירה ומצא מקלט אצל חוואי גוי בכפר קירצ'קובקה שהציע לו סיוע (משפחתם של אלכסנדר וסטניסלבה גלוס, ששמם נרשם בין שמות חסידי אומות העולם).[5] זמן קצר לאחר מכן, גילה כי יהודי קמיונקה לא הועברו לגטו לוברטוב אלא הועברו למחנות השמדה. בלייכמן שמע שביער מסתתרת קבוצת יהודים, אז לאחר יומיים עם האיכר, הוא הצטרף לקבוצת יהודים שהתחבאו ביערות, יותר ממאה יהודים שחיים במאהל של בונקרים קטנים ביער.[6]
עם הזמן, גדלה היחידה תחת פיקודו של בלייכמן, אך הוא הבין כי הקבוצה עדיין נמצאת בסכנה מתמדת. הוא עודד את הקבוצה להקים יחידת הגנה בעזרת קלשונים שתשמור על המחנה למרות שלא היה להם נשק חם.[7] ועדיין, בדצמבר 1942 הצליחה הקבוצה לרכוש נשק חם מאיכר פולני מקומי. בסוף ינואר קיבלו בלייכמן וכמה מחבריו הפרטיזנים היהודים מחסה מהאיכר הפולני בולסלב דוברובסקי,[5] אולם הגרמנים פשטו על המקלט שלהם ויהודים רבים נהרגו, יחד עם דוברובסקי שהוצא להורג על ידי גרמנים זמן קצר לאחר מכן.
באביב 1943 נתקל בלייכמן בשמואל גרובר.[4] הקבוצה של גרובר הייתה מורכבת מגברים שלחמו בצבא הפולני וידעו להשתמש בחומרי נפץ ובמוקשים, ושתי הקבוצות חברו יחד והפכו לכוח לוחם יעיל יותר. בשנת 1943, הצטרף הצבא הפולני ליחידה וסיפק לה אספקה ותמיכה שהובאה במצנחים על ידי חיל האוויר הסובייטי. היחידה, חמושה כעת בנשק יעיל: רימוני יד, חומרי נפץ, מוקשים, מקלעים ותחמושת, לחמה בגרמנים ביעילות רבה יותר.
בשנת 1944, קיבלה היחידה הוראה לנוע מזרחה ולהצטרף לפרטיזנים של פרצ'ב,[4] בפיקודו של יחיאל גרינשפן.[8] גרובר מונה לסגן מפקד, ובלייכמן, בגיל 21, מונה לסגן מפקד. ביולי 1944 התקדם הצבא האדום הסובייטי ממזרח ונכנס ליער פרצ'ב. לאחר כניסת הצבא האדום לאזור, השתתפה היחידה בכיבוש העיר לובלין.
לקראת סוף המלחמה ומיד לאחר מכן (אפריל עד 19 ביולי 1945) בלייכמן עבד במשטרה החשאית הפולנית (המשרד לביטחון פנים), כראש הזמני של מחלקת בתי הכלא והמחנות במשרד לביטחון הציבור של מחוז קיילצה.
לאחר המלחמה נישא לאישה יהודייה בשם צסיה פומרנץ, ויחד הם היגרו לארצות הברית. בלייכמן מצא עבודה כבנאי בניו יורק, ובשאר זמנו עסק בכתיבת ספר זיכרונותיו בשם "עדיף למות נלחם".[9]
בלייכמן פרסם את ספרו בנובמבר 2009,[10] אשר תואר כשנוי במחלוקת בפולין, שם הוא הוביל למספר מחלוקות.
המחלוקת על ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרסום ספר הזיכרונות שלו בפולין, חלק מהדיווחים שלו הקשורים לאינטראקציות שלו ושל יחידתו עם צבא הבית, היחידה הדומיננטית ביותר במלחמה נגד הגרמנים בשטחי פולין הכבושה במהלך מלחמת העולם השנייה, הוכחו כשנויים במחלוקת. סטניסלב אהרונסון, קצין פולני-יהודי לשעבר של הארמייה קריובה, כינה את ההאשמות המועלות בספר נגד צבא הבית כ"אבסורדיות", דעה שאושרה על ידי ההיסטוריונים יאן ז'רין ווולדמר פרוך. עקב כך, תיאוריו של בלייכמן על פעילותו בהתנגדות קומוניסטית נחקרו, ונמצא כי הוא היה חבר בכנופיית פשע הקשורה לקומוניסטית גוורדיה לודובה, שהתמקדה בהשגת אספקה בכוח מהאוכלוסייה המקומית והתעמתה עם ההתנגדות הפולנית. לטענתם, החלק האבסורדי ביותר בספרו, הוא כי בלייכמן מזכיר שבשלב מסוים ירה למוות בשני חיילי הארמייה קריובה, דבר שהוביל לדרישות שהמקרה ייחקר על ידי הרשויות. דובר המכון הפולני לזיכרון לאומי הכריז שספרו של בלייכמן ייחקר כדי לקבוע אם הוא אשם בפשעים קומוניסטיים.[11] התיק תואר כפתוח נכון לפברואר 2019.[12]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Obituary: Frank Blaichman died on December 27th". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2024-04-08.
- ^ הלוחם היהודי במלחמת עולם השנייה, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם ה-2
- ^ Content Admin, Frank Blaichman, Jewish Partisan Educational Foundation, 2016-12-07 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Frank Bleichman, encyclopedia.ushmm.org (באנגלית)
- ^ 1 2 Wayback Machine, web.archive.org
- ^ Frank Blaichman’s Biography | Facing History & Ourselves, www.facinghistory.org, 2016-05-13 (באנגלית)
- ^ Frank Blaichman | AmericansAll, americansall.org
- ^ הלוחם היהודי במלחמת עולם השנייה, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם ה־2
- ^ Frank Blaichman, Rather Die Fighting: A Memoir of World War II, Simon and Schuster, 2011-04-01, ISBN 978-1-62872-786-9. (באנגלית)
- ^ Rather die fighting : a memoir of World War II / Frank Blaichman ; introduction and maps by Martin Gilbert | Book | Frank Blaichman | The National Library of Israel, www.nli.org.il (באנגלית)
- ^ AK była antysemicka – ubek oskarża w książce | rp.pl, web.archive.org, 2012-10-04
- ^ Blajchman chwalił się, że jego oddział mordował żołnierzy AK, wpolityce.pl (בפולנית)