פרנק בסטרד
| לידה |
1886 ליוורפול, אנגליה |
|---|---|
| פטירה |
22 בינואר 1974 (בגיל 88 בערך) הייזלמיר, אנגליה |
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| השתייכות | הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1916–1919, 1939–1945 |
| דרגה | קולונל |
| תפקידים בשירות | |
| קצין רגלים, קצין נחיתה | |
| פעולות ומבצעים | |
| הפלישה לנורמנדי | |
| עיטורים | |
| קצין במסדר האימפריה הבריטית (OBE) | |
| תפקידים אזרחיים | |
| בעל חברת הספנות ASN | |
קולונל פרנק בַּסְטֶרְד (באנגלית: Frank Bustard; 1886 – 22 בינואר 1974) היה בעל חברת ספנות בריטי, חלוץ השימוש באוניות גלנוע להובלת מכוניות ונוסעיהן.[1] כמו כן היה מזכיר הסניף הלונדוני של החבל הימי לישראל ושותף להקמתו של בית הספר הימי בחיפה באוקטובר 1938.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בַּסְטַרְד נולד בליברפול, מחוז לנקשייר, ב-1886, הצעיר מבין ארבעת ילדיהם של ג'ון ואליס בסטרד.[1] הוא החל את עבודתו כמתלמד בחברת הספנות "וייט סטאר ליין" (White Star Line), ועד מהרה התקדם ונעשה מנהל תנועת הנוסעים. ב-1934 התמזגה חברת "ווייט ליין" עם חברת "קיונארד" (Cunard Line), ובסטרד עזב והקים חברת ספנות משלו – Atlantic Steam Navigation Company (אנ'). תוכניתו הייתה להפעיל קו אניות נוסעים במחיר שווה לכל נפש בין ליברפול לניו יורק, אך הוא לא הספיק להוציאה לפועל בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939).[2]
מזכיר הסניף הלונדוני של חי"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
באפריל 1938 נבחר בסטרד למזכיר הסניף הלונדוני של החבל הימי לישראל. יחד עם חבריו לסניף, רובם אנשי צי הסוחר והצי המלכותי הבריטיים, היה שותף להקמת בית הספר הימי בחיפה (18 באוקטובר 1938) ולפיתוחו.[3] תרומתו של הסניף הבריטי הייתה בניסוח תוכנית הלימודים המקצועית של בית הספר; בהשגת הכרה רשמית של מועצת המסחר הבריטי (BOT), כדי שבוגרי בית הספר יוכלו לשרת באוניות בריטיות; בבחירת קצין ים בריטי (רב חובל רוברט סטיבנסון מילר) שיעמוד בראש מחלקת השיט של בית הספר החדש; ובאספקת סירות וציוד הוראה למחלקת השיט.[4][5][6] בכובעו הפרטי כמנהל חברת ספנות, ניהל בסטרד באותו זמן מגעים עם מנהלי "נחשון", חברת הספנות של ההסתדרות הכללית, להקמת שירות אוניות בריטי מבריטניה אל ארץ ישראל.[7] פרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, קטע את הקשרים הן עם בית הספר הימי הן עם "נחשון".
שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסטרד, שנשא דרגת מייג'ור, שירת במלחמת העולם הראשונה כקצין נחיתה ברגימנט הרגלים King's Own Royal Regiment (Lancaster) (אנ'), צוין לשבח ארבע פעמים, ונתכבד בעיטור "קצין מסדר האימפריה הבריטית" (OBE). בין 1939 ל-1945 שירת ביחידת הבקרה על תנועת האניות בצפון-מערב אנגליה, לרבות הפיקוח על הנחיתה ב-D-Day (הפלישה לנורמנדי), והוא צוין לשבח פעמיים. את שירותו סיים בדרגת לפטננט-קולונל.
חלוץ מעבורות הגלנוע להובלת נוסעים ומכוניותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי המלחמה, באביב 1946, הגיש בסטרד לאדמירליות הבריטית בקשה לרכוש שלוש נחתות טנקים ולהסב אותן לאוניות גלנוע להובלת נוסעים ומכוניותיהם מאנגליה ליבשת אירופה. האדמירליות סרבה למכור את כלי השיט, ולאחר משא ומתן הסכימה להחכירן לחברת ASN במחיר 13 לירות, 6 שילינג ו-8 דיים ליום. אוניות אלו היו נחתות הטנקים LST 3519 (אנ'), LST 3534 (אנ') ו-LST 3512 (אנ'). שמותיהן הוחלפו ל"אמפייר באלטיק" (SS Empire Baltic), "אמפייר סדריק" (SS Empire Cedric) ו"אמפייר קלטיק" (SS Empire Celtic), שהנציחו את שמותיהן של אניות "ווייט סטאר ליין" בצירוף "אֶמְפַּיֶיר", כדי לציין שכלי השיט היו בשירות המדינה במהלך המלחמה.
ב-11 בספטמבר 1946 יצאה ההפלגה הראשונה של חברת ASN, כאשר "אמפייר באלטיק" הפליגה מנמל טילברי (אנ') אל רוטרדם עם מטען של 64 כלי רכב עבור הממשלה ההולנדית. אל שלוש הנחתות הצטרפה ב-1948 נחתת נוספת, LST 3041 (אנ'), ששמה הוחלף ל"אמפייר דוריק" (Empire Doric), והפליגה בין פרסטון (אנ') ונמל לרן בצפון אירלנד. את הקו החדש הזה חנכה ב-21 במאי 1948 "אמפייר סדריק". אחרי הפלגת הבכורה המשיכה "אמפייר סדריק" לשרת בקו אל צפון אירלנד, שכלל בתחילה שתי הפלגות בשבוע. "אמפייר סדריק" הייתה האונייה הראשונה בצי חברת ASN שקיבלה רישיון להובלת נוסעים בשכר, והורשתה להוביל חמישים נוסעים. על כן נחשבת "אמפייר סדריק" למעבורת הנוסעים והגלנוע (passenger and RoRo ferry) הראשונה בעולם. ב-1955 צורפו עוד שתי נחתות חכורות לצי החברה, "אמפייר קימריק" (Empire Cymric) (אנ') ו"אמפייר נורדיק" (Empire Nordic), וכך עלה מספר האניות של החברה לשבע. הקו אל המבורג נסגר ב-1955, וקו חדש נפתח בין אנטוורפן לטילברי.
ב-1954, כשהתיישנו האוניות והיה צורך להחליפן בחדשות, מכר בסטרד את ASN לחברה הממשלתית הבריטית British Transport Commission (אנ'), ושנתיים אחר כך פרש מעסקיו.[1]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסטרד נישא פעמיים, לנורה המילטון ב-1912 ולאחר מותה ב-1950 למרגרט וילקינסון סנדס (Sands) ב-1952. נולדו לו ארבעה בנים ובת מנישואיו הראשונים ובן מן השניים. הוא מת ב-2 בינואר 1974, בגיל 87, בביתו בהייזלמיר (אנ').[1]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאיר שָׂשׂ, עכו הימית. כ"ג יורדי הסירה – בית הספר לקציני ים עכו, אפריל 1981 (מהדורת שכפול).
- בים דרכך ושביליך במים רבים – יובל לבית הספר לקציני-ים עכו, 1938–1988. כתיבה ועריכה: שמחה בינות. כ"ג יורדי הסירה – בית הספר לקציני ים עכו, 1988. מהדורה שנייה מעודכנת – 2003.
- צדוק אשל, המערכה לכיבוש הים – תולדות החבל הימי לישראל. תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 "Col. F. Bustard - Drive-on ferry pioneer" (Obituaries). The Times (London). Wednesday, 23 January 1974. (58995), col F, p. 16.
- ^ "Cheap Transtlantic Travel – Major F. Bustard on prosed scheme". News. The Times. No. 46929. London. 5 December 1934. col C, p. 19.
- ^ צדוק אשל (1996), עמ' 22–23.
- ^ יובל לבית הספר לקציני ים עכו (1988), עמ' 6.
- ^ מאיר שָׂשׂ (1981), עמ' 56–57.
- ^ הארכיון הציוני המרכזי, תיק J127/95 – פרוטוקולים של הוועד הבריטי של חבל ימי לישראל.
- ^ הארכיון הציוני המרכזי, תיק J127/96 – חבל ימי לישראל, התכתבות עם מייג'ור פרנק בסטרד.