צ'אלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צַ'אלָהאוזבקית: чала - "לא זה ולא זה") הוא כינוי המתייחס לאנוסים מקרב יהודי בוכרה שהחל מסוף המאה ה-18 אולצו להמיר את דתם לאסלאם. יהודים-בסתר אלה המשיכו להתחתן ביניהם ולהתגורר באופן נפרד בסמוך לשכונות היהודיות.

עד להגעתו של הצבא הרוסי לאזור, חזרה לדת היהודית הייתה בלתי אפשרית עקב גזר דין מוות שהוטל על אלו שהמירו את דתם מאסלאם.

במאה ה-19 קהילות צ'אלה התקיימו בערי סמרקנד, חיווה, קוקנד, מארגילן ובשאחריסאבז. בדרך כלל קהילה נשמרה במשך לפחות שניים-שלושה דורות עד שהייתה מתמזגת עם האוכלוסייה המוסלמית הסובבת ועוזבת את המנהגים היהודיים.

החזרה ליהדות התחילה עם הכיבוש הרוסי של מרכז אסיה ב-1867. החאנים של חיווה וקוקנד אוחדו לטורקסטן הרוסי, ושם בוטל עונש מוות על עזיבת האסלאם, בעוד אמירות בוכרה שמרה על עצמאות מסוימת והמשיכה בעונש מוות לעוזבי דת האסלאם. עקב כך רבים מקבוצת צ'אלה עברו לאזור בשלטון הרוסי הישיר. אומנם החוק הרוסי קבע כי יש להחזירם למקום ממנו היגרו, אך בפועל הוא לא יושם.

עד להשתלטות ברית המועצות על אמירות בוכרה המצב באזור לא השתנה ורבים מבני הצ'אלה שנשארו בשליטתו התאסלמו סופית. כמו כן בעקבות ההשתלטות החלוקה הדתית לא הייתה תקפה עוד, אך רבים מבני הצ'אלה רשמו את עצמם כאוזבקים או טג'יקים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 מנצור סורוש פרסם את הספר "צ'אלה", המתאר את חיי הקהילה.

מקורות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]