חיווה

חיווה
Xiva
	מרכז העיר (אזור איצ'אן קלה)
מדינה	אוזבקיסטן
מחוז	חורזם
תאריך ייסוד	המאה ה-6 לפנה"ס
שטח	18.60 קמ"ר
גובה	109 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	100,066 (1 בינואר 2025)
‑ צפיפות	5,380 נפש לקמ"ר (1 בינואר 2025)
קואורדינטות	41°22′53″N 60°21′40″E / 41.381388888889°N 60.361111111111°E
אזור זמן	UTC +5
	http://www.khiva.uz/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוזבקיסטן רגילה) טשקנט סמרקנד אנדיז'ן פרגנה קרשי נוקוס דז'יזק בוכרה אפגניסטן טורקמניסטן איראן קזחסטן קירגיזסטן טג'יקיסטן חיווה

חיווה (באוזבקית: Хива/Xiva; בפרסית: خیوه, תעתיק מדויק: ח'יוה) היא עיר נווה מדבר במחוז חורזם שבמערב אוזבקיסטן. העיר ממוקמת בסמוך לגבול עם טורקמניסטן, כ-740 ק"מ מערבית לבירה טשקנט. על פי אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2025, התגוררו בחיווה 100,066 בני אדם^[1].

עיר זו היא אחת הערים ההיסטוריות והמרשימות ביותר באוזבקיסטן והייתה בעבר מרכז חשוב על דרך המשי.

חיווה הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1991. העיר מכונה "הפנינה של נווה המדבר של ח'ווארזם". בעבר נקראה העיר גם ח'ווארזם.

הודות לאתרים ההיסטוריים המרשימים שנמצאים בתחום העיר, מהווה חיווה את אחד מיעדי התיירות המתויירים ביותר באוזבקיסטן.

חיווה מחולקת לשני חלקים: העיר החיצונית, הנקראת דישאן קלה, שהייתה מוגנת בעבר על ידי חומה עם 11 שערים, והעיר הפנימית, או איצ'אן קלה, המוקפת חומה לבנה, והיסודות הונחו ככל הנראה במאה ה-10. החומות מגיעות לגובה של 10 מ'. העיר המוקפת חומה שבמרכז חיווה, הייתה האתר הראשון באוזבקיסטן שסווג כאתר מורשת עולמית עוד בשנת 1990.

בשנת 2024 העיר הוכרזה כ"בירת התיירות של העולם האסלאמי" על-ידי הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, מה שהביא השקעות נוספות בבתי מלון ובתשתית.^[2]

היסטוריה

לפי האגדה העיר נוסדה סביב באר בשם "כיוואק", ממנה שתו השיירות שעברו בדרך המשי.

בין המאה ה-16 למאה ה-19 שימשה העיר כבירת מחוז ח'אנות חיווה שבמדינת חורזם. העיר שימשה כמרכז מסחרי, דתי ותרבותי חשוב וגם התקיים בה שוק עבדים גדול.

הסחורות שעברו דרכה היו: משי, תבלינים, שטיחים, כלי כסף, חיטה ומוצרי חקלאות.

בשוקי העבדים היו אלפי עבדים שמקורם היה באוקראינה, שבויים רוסיים וקזחים.

שווקי העבדים פעלו עד שנת 1873, עד אשר בשנה זו האימפריה הרוסית כבשה את העיר וביטלה את מוסד העבדות.

בשנת 1920 השליטה של הח'אן הופסקה על ידי הצבא האדום וחיווה שולבה כחלק מרפובליקת חורזם תחת השלטון הסובייטי ולאחר מכן, בשנת 1924, הייתה חלק מאוזבקיסטן הסובייטית.

בשנת 1991 עם קריסת ברית המועצות ואוזבקיסטן הכריזה על עצמאותה, חיווה הפכה להיות חלק ממדינת אוזבקיסטן העצמאית.^[3]

כלכלה, השכלה ותרבות

חלק גדול של התעסוקה המקומית מתבסס על תיירות, גידולים חקלאיים (מלונים, כותנה ותבואה), עבודות יד (גילוף בעץ, אריגת שטיחים, רקמה).

תעסוקה ופיתוח מקצועי של הצעירים נמצא במוקד הרפורמות הלאומיות: שיפור בחינוך המקצועי, תוכניות ליצור מקומות עבודה והתאמת ההשכלה והמיומנויות לשוק העבודה.

מערכת החינוך באוזבקיסטן משקיעה בפתיחת מוסדות להשכלה גבוהה והרחבת החינוך המקצועי. ישנם 15 בתי ספר לחינך כללי וישנה אוניברסיטה פרטית בחיווה ובה מלמדים שפות זרות וקורסים במדעי החברה לתואר "בוגר אוניברסיטה".

פסטיבלים

בעיר מתקיימים באביב ובקיץ פסטיבלים של מוזיקה, ריקוד ואומניות מסורתיות של מחוז חורזם.

בכל שנה מתקיים, לרוב בתחילת חודש אוגוסט, פסטיבל שנתי. האירוע כולל ירידים חקלאיים, הצגות עם מסורת מקומית, הופעות פולקלור ושווקים של עבודות יד.

בשנת 2025 ביקרו בפסטיבל זה מעל מיליון איש, כולל תיירות מחו"ל.^[4]

פסטיבל המתרכז באומנות הבחשי, שהיא אומנות עממית/מסורתית המועברת בין הדורות בעל-פה. בפסטיבל מסופרים אפוסים היסטוריים, אגדות ושירה. הזמרים הבחשים מלווים עצמם בכלי מיתר מסורתי - הדוטר. באפריל 2025 התקיים הפסטיבל בחיווה עם משתתפים מ-40 מדינות.^[5]
פסטיבל ספורט אתני בינלאומי מתוכנן להתקיים כל שנתיים בחיווה. הוא כולל תחרויות ספורט מסורתיות, תחרות בישול המאכל פילאף (פלוב), עבודות אומנות בקרמיקה ורקמה.^[6]

אדריכלות ואטרקציות

הרחובות הצרים בחיווה והבתים המסורתיים מעניקים תחושה של מוזיאון פתוח.

איצ'אן קלה היא עיר מוקפת חומה. יש בה עשרות מבנים מיוחדים, מינרטים, מסגדים, ארמונות ושערי כניסה.
המינרט הבולט הוא קלטה מינור (Kalta Minor) אשר נבנה במחצית המאה ה-19 ונותר לא גמור. מינרט זה מקושט בקרמיקה בצבעי כחול-טורקיז.
מדרסת מוחמד אמין חאן, הוא מסגד יום שישי עם 200 עמודי עץ מגולפים, חלקם מהמאה ה-10.
הארמון הישן הוא מצודת החאנים - עם אולם קבלה, מסגדים פרטיים ומגדלי שמירה.
ארבעת שערי העיר בחומה.