צוטומו ימאגוצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צוּטוֹמוּ ימָאגוּצִ'י
山口彊
Tsutomu-Yamaguchi-Japanes.jpg
צוטומו ימאגוצ'י, 25 במרץ 2009
לידה 16 במרץ 1916
נגסאקי, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בינואר 2010 (בגיל 93)
נגסאקי, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יפן
מקום מגורים נגסאקי שביפן
ידוע בשל היחידי שהוכר כנפגע שתי פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגסאקי
מקצוע מהנדס מכליות נפט
השקפה דתית בודהיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
זהו שם יפני; שם המשפחה הוא ימאגוצ'י.

צוּטוֹמוּ ימָאגוּצִ'ייפנית: 山口 彊; ‏16 במרץ 1916 - 4 בינואר 2010) היה אזרח יפני, היחיד שהוכר כנפגע שתי פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגסאקי בסוף מלחמת העולם השנייה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוּטוֹמוּ ימָאגוּצִ'י נולד בנגסאקי שביפן. החל משנות ה-30 היה מועסק בתעשיות מיצובישי בתור מהנדס מכליות נפט. הוא טען שמעולם לא חשב שיפן צריכה לפתוח במלחמה. הפלדה, הברזל והנפט עמדו להיגמר לטענתו, בעוד המכליות שהביאו נפט הוטבעו בזו אחר זו על ידי צוללות.[1]

הפצצת הירושימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימאגוצ'י עבד וחי בנגסאקי, אבל בקיץ 1945 הוא נסע לצורך העבודה להירושימה לשלושה חודשים.[1] בבוקר ה-6 באוגוסט התכוון לחזור לנגסאקי, והלך לתחנת הרכבת שבמרכז הירושימה עם שני שותפיו. בדרך נזכר ששכח את תעודת המעבר שלו וחזר לבית בו התארח. בשעה 8:15 הטיל המפציץ אנולה גיי את הפצצה ילד קטן במרכז העיר. היה זה השימוש הראשון בפצצת ביקוע גרעיני של אורניום מועשר. ימאגוצ'י, שהיה כ-3 ק"מ ממוקד הפיצוץ, הספיק לראות את המטוס המפציץ לפני שאור לבן ענק עטף את הכול. הפיצוץ קרע את עור התוף שלו ושרף את צדו השמאלי של גופו. לאחר שהתאוששו מהפיצוץ תפסו השלושה מחסה לילי במקלט בסביבה ולמחרת התפזרו. ימאגוצ'י שב לביתו שבנגאסקי. כ-70,000 איש, אישה, זקן וטף נהרגו באותו יום בהירושימה, וכ-80,000 נוספים עתידים היו להיהרג מהשלכות הקרינה בהמשך אותה השנה.[2]

הפצצה בנגסאקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 באוגוסט חזר ימאגוצ'י לעבוד, על אף פציעתו. משהגיע למשרדו שבנגסאקי סיפר לחבריו על המאורע. בשעה 11:00 הוא סיפר למפקח על הפיצוץ בהירושימה, ובעודו מדבר, אור לבן בוהק עטף שוב את הכול ולאחריו נשמע פיצוץ אדיר. משרדו של ימאגוצ'י היה במרחק 3 ק"מ ממוקד הפיצוץ, אך הפעם הוא לא נפגע ישירות. פצצת הפלוטוניום איש שמן גבתה את חייהם של כ-40,000 בני-אדם ברגע נפילתה, ואת חייהם של כ-25,000 נוספים כתוצאה מהקרינה בשנים הבאות.[1]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום המלחמה עבד ימאגוצ'י כמתרגם בעבור צבא ארצות הברית. בשנת 1957 ממשלת יפן החלה להעניק טיפול מיוחד לניצולי פצצות האטום אך ימאגוצ'י לא חש שהוא זקוק לטיפול מיוחד ולא השתתף בבדיקות הרפואיות. לאורך השנים התמסר ימאגוצ'י למאבק לפירוז העולם מנשק גרעיני והפך למנהיג וסמל לתנועה היפנית לפירוק נשק גרעיני. בסוף שנות ה-90 כתב ימאגוצ'י ספר אוטוביוגרפי אודות חוויות האטום שלו והמאבק בנשק הגרעיני.

בשנת 2006 השתתף ימאגוצ'י יחד עם עוד 165 ניצולים ששרדו את שתי הפצצות בסרט תיעודי שנקרא: "לשרוד פעמיים". בהקרנת הסרט באומות המאוחדות נשא ימאגוצ'י נאום תחינה בו אמר: "אני שונא את הנשק הגרעיני בגלל מה שהוא עושה לכבוד האדם".[3] במרץ 2009 הוא קיבל הכרה רשמית מממשלת יפן על כך שהיה קורבן שתי הפצצות ובכך הפך לאדם היחיד בעולם שהוכר כנפגע של שתי פצצות אטום.[4]

לקראת סוף חייו חלה בסרטן הקיבה. ב-4 בינואר 2010 נפטר בביתו שבנגסאקי, והוא בן 93.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]