צוללים קדימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צוללים קדימה
כריכת הספר
כריכת הספר
מידע כללי
מאת דבורה עומר
איורים אלישבע לנדאו
שפת המקור עברית
סוגה ספרות ילדים ונוער בישראל
תורגם לשפות אנגלית
הוצאה
הוצאה י. שרברק
הופעה ראשונה 1968
מספר עמודים 175
מהדורות נוספות
מהדורות נוספות דני ספרים, 2016
מקורות לכתיבת הספר שאול סלע

צוללים קדימה הוא ספר נוער ישראלי מאת דבורה עומר שיצא לראשונה לאור בשנת 1968. הסופרת פגשה את שאול סלע, קצין בשייטת 13 ב-1967, ושמעה ממנו את סיפור חייו. היא התלהבה מהסיפור והחליטה להפוך אותו לספר לילדים, שיצא לאור בהוצאת י. שרברק בתל אביב, ב-1968. סלע ביקש מדבורה עומר לשנות כמה מן הפרטים האישיים, כדי להסוות את זהותו, בשל היותו קצין ביחידה מובחרת בצה"ל. עומר נענתה לבקשתו. הספר תורגם לאנגלית, וקיבל את השם "Path Beneath the Sea".

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"צוללים קדימה" מתאר את חייו של טבול, נער מצפון אפריקה שנולד באלג'יריה ובילדותו עבר למרוקו. טבול מתואר כנער אמיץ ונחוש בדעתו לעלות לארץ ישראל, אף על פי שאביו מתנגד לכך בתוקף "ניסיתי שוב למלמל משהו באוזני אבא על עליה לארץ, אך מבט מזרה אימה השתיק אותי. המילים קפאו על שפתיי. ידעתי כי אסור לי לחזור על נושא זה; אבא לעולם לא יסכים לכך".[1] טבול התייתם מאימו בעת הלידה וגדל עם אב קשוח שתלה בו תקוות כממשיכו בענף הטקסטיל, אך הוא בוחר לעלות בחשאי לארץ ישראל כנוסע סמוי, כדי להגשים חלום ולהפוך לצוללן בקומנדו הימי של צה"ל. טבול מצטרף לקבוצה של נוער ציוני ומפליג באונייה לארץ. בארץ, לקראת גיוסו לצה"ל, טבול מחליט לשנות את שמו לשם ישראלי ובוחר את בשם 'שחר'.

עוד לפני הצבא, בתחילת דרכו בארץ, הוא עובר חוויות הסתגלות רבות וקשות. הוא חי בקיבוץ ועובד עבודה חקלאית פיזית קשה, אך קשים לא פחות געגועיו לאביו, לאחיותיו ולאומנת שטיפלה בו. הוא זוכה ללעג על שמו ואינו מתקבל מבחינה חברתית בקיבוץ: "חבר'ה! טמבול המטובל הגיע! זו הייתה קבלת הפנים שלה זכיתי בקיבוץ החדש".[2] לבסוף הוא עוזב את הקיבוץ וחי בגנים ציבוריים. על סף רעב, ייאוש וחרטה על הצעד שעשה, מתגייס טבול לצבא. גם אז דרכו אינה קלה. הוא נשלח לקורס נהיגה ובדרכו הנחושה והעקבית הוא מצליח לחבור לאסף, בן קיבוץ מהדרום, שעוזר לו להתקבל לקורס הצלילה הנכסף. אז הוא גם מאמץ את השם שחר.

במהלך שירותו הצבאי הוא מציל חבר מאימת שיניו של כריש, ואף נופל בשבי המצרי במלחמת ששת הימים. במהלך השבי, שחר וחבריו ליחידה עוברים עינויים וחקירות, אך לא מספרים דבר.

במהלך ביקורו בקיבוץ של חברו אסף הוא פוגש באחותו של אסף, דלית, ומתאהב בה "מעולם לא האמנתי באהבה ממבט ראשון; ולפתע-מה פשר ההרגשה שירדה עליי ושראיתי לראשונה את דלית".[3] לימים מתחתן שחר עם דלית, ונולד להם בן בשם גל.

במשך כל תקופת פעילותו של שחר בארץ, שחר לא מפסיק לשלוח מכתבים רבים לאביו אך אביו מסרב להחזיר לו במענה. לאחר שגל נולד שולח שחר מכתב לאביו ומודיע לו שיש לו נכד חדש ומספר לו על דלית אשתו. הפעם אביו מחזיר לו מענה ומודיע לו שהוא יבוא לביקור בארץ.

השוואה בין העלילה למציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של גיבור הספר הוא טבול, ומוצאו ממרוקו ולא מאלג'יריה (בניגוד לסלע שעליו מבוסס הסיפור). עומר שילבה בספר את הגרסה כאילו סלע הצליח להגיע לשייטת בדרך לא פורמלית, בעזרת קשרים עם חבר שהתקבל לשייטת, ברמז לאיתן ליפשיץ, חברו האמיתי של סלע.

חלקו האחרון של הספר, המתאר את הגיבור טבול (או שחר, לאחר ששינה את שמו) בפשיטה על אלכסנדריה במהלך מלחמת ששת הימים הוא בדוי; סלע לא השתתף בפעולה זו. מי שהשתתף בפעולה ונפל בשבי היה ידידו של סלע, רס"ן איתן ליפשיץ, שסייע לו בשעתו להתקבל לשייטת 13. גם פרטי הפעולה בדויים: בספר מתואר כיצד הלוחמים מצליחים לחמוק משבי ולשוב לישראל, ואילו במציאות נפלו הלוחמים בשבי.

ציטוטים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לא האמנתי למראה עיניי כשאחזתי את מברק הברכה שהגיע ממנו, ובו ידיעה כי הוא מתכונן לבוא ביקור".[4]

"'שחר' "אז מה לרשום? שאלה החיילת...מה את דעתך על השם שחר?...שחר הוא שם יפה מאוד, אמרה מיד ורשמה. נעים להכיר אותך, שחר, שמי ניצה"[5]

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שחר - שחר גיבור הסיפור עולה לבד לארץ ישראל אף על פי שאביו לא מרשה לו, במטרה להתגייס לצבא ולהיות צוללן בצה"ל.
  • דלית - אחות של אסף ולימים אשתו של שחר.
  • עמוס - חברו של שחר שהכירו ביחידת הצוללנים.
  • יפתח - מפקדו של שחר.
  • אסף - חברו הטוב של שחר אשר הכירו בצבא ועזר לו (יחד עם איתן) להתקבל לשייטת ולימים נהיה גיסו.
  • יוסי - חבר של שחר אשר הכיר אותו ביחידת צוללנים.
  • איתן לפשיץ - עוזר לשחר (יחד עם אסף) לעבור משירות בנהיגה לשירות כצוללן.

ביקורות על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הביקורות על הספר הן ביקורות של אנשים פרטים ומהן עולה שרוב הקוראים אהבו את הספר מאוד, אוהבים ומעריכים את דבורה עומר ואת האופן שבו היא כותבת. הקוראים אהבו את דמותו של טבול והצליחו להתחבר אליו, אל הקשיים שלו ואל הצלחתו להקים בית בישראל אחרי שהשלים עם אביו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דבורה עומר, צוללים קדימה, תל אביב: י. שרברק, 1968, עמ' 20
  2. ^ דבורה עומר, צוללים קדימה, תל אביב: י. שרברק, 1968, עמ' 41
  3. ^ דבורה עומר, צוללים קדימה, תל אביב: י. שרברק, 1968, עמ' 74
  4. ^ דבורה עומר, צוללים קדימה, תל אביב: י. שרברק, 1968, עמ' 120
  5. ^ דבורה עומר, צוללים קדימה, תל אביב: י. שרברק, 1968, עמ' 50