תכשיט
תכשיט או תקשיט או עדִי (בריבוי: עֲדָיִים) הוא אביזר נוי המשמש לקישוט הגוף והבגד בא לבטא זהות, שייכות או מעמד. בתכשיט משתקפת התפתחות טכנולוגית ורעיונית של האדם לאורך ההיסטוריה. החל מצורות ראשוניות של קישוט עצמי בתקופה הפרה-היסטורית ועד תכשיטים המיוצרים בטכנולוגיות מתקדמות של ימינו. במהלך השנים והתפתחות האנושות, התכשיט הפך גם ליצירת אמנות ולסמל תרבותי וחברתי.
תכשיטים בתקופת הפרה-היסטורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]השימוש הקדום ביותר בתכשיטים נמצא כבר בעידן האבן העליון ובתקופת האבן התיכונה. ניתן לראות זאת בחרוזי צדפות ובקמעי קישוט אחרים. לדוגמה, מערות ביזמונית במרוקו סיפקו ממצא נדיר של 33 חרוזי צדפות Nassarius gibbosulus מתוארכים לפני כ-142 אלף שנה[1] . גילוי חרוזים אלו מציב אותם כעתיקים שבין תכשיטי האדם הידועים. בארץ ישראל התגלו בעבר חרוזי צדפות בתקופת האבן התיכונה ב”מערת הגדי” (כרמל) ובאלג’יריה הקדומה, שמרמזים על פעילות סמלית בת מעל 100,000 שנה[2].
בתקופות קדומות התכשיטים נוצרו מחומרים כגון עצמות, שריונות רכים של חיות, עצים וצדפות. תחילה שימשו חומרים אלה כאמצעים לקשירת בגדים וחיבור עורות אלה לאלה, אולם בהמשך נמצאו עדויות לדגש ששם האדם הקדמון על עיצוב חומרים ושימוש בהם לצורכי קישוט ונוי. דוגמה לתכשיט קדום היא סיכת הפיבולה, ששימשה לחיבור גלימות בעת העתיקה ובימי הביניים. המבנה שלה התאפיין בשני מופעים: האחד דמוי סיכת ביטחון, והשני כקשת ומחט המושחלת עליה. המבנה הקשתי היה מורכב משני חלקים: קשת בצורת 'עיגול' פתוח, שעליה מורכבת מעין מחט עם קוף הנעה על גביה. המחט ננעצת בבד, ועל ידי סיבובה של המחט מעל לקשת נוצר החיבור בין הבדים.
תכשיטים בעת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת העתיקה, עם התפתחות התרבויות הגדולות במצרים, במסופוטמיה, ביוון, ברומא ובעמק האינדוס, התקדמו גם שיטות ייצור התכשיטים. בעלי מלאכה למדו לעבוד בזהב, כסף, ברונזה ואבני חן, ופיתחו טכניקות מורכבות של חריטה, שיבוץ, ריתוך וליטוש. דוגמה מובהקת היא תגליות בקברו של תות ענח’ אמון (מצרים, כ-1330 לפנה”ס) בו נתגלו אלפי חפצים, ביניהם מסכת זהב מופתית ותכשיטים מגוונים: שרשרות, טבעות וטובוסים עשויים זהב ואבני חן יקרות[3] . התכשיטים המצריים האלו, שנוצרו בטכניקות ריתוך הזהב, ציפוי וגילוף אבנים, לא נועדו רק ליופי, אלא גם להגנה רוחנית על המת בעולם הבא.
באגן הים התיכון העתיק, גילו חפירות ביוון וברומא פריטים כגון צמידים, עגילים וטבעות זהב ופנינים. למשל בפומפיי שנקברה בהר הגעש ווזוב בשנת 79 לספירה, נמצאו שלדי תושבים שאוחזים תכשיטים זהובים. תכשיטים אלו הדגימו מעמד חברתי דוגמת מסרק, עגילים ומטבעות זהב[4].
בימי הביניים עם התפתחות הממלכות הנוצריות והאסלאמיות, נשמר משקלן של תכשיטים כסמלי סטטוס ושלטון. מלכים ואצילים לבשו גלימות זהב, חבשו כתרים וענדו שרשראות עם סמלים דתיים (צלבים, סרגלי אמונה) ולעיתים השתמשו גם טבעות חותם לאישור מסמכים. תכשיטים מהמאה ה-12 וה-13 היו לרוב מזהב או כסף עם אבנים בגוונים בוהקים[5].
בעולם האסלאמי התפתחה אומנות צורפות עשירה במיוחד, שהתאפיינה בדגמים גאומטריים מורכבים ובעיטורים עדינים. תכשיטים רבים הושפעו מהאמנות הפרסית והביזנטית ושילבו זהב, כסף ואבנים צבעוניות. בתקופה זו היו התכשיטים גם אמצעי לשמירת עושר משפחתי, שכן ניתן היה להעבירם מדור לדור או להתיכם בעתות משבר.
תכשיטים בעידן המודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנות השלושים של המאה העשרים הפכו תהליכים תעשייתיים לנפוצים יותר בייצור תכשיטים תוך שימוש גם במתכות יותר זולות וכן בחומרים זמינים ועממיים כגון פלסטיק, בדים, עץ ואפילו רכיבים אלקטרוניים (שעונים חכמים, תליוני-טלפון). במקביל לתעשיית האופנה, שהפכה ליותר עממית, התפתחה גם תעשיית תכשיטי האופנה שעבורה משתמשים בחומרים יותר זמינים וזולים כגון: מתכת גולדפילד, זכוכית וכן בשיבוץ אבנים לא יקרות. כיום נענדים תכשיטים על חלקים רבים בגוף – החל משרשראות, טבעות, צמידים ועגילים ועד לעגילי גוף, קישוטי שיער ואביזרים חכמים כגון שעונים חכמים ותליונים אלקטרוניים. לצד ערכם האסתטי, ממשיכים התכשיטים לשמש גם כסמלי סטטוס, כסמלי אהבה ומחויבות – כמו טבעות אירוסין ונישואין – וכן כחפצי אמונה ומזל, דוגמת קמעות ותליונים דתיים.
בעלי מקצוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ענף התכשיטים משלב בין אמנות, מלאכה וטכנולוגיה מתקדמת. בעבר פעלו בעלי המקצוע בעיקר בשיטות מסורתיות של עבודת יד, אך כיום נוספו מקצועות חדשים המבוססים גם על טכנולוגיה דיגיטלית ותכנון ממוחשב.
מעצב/ת תכשיטים - תפקידם של מעצבי התכשיטים הוא להגות את הרעיון העיצובי, להכין סקיצות וליצור מודלים ידניים או דיגיטליים. לעיתים הם גם מפקחים על תהליך הייצור.
צורף/ת - הצורפים אחראים לייצור, תיקון ושימור של תכשיטים. עבודתם דורשת מיומנות גבוהה בעיבוד מתכות ובשימוש בכלים מסורתיים ומודרניים.
גמולוג/ית - גמולוגים הם מומחים לאבני חן. הם מזהים ומעריכים אבנים יקרות כגון יהלומים, ספירים, פנינים ואבני אמבר, ובודקים את איכותן, נדירותן ושוויין.
משבץ/ת אבני חן - משבצי אבני חן מתמחים בקיבוע האבנים בתוך מסגרת המתכת של התכשיט. עבודתם דורשת דיוק רב כדי להבטיח יציבות, בטיחות ומראה אסתטי.
לימודים ותערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקצועות הצורפות ועיצוב התכשיטים נלמדים כיום במוסדות אקדמיים ובבתי ספר לאמנות בישראל ובעולם. לימודים אלו משלבים ידע טכני, עיצובי והיסטורי. ברחבי העולם מתקיימות תערוכות בינלאומיות רבות בתחום התכשיטים, הן מסחריות והן אמנותיות. בין המרכזים הידועים בתחום ניתן למנות את הערים: בזל, ויצ'נזה, ניו יורק, ולוס אנג'לס.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תכשיט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ייצור תכשיטים, דף שער בספרייה הלאומית- A history of jewellery, V&A museums
- How Jewellery Industry Executives Inspire Change in a Traditional Market
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Sehasseh, E.M. , Fernandez, P. , Kuhn, S, Early middle Stone Age personal ornaments from Bizmoune Cave, Essaouira, Morocco
- ↑ הידען, מתי החלו בני-האדם לענוד תכשיטים?
- ↑ Smithsonian Magazine, Tutankhamun’s Iconic Gold Death Mask Is Getting a New Home Near the Pyramids of Giza
- ↑ Alexis Menten, The Jewelry of Pompeii
- ↑ 12th century Jewelery and Accessories
