ציספלאטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ציספלאטין (Cisplatin), ציספלטינום, או ציס-דיאמינכלורופלטינום (נוסחה כימית - ציס-[Pt(NH3)2(Cl)2] (משווק כ-אביפלטין (Abiplatin)®) היא תרופה כימותרפית. תרופה זו מעודדת מוות תאי מכוון (Apoptosis) על ידי יצירת קשרים בין בסיסים חנקניים בתוך מולקולת חומצת הגרעין (DNA Crosslinking).

Cisplatin-stereo.svg
Cisplatin-3D-vdW.png

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציספלאטין היא תרופה אנטי-סרטנית. היא ניתנת בהזרקה תוך וורידית לטיפול בגידולים ממאירים כגון בסרקומות, קרצינומות מסוימות (כדוגמת סרטן השחלות), לימפומות ועוד. התרופה יעילה במיוחד כנגד סרטן האשכים.

מנגנון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מתן התרופה, ציספלאטין מגיב בגוף עם מים. היון הנוצר [PtCl(H2O)(NH3)2]+ מאפשר בצורתו לאטום הפלטינום להיקשר לבסיסים החנקניים בחומצת הגרעין. לרוב, מועדפת קשירה לבסיס החנקני גואנין. יצירתו של התוצר[PtCl(guanine-DNA)(NH3)2]+, מאפשר החלפה של אטום כלור נוסף, בעוד בסיס חנקני מסוג גואנין. ציספלאטין מצליב בין בסיסים חנקניים וגורם לשיבוש שיעתוק דנ"א וחלוקת התא במיטוזה. בנוסף, שיבוש מבנה חומצת הגרעין מעודד מנגנוני תיקון אשר בתורם מעודדים את תהליך המוות התאי המתוכנן (אפופטוזיס), כאשר אותו תהליך תיקון מתברר כבלתי אפשרי. לרוב מתבצע קישור נגדי (Crosslinking) בין בסיסים מסוג פורין.

עמידות לתרופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב גוף החולה מגיב בצורה יעילה לאחר קבלת התרופה, אך ניתן לראות הישנות מחלות (Relapse) עמידות לציספלאטין. חלק מהתאוריות גורסות כי מתרחשים שינויים במנגנוני ספיגת התרופה על ידי התאים, הגברת מנגנוני תיקון חומצת הגרעין, הגברת פירוק מטבולי של התרופה או עיכוב התאבדות התא המכוון (Apoptosis).

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נפרוטוקסיות (פגיעה בכליות) מהווה בעיה עיקרית.
  • נוירוטוקסיות (פגיעה עצבית), כגון בעיות ראיה ושמיעה, היכולות להופיע לאחר התחלת הטיפול.
  • בחילות והקאה.
  • איבוד שמיעה.
  • אנמיה המוליטית (של הרס כדוריות הדם האדומות).

סינתזת התרופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Synthesis of cisplatin

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציספלאטין בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי