סרטן האשכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרטן האשכים
Seminoma of the Testis.jpg
גידול מסוג סמינומה בגודל 7.4 × 5.5 ס"מ
שם בלועזית Testicular cancer
תחום אונקולוגיה
ICD-10
(אנגלית)
C62
ICD-9
(אנגלית)
186.9
DiseasesDB
(אנגלית)
12966
MedlinePlus
(אנגלית)
001288

סרטן האשכים הוא גידול סרטני המתפתח באשכים. סרטן זה הוא הסרטן הנפוץ ביותר בגברים צעירים בגילאי 20-39. לעתים רחוקות הוא מופיע לפני גיל 15. הסיכוי לחלות בסרטן האשכים במהלך החיים הוא אחד ל-200. אף על פי ששכיחותו עולה - שיעור התמותה נמוך מאד, ויש לו שיעור הישרדות ממוצע של 95% ל-5 שנים. לא כל הגושים באשכים מקורם בגידול, ולא כל הגידולים באשכים הם סרטניים.

סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הסימנים הראשונים של סרטן האשכים הוא גוש או נפיחות באשכים. האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן וכן האגודה הישראלית למלחמה בסרטן ממליצות על בדיקה עצמית חודשית של האשכים לגברים, במיוחד כאלה שיש להם היסטוריה משפחתית של סרטן. האגודה האורולוגית האמריקאית ממליצה על בדיקה עצמית חודשית עבור כל הגברים, ללא יוצא מן הכלל. ישנם מצבים רפואיים רבים אחרים כמו טסטיקולר מיקרוליטיאזיס, ציסטות וכדומה, שעלולים להיות כואבים.

הסימפטומים יכולים לכלול:

  • גוש באחד האשכים, לא בהכרח כואב.
  • כאב חד או עמום בחלק התחתון של הבטן או באזור האשכים.
  • הרגשת "כבדות" בכיס האשכים.
  • גינקומסטיה (הגדלת חזה) - עלולה להתרחש בגלל ההשפעות ההורמונליות של הורמון הבטא המופרש מהגידול.
  • כאב גב תחתון - עלול להתרחש בעקבות התפשטות הסרטן בבלוטות הלימפה לאורך הגב. 

מלבד לריאות, התפשטות הסרטן לאיברים אחרים אינה שכיחה. במקרה של גרורות בריאות עלול להופיע קוצר נשימה, שיעול או גניחת דם. גוש בצוואר עלול להופיע במקרים של גרורות בבלוטות הלימפה. 

אפידימיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות סרטן מסוג זה בגברים לבנים גבוהה בערך פי 4-5 מגברים שחורים ופי 3 מגברים אסיאתיים. הסיבה להבדלים אלו אינה ידועה. סרטן זה נפוץ יותר בארצות הברית ובאירופה, ונפוץ פחות באסיה ובאפריקה. שכיחות סרטן זה הוכפלה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20.

סרטן שמקורו בתאי נבט באשך הוא הסרטן הנפוץ ביותר בגילאים 15-35. אשך טמיר הוא גורם סיכון משמעותי להתפתחות של סרטן זה. גורמי סיכון אחרים הם הרניה ותסמונת קליינפלטר. נמצא קשר בין התבגרות מינית מוקדמת ועליה בשכיחות.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך העיקרית בה מאובחן סרטן זה הוא בעקבות זיהוי של גוש או מסה באשך. ככללי, אם למתבגר או מבוגר צעיר יש אשך מוגדל, בין אם כואב ובין אם לאו, יש לשלול קיומו של סרטן האשכים. 

מצבים אחרים שעשויים להופיע בהם סימפטומים דומים לסרטן האשכים הם דלקת האשך, דלקת יותרת האשך, וריקוצלה, זיהומים או דלקות בערמונית, שלפוחית השתן והכליות, תסביב אשך או הרניה, זיהום או דלקת של בלוטות הלימפה באזור המפשעה, גידול שפיר וכן גרורות באשכים ממקור ראשוני אחר.

בדרך כלל נעזרים באולטרה-סאונד כדי לשלול או לאמת קיומו של גידול סרטני באשך ולאפיינו. אם קיומו של הגידול אומת, תערך בדיקת CT בטן ואגן כדי להעריך את היקף המחלה ולראות האם קיימות גרורות לאזור האגן והצפק, וכן צילום חזה לבית החזה

לאחר שקיומו של הגידול הסרטני אושר, תבוצע ביופסיה למטרת בדיקה היסטולוגית שתקבע את סוג הגידול.

סמני גידול של הסרטן כוללים הורמון hCG, חלבון עוברי ו-LDH.

Staging (קביעת שלב המחלה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הסרת הגידול בניתוח נקבע שלב הגידול על ידי פתולוג לפי שיטת הדירוג של TNM. על פי שיטה זו, T מתייחס לגידול ראשוני באשך, N להתפשטות לבלוטות לימפה ו-M לגרורות לא אזוריות או לאיברים אחרים. דירוג הסרטן נקבע לפי אחת משלושת השלבים הללו (הכוללים גם תת-שלבים). באופן כללי, שלב הסרטן נקבע כדלהלן:

  • שלב ראשון - הסרטן מוגבל לגבולות האשך.
  • שלב שני - קיימות גרורות רטרופריטוניאליות (בחלל האחורי-צפקי) או בבלוטות לימפה ליד האאורטה (paraaortic lymph nodes).
  • שלב שלישי - קיימות גרורות באזורים רחוקים יותר.

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סמינומה

מקורם של 95% מהגידולים שמקורם באשך הוא מגידול תאי נבט. הללו מחולקים לחמישה סוגים עיקריים: סמינומה, טרטומה, אמבריונל קרצינומה, אנדודרמל סינוס טומור וכוריוקרצינומה, המחולקים בדרך כלל לסמינומה ונון-סמינומה. הסמינומה נפוצה יותר בגיל מבוגר יותר, כשהשיא הוא גיל 40, ואילו הנון-סמינומה נפוצה אצל מבוגרים צעירים יותר, ואופיה אלים יותר. מקור הגידול יכול להיות מכמה רקמות שונות יחד. הטיפול בגידול משתנה לפי סיווגו.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בסרטן האשכים כולל, על פי צורך, ניתוח, הקרנות וכימותרפיה. כיוון שבמקרים של סרטן אשכים בשלב 1 שיעור ההישרדות הם כמעט 100%, יש לטפל בו מידית במידת האפשר.

ניתוח להסרת האשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול הראשוני בסרטן האשכים הוא כריתה רדיקלית של האשך הנגוע הכוללת את חבל הזרע והאשך. על פי רצון המטופל, ניתן להשתיל אשך תותב למטרות אסתטיות. באופן עקרוני, ניתן להסיר רק את הגידול ולהשאיר את האשך בשלמותו אך כיוון שיש חשש שתאים סרטניים התפשטו באזור האשך מעדיפים לכרות את כולו ולמנוע את הסיכון להישנות הסרטן. הניתוח מבוצע בגישה מפשעתית ולא דרך שק האשכים עקב החשש מהתפשטות מקומית. אין השפעה על הפוריות ועל ייצור ההורמונים בעקבות הכריתה, משום שדרוש רק אשך אחד לפעילותם התקינה. עם זאת, הפוריות עלולה להיפגע בעקבות הטיפולים הכימותרפיים. 

טיפול משלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שהסרטן עלול להתפשט, מוצע בדרך כלל למטופל טיפול משלים - הקרנות או כימותרפיה, במטרה להשמיד תאים סרטניים בגוף שאולי נשארו. סוג הטיפול נקבע בהתאם להיסטולוגיה של הגידול וכן לשלב המחלה. אם הגידול הוא מקומי ניתן, לעתים, במקרה של חולה עם היענות גבוהה, להסתפק במעקב בלבד הכולל בדיקות דימות, בדיקות דם ובדיקה גופנית באופן תכוף וזאת כדי להימנע מתופעות הלוואי של הטיפול, לאור הסבירות הנמוכה להישנות המחלה וכן קיומו של טיפול יעיל אם הגידול יחזור. במקרה של סמינומה, כ-85%-95% ממקרים אלו לא יזדקקו לטיפול נוסף.

רדיותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בהקרנות ייעשה לעתים במקרים של סמינומה שלב 2 או כטיפול משלים ומניעתי בשלב 1, כדי להפחית למינימום את הסיכון שתאי גידול כלשהם נותרו בגוף ויתפשטו בהמשך. קרינה אינה אפקטיבית עבור גידולי נון-סמינומה.

כימותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נון סמינומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כימותרפיה היא הטיפול השגרתי עבור גידולים מסוג נון-סמינומה שהתפשטו לחלקים אחרים בגוף (שלב 2B או 3). הפרוטוקול הכימותרפי הסטנדרטי הוא שלושה או ארבעה סבבים של פרוטוקול BEP - בלאומיצין-אטופוסיד-ציספלטין. פרוטוקול זו הוא טיפול קו ראשון בגידול מסוג זה, ולראשונה דווח על ידי פרופסור מייקל פקאהם בשנת 1983. בשנת 1987 פורסם ניסוי בפרוטוקול שהיווה ציון דרך משמעותי על ידי ד"ר לורנס איינהורן מאוניברסיטת אינדיאנה. פרסום זה ביסס פרוטוקול זה כפרוטוקול אופטימלי לטיפול בסוג זה של סרטן. טיפול אלטרנטיבי ויעיל באותה מידה הוא ארבעה סבבים של אטופוסיד-ציספלטין (EP).

לעתים יבוצע ניתוח להסרת גושים שיוריים לאחר כימותרפיה (בשלב 2B או מתקדם יותר).

סמינומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כטיפול משלים, הפך הטיפול הכימותרפי למקובל יותר מטיפול קרינתי, לאור העובדה שלהקרנות יש יותר תופעות לוואי משמעותיות לטווח ארוך (כמו הצטלקויות פנימיות או העלאת הסיכוי לממאירויות משניות, וכדומה). שני סבבים, או, לעתים, סבב אחד של קרבופלטין עם רווח של שלושה שבועות ביניהם הוכחו כטיפול משלים מצליח, עם שיעורי הישנות זהים לטיפול קרינתי.

לאור העובדה שסמינומה יכולה להישנות גם לאחר שנים רבות, מטופלים שקיבלו טיפול משלים צריכים להיות עירניים ולא להניח שנרפאו לחלוטין לאחר חמש שנים מתום המחלה.

פרוגנוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף כי בעבר היה לסרטן זה פרוגנוזה גרועה, הפך סרטן האשכים נחשב לאחד מסיפורי ההצלחה של הרפואה המודרנית. שיעורי הריפוי הגבוהים ביותר, עם שיעור הישרדות ממוצע של 95% לחמש שנים. אם הסרטן לא התפשט מחוץ לאשך, סיכויי ההישרדות הם 99%. באם הגידול התפשט לבלוטות לימפה סמוכות, שיעורי ההישרדות הם 96%. אם הגידול התפשט לאיברים אחרים או לבלוטות לימפה רחוקות, יורדים השיעורים ל-74%. גם במקרים קשים בהם הסרטן התפשט באופן נרחב, בעזרת כימותרפיה עולה שיעור ההישרדות ל-80%. 

פוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק משמעותי של המטופלים קיים מיעוט זרע כבר עם אבחון מחלתם, ובחלק משמעותי עלולה להתפתח עקרות משנית. לפיכך, מומלץ למטופלים לבצע שימור זרע בבנק זרע טרם התחלת הטיפול הכימותרפי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרטן האשכים בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.