קאנונים (בודהיזם)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקאנונים הם אוסף כתבי הקודש הבודהיסטיים, חלקם, (כמו הקאנון הפאלי) המיוחסים לבודהה עצמו, מקובלים על כל הזרמים בבודהיזם וחלקם הם תוספות של חלק מהזרמים או של אחד הזרמים על הקאנונים הבסיסיים.

פירוש המילה קאנון בפאלי (וגם בערבית) הוא חוק, הוראה, שלטון וגם תקן.

תהליך התפתחות הקאנונים ארך כאלף שנים, מיום דרשתו הראשונה של הבודהה ועד לשנת 500 לספירה בהודו ובסין, ובטיבט, כנראה, בין המאות ה-8 ועד למאה ה-11 לספירה. רוב הקאנונים של האסכולות הבודהיסטיות שנעלמו עם השנים התרכזו ונשתמרו, בצורה זו או אחרת, בקאנונים המוכרים לנו היום.

בתקופה שקדמה לעידן המודרני, בו מודפסים הכתבים הקאנונים במתכונת של ספר, נהגו לכתוב את הטקסט הקדוש על יריעות דקות עשויות עלי דקל או במבוק

קאנון טריפיטאקה (טיפיטאקה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב המאה הראשונה לפני הספירה נאספו הכתבים הראשונים בקאנון טריפיטאקה, שנכתב בסנסקריט. במקביל הם נאספו בקאנון טיפיטאקה בשפת הפאלי הקרוי הקאנון הפאלי, שמבין השניים נחשב לקאנון הבודהיסטי הקדום ביותר שידוע עליו.

פירוש המונח "טריפיטאקה" הוא "שלושת הסלים", שהם:

  • וינאיה - נדרים ומבנה אורח חייהם של נזירים, אוסף הדרשות שהן הקודקס האתי-מוסרי לנזירים.
  • סוטרה – יסודות תורת הבודהיזם. אוסף דרשות שעיקרן תאוריה ויישומה – פילוסופיה, מוסר ואתיקה.
  • אבהידהרמה - תכנים אנליטיים, פילוסופיים ופסיכולוגיים. ניתוח אפיסטמולוגי ברובו של התודעה, הדרכים בהן היא תופשת את המציאות, ומעט אונטולוגיה.

קאנון זה התהווה כבר בימיו של הבודהה ורובו הם אוספים של דרשותיו, אם כי חלקים ממנו שייכים לתלמידיו בתקופות מאוחרות יותר. מקובל שקאנון זה הועבר בעל-פה במשך כ-400 שנים לפני שהועלה על כתב, והוא הקאנון של האסכולה הבודהיסטית העתיקה ביותר שנשתמרה עד ימינו, ואשר נקראת טהרוואדה (סנסקריט: תורת מסדר הזקנים). לימודי הטהרוואדה מסתמכים על הקאנון הפאלי, המכיל כ-4 מיליון מילים. אסכולת הטהרוואדה ואסכולות נוספות של הבודהיזם הראשוני טוענות שקאנון זה מכיל את דבריו של הבודהה עצמו.

קאנון המהיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאוחר יותר הופיע קאנון המהיאנה, המכיל כ-600 סוטרות על קווי-העברה שונים. על פי טענת אנשי זרם זה, גם קאנון זה מכיל את דבריהם של הבודהה עצמו ובודהיסטוות. קאנון מהיאנה בהיקף רחב ומלא יותר קיים בשפה הסינית אף-על-פי שהקאנון המקורי נכתב בסנסקריט.

קאנון המהיאנה הסיני (ארבע האַגַמוֹת)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאנון המהיאנה הסיני נקרא "ארבע האַגַמוֹת" והוא תורגם מהיבריד סנסקריט, השפה שבה נכתבו הקאנונים הקדומים של המהיאנה לשפה הסינית. הוא מכיל גרסאות שונות במידת-מה מאלה של הקאנון הפאלי (הכולל וינאיה, סוטרה ואבהידהרמה), ובנוסף סוטרות מהיאנה שאינן מצויות בקאנון הפאלי. מן הראוי לציין שהמהיאנה-בודהיזם בקוריאה, וייטנאם ויפן הוא במקורו מהיאנה סינית. סוטרות בודדות מחוץ לקאנון זה הפכו לקאנונים בפני עצמן ומסביבן נוצרו מספר אסכולות. מאוחר יותר אסכולות אלו הועתקו לארצות נוספות.

הקאנון הטיבטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים גם קאנון בשפה הטיבטית. הקאנון הטיבטי, השייך לזרם הווג'ריאנה, מכיל לא רק את התכנים הבודהיסטיים של המהיאנה ואלה של הבודהיזם הראשוני - טהרוואדה, אלא גם תכנים טנטריים וביאורים רבים. הקאנון הטיבטי הוא כנראה המאוחר ביותר ושונה במידה ניכרת משני קודמיו. בצורתו הבסיסית הוא דומה להם, אם כי הוא מחולק לשניים: "קאנג'יור", המכיל את הוינאיה, סוטרה, אבהידהרמה וטנטרה, ו"טנג'יור" – הספרות הפרשנית הענפה לקאנג'יור.

הקאנון היפני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבודהיזם היפני של אסכולת השינגון מסווג את התכנים ביחס להתגלמויותיו של הבודהה (טריקאיה): התכנים הראשוניים מתייחסים לנירמנקאיה, סוטרות האקיאנה לסמבוגקאיה, והתכנים של הווג'ריאנה – לדהרמקאיה.