קודקס ותיקנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוד מתוך כתב יד ותיקנוס - אחת הגרסאות העתיקות ביותר של תרגום השבעים, מן המאה ה-4 לספירה

קודקס ותיקנוס (Codex Vaticanus, בעברית - מצחף הוותיקן) הוא כתב היד השלם הטוב ביותר של תרגום השבעים ואשר נקי, יחסית, משיבושים מלבד מספר מועט של ספרים.

גודל הדף הוא קווטרו.

הקודקס נכתב במאה ה-4 בארץ ישראל או מצרים, ונשמר בספריית הוותיקן לפחות מאז 1475, שאז נזכר פעם ראשונה בתכתובת בין ארסמוס מרוטרדם לבין ספריית הוותיקן. רק בסוף המאה ה-19 הודפס עותק פקסימיליה של הקודקס. ב-1881 עשו וסקוט והורט שימוש בטקסט כאשר הוציאו את הברית החדשה ביוונית מקורית שלהם (The New Testament in the Original Greek).

אחת המסורות הקשורות בקודקס זה היא שאחרי התנצרותו של הקיסר קונסטנטינוס הוא הזמין את הספר מאוסביוס מקיסריה, העניק את הספר במתנה לכנסייה האורתודוקסית שבקונסטנטינופול שהפקידה אותו בידי הפטריארך האורתודוקסי של קונסטנטינופול(אנ'), שם היה הספר עד מסע הצלב הרביעי, נבזז על ידי הצלבנים והועבר לידי הפטריארך הלטיני של קונסטנטינופול(אנ') ובמאה ה-14 לספריית הוותיקן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]