ביבליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במילה ביבליה (Biblia) מכנים את כתבי הקודש של היהדות או של הנצרות, כל אחד לפי הקאנון שלו.

מקור המילה ושימושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה Biblia במובן של כתבי הקודש הוא בלטינית של ימי הביניים והמאוחרת, מתוך הביטוי "biblia sacra", כלומר: "ספרים קדושים". משם פשט לשפות אירופאיות רבות, כגון "Bible" באנגלית.

המילה biblion ביוונית – שמשמעותה "דף", "מגילה", או "ספר" – נגזר מ-biblios (פפירוס מצרי), ואולי נקרא כך על שם הנמל הפיניקי שממנו שלחו פפירוס ליוון. מכאן הוא שימש בביטוי היווני " τὰ βιβλία τὰ ἅγια – ta biblia ta hagia ", כלומר: "הספרים הקדושים", ומשם ללטינית. סביר להניח שיהודים דוברי-יוונית כינו כך את תרגום השבעים. העדות הראשונה ל-"Ta Biblia" בתור כינוי לכתבי הקודש של הנצרות היא משנת 223 לספירה.

מאז תחילת המאה ה-19 קיבלה המילה משמעות משנית בשפות אירופאיות כגון אנגלית, שבה ניתן לכנות כל ספר בעל סמכות בשם "Bible".

הקאנון היהודי (תנ"ך)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תנ"ך

לקאנון היהודי קוראים בשם "מקרא" או תנ"ך. משמעותה של "מקרא" היא "מה שקוראים" (בציבור), והוא מקביל למונח הלועזי Scriptus ("מה שכותבים"), כגון Scripture באנגלית.

תנ"ך הוא קיצור של תורה, נביאים, וכתובים, ומשקף את החלוקה הקדומה של ספרי המקרא לשלוש קבוצות, דבר שיש עליו עדויות קדומות מאז המאה ה-2 לפנה"ס. חלוקה משולשת זו הייתה עובדה חשובה אצל חכמי התלמוד, עם השלכות בהלכה ובהגות.

בתנ"ך יש עשרים וארבעה ספרים על פי המסורה, והביטוי "עשרים וארבעה ספרי מקרא" מוזכר מספר פעמים בספרות חז"ל.

הקאנון הנוצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקאנון הנוצרי יש שני חלקים:

הברית הישנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הברית הישנה

הברית הישנה של הנוצרים מקביל בעיקרו לספרי התנ"ך. אולם סדרם של הספרים שונה, וכן מספרם, ובכנסיות מסוימות (חוץ מהפרוטסטנטים) הוא כולל גם ספרים וחלקי ספרים שאינם בתנ"ך.

גם חלוקת הספרים לשלוש קבוצות (תנ"ך) אינה מקובלת במסורת הנוצרית, ובמקומה ספרי הברית הישנה מחולקים בדרך כלל לארבע או חמש קבוצות:

  1. תורה (חמישה ספרים כמו בתנ"ך) בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים.
  2. "ספרים היסטוריים": יהושע, שופטים, רות, שמואל א, שמואל ב, מלכים א מלכים ב, דברי הימים א, דברי הימים ב, עזרא, נחמיה, אסתר (חלוקתם של הספרים שמואל, מלכים, דברי הימים, ועזרא-נחמיה לשניים שונה מהתנ"ך, שבו כל אחד מספרים אלו נחשב לספר אחד)
  3. ספרי חכמה: איוב, תהלים, משלי, קהלת, שיר השירים
  4. ישעיהו, ירמיהו, איכה, יחזקאל, דניאל, וכל ספרי תרי עשר (שנחשבים לספר אחד בתנ"ך ול-12 ספרים בברית הישנה)
  5. ספרים וחלקי ספרים נוספים בכנסיות מסוימות נחשבים לספרים חיצוניים ביהדות ובנצרות הפרוטסטנטית.

הסיבה המרכזית לשינויים האלה – הסדר השונה, החלוקה השונה, והחומר הנוסף – היא העובדה שהמסורת הטקסטואלית בנצרות נובעת מתרגום השבעים במקום נוסח המסורה. סדרם של ספרי הברית הישנה בכל הכנסיות הנוצריות דומה לזה של תרגום השבעים, וגם הספרים וחלקי הספרים הנוספים – מקורם בו.

הנצרות הפרוטסנטית הקפידה לכלול בביבליה רק את הספרים הנמצאים בתנ"ך העברי (Veritas Hebraica), ואולם את סדרם של הספרים וחלוקתם השאירה לפי תרגום השבעים.

הברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הברית החדשה

הברית החדשה של הנצרות כוללת 27 ספרים שנכתבו ביוונית קוינה בין השנים 45 ל-140 לספירה.

השם "ברית החדשה" מבוסס על האמונה הנוצרית כי הברית האלוהית עם ישראל הוחלפה בברית חדשה שאותה בישר ישו לכל אומות העולם (supersessionism). מקור הביטוי בספר ירמיה (לא, ל-לב): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה, בְּרִית חֲדָשָׁה לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם..."