קווין פארקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קווין פארקר
Kevin Parker
לידה 20 בינואר 1986 (בן 38)
סידני, אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Kevin Richard Parker
מוקד פעילות פרת', לוס אנג'לס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2005
מקום לימודים John XXIII College עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק אלטרנטיבי, סינת'-פופ, פופ פסיכדלי, רוק פסיכדלי, דיסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, גיטרה בס, מערכת תופים, כלי מקלדת עריכת הנתון בוויקינתונים
tameimpala.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קווין ריצ'רד פרקר (באנגלית: Kevin Richard Parker; נולד ב-20 בינואר 1986) הוא זמר, כותב שירים, מולטי-אינסטרומנטליסט ומפיק מוזיקלי אוסטרלי, הידוע בעיקר בזכות הפרויקט המוזיקלי שלו "טיים אימפלה", עבורו הוא כותב, מקליט ומפיק את המוזיקה אך ורק בעצמו (מלבד לכמה מקרים נדירים בהם נעזר בנגנים אחרים). בטקס פרסי המוזיקה של ARIA לשנת 2015 זכה בשני פרסים, טכנאי הקלטות של השנה ומפיק השנה, על עבודתו באלבום Currents.

בנוסף לעבודתו עבור טיים אימפלה, שימש פרקר כמתופף של פונד משנת 2009 ועד 2011. הוא נשאר המפיק שלהם, והוא עבד עם הלהקה באלבומי האולפן: Man, It Feels Like Space Again (2015), The Weather (2017) ו- Tasmania (2017) 2019). כמפיק, פרקר שיתף פעולה עם אמנים כמו מארק רונסון, ליידי גאגא, קניה וסט וטראוויס סקוט.

ראשית חייו והקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקר נולד בסידני, אך גר רוב חייו פרת', מערב אוסטרליה.[1] אביו של פרקר, ג'רי, נולד בזימבבואה ואמו, רוזלינד, מדרום אפריקה.[2] הוריו של פרקר נפרדו והתגרשו כשהיה בן 3. מגיל 12 הוא התגורר בקוטסלו עם אביו, אמו החורגת רונדה ואחיו למחצה האבהי סטיבן, ואילו אחיו הגדול, סטיוארט, התגורר בבריסביין (קווינסלנד). יש לו גם אחות למחצה צעירה מצד האם, הלן, מנישואיה השניים של אמו.

פארקר גדל עם תשוקה למוזיקה מגיל צעיר. אביו של פרקר "ניגן המון מוזיקה כתחביב" והיה "חלק גדול מההתפתחות המוזיקלית של קווין.[3] הניסיון הראשון שלו לנגן בכלי היה כשליווה את אביו בגיטרה.

אביו של פרקר ניגן בבית הרבה סוגי מוזיקה בניהם: הביטלס, נערי החוף וסופרטרמפ.

בגיל 11 פארקר התחיל לנגן על תופים, ממש כמו אחיו, ובהמשך עשה "מוזיקה ממש מוזרה שחוזרת על עצמה וכמעט חסרת ז'אנר",[4] התחביב הזה הפך לאובססיה לפרקר ש"סתם עושה מוזיקה כל הזמן, מעולם לא עשיתי שיעורי בית, פשוט הייתי מבלה כל לילה במוסך בהקלטת מוזיקה."[3]

בגיל 13, פרקר פגש את חברו, דומיניק סימפר, בשיעור המוזיקה שלהם במכללת ג'ון XXIII, פרת', איתו מצא קשר מוזיקלי. פרקר וסימפר התחילו לנגן שירים של Rage Against the Machine, Law Unwritten, Songk לוטו וקורן.[5][6] בשנות העשרה המאוחרות לחייו, פרקר גילה את אומני הרוק הפסיכדליים הרבים של שנות ה-60 וה-70 שהיו בעלי השפעה עצומה על המוזיקה שלו.

עד שהוא היה 18, פארקר היה "ניגן בסצנה המקומית" ובאותה עת כתב מוזיקת רוק כבד המושפעת מהרוק של תחילת שנות השבעים.

כנער צעיר, פארקר אומר שהיה לו תקופות בהן הוא חש אבוד ובודד. "לא היו לי חיי משפחה הכי נורמליים. לא היה לי בסיס איתן לחזור אליו, אז התמודדתי עם הרבה דברים לבד. ופשוט הייתי אבוד. אני זוכר פעם אחת, כשהייתי בן 15 או משהו כזה, צחצחתי שיניים ופשוט נשברתי בבכי. פשוט הרגשתי כל כך לבד."[7] פארקר סיפר גם איך הוא מרגיש שאלבומו של טיים אימפלה לשנת 2012 "Lonerism" "מאמת" הרבה מהרגשות שהיו לו כנער.

לימים עבד פרקר כעוזר משפטי, והעביר מסמכים מבית המשפט בפרת'. באותה עבודה היה כותב שירים בראשו בזמן השעמום, בהמשך הוא פרש מהתפקיד הזה.[8]

אביו של פארקר תמיד הזהיר אותו מתעשיית המוזיקה. "אבי תמיד הזהיר אותי לא לבחור במוזיקה כקריירה". הוא די דאג ואמר "אם אתה עושה מוזיקה בתור עבודה, אז זה יהרוס את הקסם שלה. זה לא יהיה מסתורי וכיפי יותר, זה יהיה כמו עבודה". פרקר האמין במה שאביו אמר לו' הוא התחיל ללמוד באוניברסיטה לתקופה מסוימת והחל ללמוד הנדסה. "רציתי לרצות את אבי בצורה מסוימת,

לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות, כי לא נהנתי משום דבר שהוא לא מוזיקה"."[9] פרקר אמר "שנאתי את זה, ויום אחד החלטתי לעבור לאסטרונומיה. ידעתי שאהיה עני ורציתי ללמוד משהו כיף."

בדרכו לבחינת האסטרונומיה האחרונה התקשרו לפארקר מחברת ההקלטות Modular Recordings וביקשו להחתים אותו על חוזה הקלטות. לאחר השיחה, פרקר סובב את מכוניתו מהבחינה ונסע הביתה כדי להמשיך להפיק מוזיקה.[10]

בזמן שפרקר הקליט את אלבומו הראשון, אביו נפטר, לאחר מאבק של שנה בסרטן. למותו של אביו הייתה השפעה "מסיבית", הוא אומר. "זו הייתה תקופה מוזרה, מאוד מבלבלת, ולא באמת ידעתי מה לעשות בה."[11]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארקר הוא חלק מסצנת המוזיקה של פרת', שם הוא מנגן בלהקות שונות בנוסף לפרויקט הראשי שלו, "טיים אימפלה". בהערה על כך אמר פרקר "זו סצנה ממש שקטה ומופרדת משאר אוסטרליה"[12].

The Dee Dee Dums[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 הקים פארקר להקה בשם The Dee Dee Dums, (שיהפוך לבסיס של Tame Impala) . די די דומס השיגו כמה שבחים מקומיים, זכו במקום השני בטורניר AmpFest 2005[13] וזכו במקום השלישי בהמשך אותה השנה בגמר המדינה של הדבר הגדול הבא.[14]

בסוף 2007, פארקר שינה את שמה של הלהקה ל"טיים אימפלה", וגייס את ג'יי ווטסון לתופים.[15]

לפני שגייס את ג'יי ווטסון לתופים, ווטסון נהג "ללכת לצפות ב"The De De Dums" כל הזמן.

הייתי "מהמעריצים המורעלים שלהם". ידעתי שזו להקה מדהימה. הם היו הלהקה האהובה עליי בפרת '. אני חושב שאמרתי לקווין פעם שהם היו ב-20 הלהקות האהובות עלי אי פעם."[16] לאחר מכן הצטרף ווטסון כמתופף, כיום ווטסון מנגן על הסינתיסייזרים.

טיים אימפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארקר מופיע בשנת 2011

Tame Impala היא להקת הרוק הפסיכדלית של פארקר. קווין פארקר כותב את כל המוזיקה לבדו ומקליט כמעט את כל המוזיקה של "טיים אימפלה" (ישנן מספר הקלטות בהן ג'י ווטסון היה מעורב), כיום קווין מנגן בגיטרה ושר בהופעות, וחבריו הקרובים ג'י ווטסון, דומיניק סימפר, קאם אייברי וג'וליאן ברבגאיו מלווים אותו.

Tame Impala הוא פרויקט ההקלטות האישי והבלעדי של פארקר, הוא מקליט, מפיק, מעבד ומלחין כמעט כל צליל בפרויקט הזה.[17]

בשנת 2008, פרקר חשף: "מרבית השירים ב- EP הראשון מעולם לא נועדו להישמע על ידי שאר האנשים בעיר פרת', קל וחומר שאר העולם. הם הוקלטו רק למען האזנה שלי ושל החבר'ה."

לאחר הופעות רבות בשנת 2008 ו-2009, בשנת 2010 אלבום הבכורה של "טיים אימפלה", Innerspeaker יצא לאור, הוא זכה בפרסJ[18] ובפרס הרולינג סטון[19] עבור אלבום השנה, ו-5 מועמדויות ב-ARIAs.

היכולת של פרקר לקחת אלמנטים רבים משנות הרוק הפסיכדליות של שנות השישים, ולתת לו טוויסט מודרני מובהק, יצרה צליל חדש ומקורי שזכה לשבחים רבים.[20] פארקר גם זכה בפרס WAMI לגיטריסט הטוב ביותר[21] ופרס ה-APRA לשיר פורץ הדרך של השנה.[22]

"Lonerism" יצא לאור ב־5 באוקטובר 2012 וזכה לביקורות חיוביות רבות.[23] כשדיבר על הכיוון של האלבום החדש, אמר פרקר כי "Lonerism" היא המוזיקה שהרגשתי כאילו רציתי לעשות במהלך Innerspeaker, אבל הרגשתי שזאת קפיצה רבה מדי. כשעשיתי את Innerspeaker הרגשתי שאני צריך להכין אלבום עם גיטרות בלבד, ולא להשתמש בסינתיסייזרים.

בטקס פרסי ה-ARIA לשנת 2015 זכה בשני גביעים, טכנאי ההקלטות של השנה ומפיק השנה, על עבודתו בפרויקט "Currents".

ביולי 2015, הקבוצה זכתה בשלוש קטגוריות נוספות בטקס: אלבום השנה, להקת השנה ואלבום הרוק הטוב ביותר.[24] ב־30 במרץ 2019 הלהקה הופיעה בשידור חי ב"סאטרדיי נייט לייב".

ב־13 באפריל 2019 "טיים אימפלה", הופיעו כהדליינרים ראשיים בפסטיבל המוזיקה והאמנויות של עמק Coachella . ב־28 ביוני 2019 הלהקה הופיעה כהדליינרים ראשיים בפסטיבל גלסטונברי.

Pond[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארקר הצטרף ל-Pond בסוף 2009, לאחר שגויס על ידי חברי "טיים אימפלה", ג'יי ווטסון וניק אלברוק.[25] פארקר הצטרף בהמשך לפונד גם באולפן על תופים ובתור מפיק.[26]

מאוחר יותר החליף אותו בתופים קמרון אייברי.[27] פרקר הפיק גם את האלבומים "Hobo Rocket" ‏(2013), "Man It Feels Like Space Again" ‏ (2015), "The Weather"‏ (2017) ו-"Tasmania" ‏(2019).

שיתופי פעולה נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארקר שיתף פעולה עם מארק רונסון בשירים "Daffodils", ‏ "Summer Breaking " ו-"Leaving Los Feliz" באלבום של רונסון, "Uptown Special".

פארקר עבד עם ליידי גאגא באלבומה "ג'ואן" ובנוסף לכך עבד עם גורילז על הסינגל "New Gold".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־11 בפברואר 2019 התחתן פרקר עם חברתו סופי לורנס בכרם במערב אוסטרליה. ב-2021 נולד להם ילד.[28]

ציוד מוזיקלי וצליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארקר עם הגיטרה הראשית שלו, ריקנבאקר

הצליל של פארקר נשען מאוד על דוושות אפקטים שונים כדי להשיג את גוני הגיטרה הייחודיים לו.

גיטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה של פארקר מושפעת מאוד מהרוק הפסיכדלי.

פארקר מכוון את הגיטרות שלו בכייוון D כדי להקל על מתח המיתרים ולהתנסות בצלילים השונים שהכיוונון מציע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Kevin Parker interview". נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Citazine Interview". YouTube. נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 "The Drone interview". YouTube. נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "RolloGrady Interview". rollogrady.com. אורכב מ-המקור ב-2019-12-18. נבדק ב-7 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Lodown magazine interview". Lodown magazine. נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Did you know that Action Battle Team's Dan Debuf was almost a member of Tame Impala?". Nova FM. אורכב מ-המקור ב-2014-08-20. נבדק ב-5 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Sleeve Notes: Tame Impala, Lonerism". Apple Music. 28 בינואר 2019. נבדק ב-28 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "BMA Mag Interview". BMA Mag. אורכב מ-המקור ב-2013-11-05. נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Melbourne Uni interview". Melbourne Uni. נבדק ב-14 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Pitchfork Reviews interview". Pitchfork Reviews. נבדק ב-14 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ http://www.theage.com.au/good-weekend/out-of-this-world-20150626-ghwchk
  12. ^ "KEXP Interview". KEXP. אורכב מ-המקור ב-2013-03-08. נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Tame Impala (aka Dee Dee Dums)". Ampfest. אורכב מ-המקור ב-14 בדצמבר 2012. נבדק ב-28 באפריל 2009. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, 17.12.2019)
  14. ^ "NBT Past Winners". Next Big Thing (Healthway). אורכב מ-המקור ב-12 באפריל 2009. נבדק ב-28 באפריל 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "UWA NCBC Entrants 2009". UWA Student Guild. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2010. נבדק ב-14 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Jay Watson Rip It Up Interview". Rip It Up. אורכב מ-המקור ב-2013-11-05. נבדק ב-17 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Project, Tame (27 בנובמבר 2008). "Tame Impala". The Vine. אורכב מ-המקור ב-18 באפריל 2012. נבדק ב-14 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "J Awards 2011". abc.net.au. נבדק ב-3 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Rolling Stone Awards 2011". The Daily Telegraph. נבדק ב-3 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Innerspeaker Pitchfork Review". pitchfork.com. נבדק ב-7 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "WAMI Awards 2011". WAMI. אורכב מ-המקור ב-9 במאי 2011. נבדק ב-3 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, 17.12.2019)
  22. ^ "Nominations > Breakthrough Songwriter of the Year – 2011". Australasian Performing Right Association (APRA) | Australasian Mechanical Copyright Owners Society (AMCOS). 2011. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2011. נבדק ב-16 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Tame Impala release Apocalypse Dreams". Pitchfork. נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ ARIA Music Awards for Tame Impala:
  25. ^ "Pond – Like Tame Impala, But Not". abc.net.au. נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Pond – Beard, Wives, Denim". Modular. אורכב מ-המקור ב-2020-02-13. נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Pond with Damo Suzuki". Facebook. נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Clarke, Patricia (11 בפברואר 2019). "Tame Impala's Kevin Parker marries, and orders 150 McDconald's burgers". NME. TI Media Limited. נבדק ב-11 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קווין_פארקר&oldid=35327898"